דקדוקי סופרים לפרש"י/שבת/עד/ב
סוד"ה ואי לא שקלי ליה. ונימוח ע"י שילוק הרבה:
ד"ה מסרח. ול"נ הבורר תורמוסין מתוך הפסולת שלהן מששלקו פעם אחת ממרק אותן המים וכו':
עוד שם. הלכך כל מי ששלקן פעמים ושלש קרי להו פסולת הואיל ואי שביק להו הכי דלא הדר שקיל להו מסרחי וכשהוא נוטלן מתוך שאר מינין גרעינין המעורבין בהן כפסולת מתוך אוכל דמי וכו':
ד"ה מחתך. העור מקצעו במדה:
סוד"ה דמרפי רפי. וכי רפי ברישא הוי בשול:
סוד"ה חייב י"א. עשאן דקות מאחת שתים או שלש הרי טוחן, חתכן במדה הרי מחתך, הסיך השתי הרי מיסך, ארג אחת למעלה ואחת למטה כדי למעמידו הרי עושה שני בתי נירין, ארג הרי אורג, חתך לאחר אריגתה ראשי קנים היוצאין מן אריגתה כדי להשוותה הרי זה מכה בפטיש דאמרינן לקמן האי מאן דשקיל אקופי מגלימיה חייב משום מכה בפטיש הרי י"א:
ד"ה ואי חייטה לפומה. מפשיט ליכא למימר בקנים דאין הפשט אלא בעור. י"מ שקודח נקבים בעץ וכו':
ד"ה שטוף בעזים וטווי בעזים. וכו':
ד"ה חכמה יתירה. אבל הדיוטות אין דרכן בכך וכו':
ד"ה התולש את הכנף. נוצה גדולה מן כנף העוף החי: [וכ"כ המאירי בשם גדולי הרבנים [רש"י] ונ"מ שלאחר מיתה פטור הגוזז. והמאירי חולק עליו:]
סוד"ה והקוטמו. בכר ובכסת:
ד"ה משום מחתך. וגם מן הקנה אורג בו כובעים וכו':
ד"ה שרי חד. לאחר אריגתה מתיר האחד וכו':
ד"ה וקטר חד. כלומר מניח האחד כמו שהוא:
ד"ה השתא כו' אין עושין. ונותקין החוט השני מלמעלה ומספקין אותו בחוט ארוך וקושר למעלה ולמטה וכו':
 |
ספרי 'שיטת הקדמונים' מונגשים לציבור באדיבות משפחת המהדיר ר' משה יהודה הכהן בלוי ז"ל (הזכויות שמורות)
|