דרישה/אבן העזר/לה

דרישה ‏ אבן העזר לה

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

(האיש יכול לעשות שליח. ועיין תופס שטר שליחות להולכה והקבלה בספר מזה נתיב כ"ב ח"ג. כ"פ):

ב

אבל אם אפשר לו לקדשה כו'. וכתב ב"י ז"ל ודקדק רבינו לכתוב אם אפשר לו לקדשה בעצמו לומר דאם א"א כגון שהוא במקום רחוק ממנה וא"א לו לילך למקומה לראותה או שהיא כבודה בת מלך פנימה ואין אדם יכול לראותה לא יניח מלקדשה בשביל זה דלא אמרי' אסור אלא היכא דאפשר עכ"ל ומה שאנו נוהגין בשידוכין שבינינו שרובא דרובא משדכין על ידי שדכן ושליח ואין החתן רואה אותה היינו משום דאין זה אלא שידוכין בעלמא שנתקשרו יחד אבל מ"מ החתן רואה את הכלה קודם שיכניסנה ויקדשנה או שאנו סומכין על מה שכותבין התוס' בריש האיש מקדש על מה שאנו משיאין הקטנה (אע"ג דאמר רב אסור לאדם שיקדש את בתו כשהיא קטנה עד שתגדל ותאמר בפלוני אני רוצה. כ"פ) דאנו בגלות ואין לנו תמיד סיפוק צרכי הנדוניא גם אנו מתי מעט ואין מוצאין תמיד זיווג הגון והרמ"א כתבו בסי' ל"ז וא"כ ג"כ אם היה מחויב להמתין עד שיראנה דלמא בתוך זמן יארע איזה סיבה שאינו יכול לקדשה והוי כמו אי אפשר שכתב ב"י דמותר לקדשה:

ג

ותתגנה עליו. וכתב ב"י ומ"מ ה"ל לכתוב ואע"פ שמכירה כו' ונראה לתרץ קצת דרבינו לשון המשנה והגמרא נקט דשם מסיפא דהאשה מתקדשת מוכיח דיש מצוה בו יותר מבשלוחו ולא מרישא דאיש מקדש וכמ"ש התוספות שם דכן איתא התם האיש מקדש בו ובשלוחו והאשה מתקדשת בה ובשלוחה ופריך בגמרא השתא בשלוחו מקדש בו מיבעיא אמר רב יוסף בו מצוה יותר מבשלוחו כי הא דרב ספרא מחריך רישא כו' פירוש אף על פי שהיו להן כמה עבדים היו מחבבים המצוה לעשותו בעצמו וה"ה בקידושין נמי. איכא דאמרי בהא איסורא נמי אית בה כלומר מצוה פשיטא אית בה שמצוה בו יותר מבשלוחו אלא אפילו איסורא נמי איכא כדרב יודא אמר רב דאמר אסור לאדם שיקדש את האשה עד שיראנה כו' וכי אתמר דרב יוסף דמצוה איכא איסורא ליכא אסיפא אתמר האשה מתקדשת בה ובשלוחה כו' וכתבו התוספות הא דלא מוקי ארישא וכגון דמכירה משום דא"ל מנ"ל דלמא מתני' איירי בין במכירה ובין אין מכירה וקמ"ל דאיסורא איכא היכא דאין מכירה ומילתא דרב יוסף לא נדע אלא מסיפא עכ"ל ואם כן לא מוכח ממתניתין דיש מצוה בו מבשלוחו אלא מסיפא מוכח דיש מצוה בה יותר מבשלוחה וזה כתב רבינו לקמן בתחילת סימן ל"ו ואף על גב דכיון דלמדינן מסיפא דיש מצוה הוא הדין ברישא באיש ואף על פי שמכירה מכל מקום תפש לשון הגמרא וק"ל:

ד

דמחמת כיסופא דאב שתק. ז"ל מור"ש תימא סוף סוף אמאי הוו קידושין ודאי שמא לא מחמת כיסופא שתיק אלא שלא נתרצה בדבר ואין לומר דאם כן הוה ליה למימר בהדיא שאינו רוצה דאם כן ק"ו באחר דלית ליה כיסופא מיניה לגמרי דהל"ל איני רוצה ועוד דשמא רוצה ואינו רוצה ומנין דהוי קידושין ודאי וצ"ע עכ"ל ונלע"ד ליישב דשאני בן דמסתמא ניחא ליה מאי דעביד אבוה וסוקלין על החזקה אלא שקשה א"כ למה שתק ע"ז אמר דמשום דכסיף מיניה שתיק אבל באינש אחריני מי יימר דמסתמא ניחא ליה ועיין בב"י דמבואר דהאי כיסופא הוא דאין אדם חצוף לעשות לאביו שליח משא"כ באיש אחר ולפי זה נתיישב. דאמרינן באב מדשתק ודאי ניחא ליה משא"כ באיש אחר דה"ל למנותו שליח לקדשה לו. ועיין בב"י שכתב שגם הרא"ש כ"כ בשם הרמב"ן וחלק עליו ולפ"ז קשה למה לא כתב רבינו הסכמת הרא"ש דהיא דלא כמ"ש הרמ"ה ע"ש:

ה

ומה שעשה עשוי. וכתב המרדכי בשם הר"ב כגון שלא קדשה במעות המשלח דאל"כ הוי כמו קדשה בגזל דאינה מקודשת ע"כ וכ"פ בש"ע. וצ"ע דמשמע דאי לאו טעמא דקדשה בגזל הוי מקודשת הא בח"מ סי' קפ"ג כתב רבינו בשם הרמב"ם דאפילו שלחו לקנות חמורה וקנה השליח במעות המשלח ואומר זקפתי עלי המעות במלוה ולדידי קניתי דאין בדבריו כלום וצריך ליתן הסחורה לבעל המעות והתם לא שייך טעמא דגזל כמו הכא וצ"ל דהמרדכי כ"כ אף לפי דעת החולקים כמ"ש הרמב"ם שם:

ו

שמא קידש לו השליח הקרובות. כתבו התוספות בפרק התקבל דאף אם באו כל הקרובות של זו האשה שרוצה לישא ואומרות לא קידשנו השליח אפ"ה אסור דעיקר דבר אינו אלא משום קנס שעשה שלא כהוגן וכ"כ הר"ן והרמב"ן חולק וכתב שנאמנות ועיין בב"י שהביאו ומור"ש כתב כתוס' ור"ן אם לא שעמדו הקרובות ונשאו לאחרים דאז מותר באשה זו דהא ודאי לא נתקדשו (וכולי האי לא קנסוהו. כ"פ) וכן כתב רמ"א:

ז

עשה שליח וביטל השליחות כו'. אף על גב דכבר כתב רבינו דאם הלך וקידש אמה כו' ש"מ דיכול לבטל. ה"א שאני התם דעשה מעשה ואתי מעשה ומבטל דיבור מה שאין כן בזה דלא אתי דיבור ומבטל דיבור קמ"ל:

וביטל השליחות. בין על ידי עצמו בין על ידי שליח אפילו שלא בפניו אלא בפני ב"ד בעירו אם בטלו בדיעבד בטל אבל שלא כדין עשה דשמא יגיעו הקידושין לידה אחר הביטול והיא סברה שלא בטלו ומעגנה או לפעמים סבורה שהגיעו לידה אח"כ ואמת שהגיע לידה קודם הביטול ויבואו לידי ממזרת ירושלמי:

ח

אמרה איני יודע למי כו'. ז"ל הר"ן וטעמא דמלתא דבשלא הוחזק וכו' והעתיקו הב"י:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.