דרישה/אבן העזר/ז

דרישה ‏ אבן העזר ז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

אבל היא ובעלה אין נאמנים. (אע"ג שהיא נאמנת על עצמה לומר מת בעלה ומשיאין אותה היינו משום חומר שהחמירו עליה בסופה משא"כ כאן. כ"פ):

ב

אפי' מסיחין לפי תומן . והא דאמרינן לעיל סי' ג' גבי תרומה דנאמן מסיח לפי תומו אפילו הכהן עצמו התם לא אתרע חזקה דכהן אלא דלא ידעינן מי הוא אבל הכא דאיתרע חזקתה דהיתה בין הכותים לא הימנוה והא דנאמן כאן אפילו אשה אפילו עבד כו' היינו משום דבאמת הקילו בעדות אם יש שם עדות כל שהו כמו שמצינו באשה שהלך בעלה למ"ה דאפי' אשה נאמנת ועוד י"ל דהכא לא רצו חכמים שיהיו נאמנים לפי תומן דחיישינן דלמא איערומי קא מערמי לפי שיש להם חרפה אם אנו מחזיקין אותה שנבעלת לכותי ואם בעלה כהן אז הוא נוגע בדבר שמעיד עליה כדי שיקיימנה דקאמר עליו להוציאה:

ג

ואפי' נכנס השבאי כו'. מעשה כך היה בגמרא בפ"ב דכתובות דף כ"ג שעשו כן בנתיה דשמואל שנשבאו והביאן השבאים לפדותן ובקשו הבנות בהן שלא יבאו עמהן לב"ר כדי שלא ידעו ב"ד שהן שבויות ויהיו נאמנין במגו ושם בגמרא דביני ביני כשיחזרו אחר כך ליד השבאים קודם שפדאום מוקמינן שומר בהדייהו לשומרן מזנות:

ד

בשביל ממון מותרת כו'. דמרתתי להפסיד ממונם ועוד כתב רמ"א (בשם תא"ו נכ"ג כ"פ) ודוקא שחייבת להם שיראו ליגע בהן פן יפסידו ממון מכיסם שהרי זה מיירי כשיד ישראל תקיפה עליהם ומפסדי מהן כשעושין שלא כדין אבל אם תפסו אותה כדי שיפדוה בממון שלא יפסידו מכיסם אסורה לבעלה כהן ע"כ:

ה

כגון שבעלה רוצח. וכך הוא בגמ' בפרק שני דכתובות דלוי אמר נשי של בן דינאי ופרש"י בן דינאי רוצח היה אבל קשה למה לא מפרש לו דהמשנה שאמרה על של נפשות אסורה לבעלה כפשוטו כשהיא חייבת מיתה והיה נראה לומר דלוי סבר דא"כ שהיא עצמה חייבת מיתה לא היתה אסורה לישראל דלא היתה נתרצית להם הואיל ובודאי ימיתו אותה כי אף שתעשה רצונם לזנות עמהם מ"ה לא יקיימו אותה אבל בשמיירי בנשי גנבין ובנשין דבן דינאי שהיא בעצמה אינה חייבת מיתה אלא שחושדין אותה שיודעין במעשה בעלה או משום שדרך להפקיר נשותיהן סבורה שתנצל נפשה אם תזנה עמה אבל ז"א דבש"ע כתיב הסברא בהיפוך ע"ש בסעי' א' והוא מפסקי מהרא"י סי' צ"ב וצ"ל דלרבותא פירש כן:

ו

כתב הרמב"ם בד"א שהנשים אסורות בגדוד כו' ואפי' בגדוד של מלכות אחרת סיים הרמב"ם וכתב אם שבו הנשים ונעשו ברשותן אע"פ שרדפו אחריהם ישראל והצילו אותן מידן הרי הם אסורין דכבר יש להם שם שבויות ואע"פ שלא היה להם פנאי לבעול שתכף שברחו רדפו ישראל אחריהן ומצילים מידם דלא נתנו חכמים דבריהן לשיעורין וכל שנעשו ברשותן אסורות. עוד מוכח מדברי הרמב"ם דאפי' בגדוד של מלכות אחרת אם היה שוקט ובוטח ואינו נחפז לברוח יש פנאי לבעול וכל כהנות שבעיר אסורות ולא אמרו אלא כשפשט ושטף ועבר: 

ז

וכן אם בא על יבמה לשוק או הבא על גיורת או משוחררת הולד חלל כך היה כתוב בכל הספרים וק' לפי גירסא זו דמשמע דהבא על יבמה לשוק הוא שוה לבא על הגיורת ומשוחררת וזה אינו דהבא על הגיורת ומשוחררת אפילו בביאה ראשונה הולד חלל ובביאה ראשונה גבי יבמה לשוק לא הוי הולד חלל לכן מחק הב"י או והגיה במקום "או "אבל ורש"ל ג"כ מחק מלת או והגיה במקומו וכן כהן הבא על הגיורת כו' ומחק ג"כ מלת וכן שכתוב אצל יבמה לשוק וגורס הכי "כגון יבמה לשוק "וכן כהן הבא כו' וכתב דכן מצא להדיא ברמב"ם שגרס כגון יבמה כו' וכ' דלהכי נקט יבמה לשוק דלא תפסי בה קידושין ועשאה זונה והולד אינו ממזר דמחייבי לאוין היא אבל כל שער עריות הולד ממזר וק"ל (פי' וא"כ מנ"מ שאין הולד נעשה מתחילה חלל הא הוה ממזר) ודוקא מדאורייתא הוא דכשר אבל מדרבנן הוי ממזר מיבמה לפי דעת הרא"ש בפ' האשה רבה אלא שהרמב"ם סובר דכשר והטור העתיק ל' הרמב"ם או איירי בדאורייתא ועוד היכא שבא עליה אף הרא"ש מודה דלא הוי ממזר אלא בנשאת ומשום דמחליף באשה שהלך למ"ה כו' ע"ש עכ"ל ובאמת שבגמרא איתא גם שאר עריות וז"ל אמר רב אשי הלכך כהן הבא על אחותו כו' וה"ט דבגמרא לא קאמר הנ"מ בולד אלא לענין תרומה שהיא עצמה נתחללה אבל הכא איירי בולד שהראשון אינו חלל צריך לפרש כה"ג דלא נעשה הראשון ממזר וק"ל. ומ"ש וכן הבא על הגיורת האי וכן קאי אדלעיל כהן שבא על הזונה כו' כי הגיורת בכלל זונה נאסרה וכן פי' להדיא המ"מ פי"ט דא"ב וכן הגרסא הנכונה ברמב"ם ולא כב"י:

ח

וכן גר עמוני ומואבי כו' ברייתא הוא בפ' אלמנה לכ"ג דף ס"ח וכך איתא התם בן ט' שנים ויום אחד גר עמוני ומואבי מצרי ואדומי כותי נתין חלל וממזר שבאו על כהנת לויה ישראלית פסלן ובגמרא יליף לה מקרא דובת כהן כי תהיה לאיש זר כיון שנבעלה לפסול לה פסלה. ולויה וישראלית יליף לה מבת ובת וחלל יליף לה מולא יחלל זרעו מקיש זרעו לו מה הוא פי' כ"ג כשבא על אלמנה עושה אותה חללה אף זרעו שהוא חלל כשבא על אשה עושה אותה חללה. והרמב"ם פי"ח מהא"ב הביא הברייתא הזאת וכתב עליה בזה הל' וכן הגיורת והמשוחררת כו' מכאן אמרו כותי או עבד או נתין או ממזר או גר עמוני ומואבי כו' או חלל שבא על היהודי' עשו אותה זונה ונפסלה לכהונה ואם היתה כהנת פסולה מן התרומה. וכן לעיל בסי' ו' הביא רבינו דברי הרמב"ם בקיצור דבכל הני נעשית זונה. וכ' הראב"ד על הרמב"ם ליתנהו לכל הני כללי שאין זונה אלא מחייבי כריתות או מכותי ועבד שאין בהן קידושין מיהו כל הפסולין לבא בקהל אם באו עליה פסלוה מן הכהונה ומן התרומה ואפילו חלל משום דכתיב ולא יחלל זרעו מה הוא מחלל (דכשם דכ"ג פוסל את האלמנה בביאתו לכהונה שהרי עושה אותה חללה כך זרעו פוסל אותה לכהונה) אף זרעו מחלל אבל ללקות עליה משום זונה לא עכ"ל. ולפ"ז נוכל לומר ג"כ שרבינו סובר כדעת הראב"ד דכל חייבי לאוין וחלל פסלו אשה מכהונה בביאתה אלא שלא נקראת זונה ללקות עליה משום זונה ולכן כתב לעיל בסימן ז' שאין זונה אלא מחייבי מיתות או כריתות והיינו ללקות עליה משום זונה אבל לפוסלה מן הכהונה סובר ג"כ שכולן פסולין. ואפי' עבד או כותי סובר רבינו שגם הם עשאוה זונה כדעת התוס' והרא"ש והראב"ד וכ"כ רבינו בהדיא בריש סי' ז' בשבויה דנאסרה לכהן שמא נבעלה לכותי וה"ל זונה וכ"כ שם כמה פעמים) והא דנקט חייבי כריתות ומיתות למעוטי חייבי לאוין נקטינהו ולכך כתב רבינו תרי בבי כותי ועבד הבא על ישראלית כו' בפני עצמה וגר עמוני ומואבי כו' בפני עצמה מפני שפגם הולד אינו שוה וגם חילול' דהא אינו שוה כמ"ש והברייתא דנקט חלל גבי גר עמוני כו' היינו משום דבזה שוים שכולן פוסלין מהתרומה והטעם שגר עמוני אינו עושה אותה חללה לגמרי כמו חלל מפני שכל אחד נלמד מקרא בפני עצמו חלל לומדין מהא דלא יחלל זרעו מקיש זרעו לו. ועמוני ומואבי ואינך לומדים ממ"ש כי תהיה לאיש זר בקדש לא תאכל שלא מיעטה אלא מן התרומה וק"ל ולפ"ז שקטה קושית ב"י וז"ל בסי' ו' ואיני יודע היאך אפשר להראב"ד ולתו' ולהרא"ש לדחות ברייתא זו דגר עמוני כו' דקתני בהדיא דחייבי לאוין וחייבי עשה פסלי מכהונה והיינו ודאי מטעם שעשאה זונה ועוד הרי הרא"ש הביא הברייתא ומאי דאיתמר עלה בפרק אלמנה לכ"ג וצ"ע עכ"ל ונראה מכח קושיא זו סבר הב"י שזאת הברייתא אינה אליבא דהלכה לדעת הטור ולכן בספרי ב"י לא כתב כאן זאת הברייתא שמוחקה מן הספרים מכח הקושיא הנ"ל אבל א"צ כמ"ש, והכל עולה כהוגן:

ט

משפחה שנתערב בה ספק חלל כו' עד שאסור לכהן שישא מאותה משפחה. הם דברי הרמב"ם בפי"ט מהא"ב אלא במקום שכתב רבינו וכ"ש אם נתערב בה ממזר כו' כתב הרמב"ם וה"ה אם נתערב בה ממזר ודאי או ספק ממזר שאשת ממזר ואשת חלל לכהונה א' הוא וכתב ב"י מ"ש עוד הרמב"ם וה"ה אם נתערב בה ספק ממזר או ממזר ודאי אדלעיל קאי שאם נתערב בה ספק ממזר לכתחלה אסור לישראל לישא מאותה משפחה ואם נשאת לא תצא מפני שהן ב' ספיקות כמו באלמנת חלל ואם נתערב בה ודאי ממזר כל אשה מהם אסורה לישראל עד שתבדק ואם נשאת תצא והאריך ב"י וע"ש. ובאמת שדברי הרמב"ם נוכל לפרש שמיירי דוקא בכהן ולא בישראל ודלא כב"י:

י

ואפי' לישראל כיון שנתערב כו'. ז"ל מור"ש ותימא הלא פסק הטור לעיל סי' ב' דספק פסול שנתערב במשפחה שא"צ להרחיק אפי' לכתחילה ומוכח באשר"י דפ"י יוחסין דאפי' בפסול ממזר ונתין איירי ועוד הלא ס"ס הוא ועוד הלא כתב הטור לעיל ודוקא משפחה שנתערב ממזר בודאי הרי זו ספק משמע שאם נתערב בה ספק ליכא איסורא ע"כ נראה להגיה שנתערב בה איסור כו' עכ"ל מור"ש ולפי סברת ב"י י"ל דהטור לא יחלוק על הרמב"ם דהרמב"ם מיירי דיודע שנתערב בה ספק פסול ולעיל מיירי שאינו יודע אם נתערב בה ספק אם לאו כמו שמחלק הר"ן וב"י הביאו לעיל בר"ס ב' שכתב משפחה שנטמעה נטמעה כלו' שמי שיודע פסולה אינו רשאי לגלותו אלא יניחנה כו' ור"ל משפחה שנתערב בה ספק פסול א"צ לרחקה פי' שאינו חייב לגלות לחבירו הבא לישא ממשפחה זו שפסולה היא בד"א לישראל פי' ישראל שבא לישא אשה ממשפחה זו אין חבירו היודע בדבר חייב לגלותו אבל כהן הבא לישא חייב חבירו לגלותו. והל' קצת דחוק גם ק' הא מסיק רבינו וכתב ז"ל ואם נשא הולד ספק ממזר ואם א"צ לגלותו וודאי גם היודע ונשאה מ"ה לא ה"ל לזרעו דין ממזרות כיון שאין ידוע.

מעבר לתחילת הדף

< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.