דבר אברהם/ב/כג

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

דבר אברהם ב כג

סימן כג

ב"ה. יום ב' ד' לחדש אדר תרס"ז. סמאלעוויטש.

כבוד ידידי האברך כמדרשו הרב הגדול בתו"י וכו' כש"ת מוהר"ר אלי' זעלדאוויץ נ"י. שלום וברכה.

אחדשה"ט. בלקחי לי מועד לעבור על פני רובי המכתבים שהגיעו אלי במשך הזמן מקרוב ומרחוק ע"ד ספרי הגעתי עתה אל מכתבו של מעכת"ה ואף כי אין עמדי דברים נכבדים בכ"ז אמרתי לא אניחהו בלי תשובה כלום:

א

א) ע"ד מה שהעיר כת"ר במה שנו"נ בספרי [ח"א] סי' כ"ו בממזר מכהן אם יש עליו דיני כהונה שנסתפקו בו האחרונים ז"ל, והביא כת"ר ראי' מגיטין (דף נ"ט ע"ב) גבי לוי אחר לוי לא יקרא משום פגם שניהם משום דאמרי ממזרת ונתינה נסיב ופסלי' לזרעי' כו', אלמא דגם גבי פסול לויי' דליכא פסול חללות ואין חילוק בין ביאה ראשונה לביאה שני' מ"מ גם שם אין על ממזר קדושת לוייה וה"ה גבי קדושת כהונה בביאה ראשונה. ואף דיש לדחות דגבי עליי' לתורה אף דיש עליו קדושת לווייה כיון דהוא ממזר אינו קורא מקמי ישראל מ"מ מדברי רש"י ז"ל שכ' ואחלי' קדושת לוייה והוי ישראל פסול נראה דאינו קדוש כלל, עכ"ד:

ולענ"ד נראה דהעיקר הוא כמ"ש לדחות דמיירי רק לענין שלא להקדימו לישראל וכדאמרינן בהוריות (דף י"ג ע"א) ישראל קודם לממזר שזה מיוחס וזה אינו מייחס וה"נ אינו מיוחס הוא וירד מקדושתו לענין הקדמה אבל לא דבטיל מיני' כל דיני לוייה דהיכן מצינו לוי שמתחלל מקדושתו. ואדרבא יש להביא ראי' להיפוך מדאמרינן בבכורות (דף נ"ז ע"א) אמר ראב"א לוייה שילדה בנה פטור מחמשת סלעים דאיעבר ממאן כו' אמר רכ פפא דאיעבר מעובד כוכבים ולא תימא אליבא דמ"ד אין מזהמין את הולד אלא אפילו למ"ד מזהמין את הולד לוי פסול מקרי עי"ש בפרש"י ותוס', הרי דגם למ"ד הולד ממזר הר לוי ונפטר מה' סלעים, ולאו משום לתא דאימי' מיפטר דהא רב פפא לית לי' הא דמר ברי' דרב יוסף משמי' דרבא דבפטר רחם חלא רחמנא כמבואר בראשונים שם, ורק משום לתא דלוייות דידי' מיפטר. ואף דהתם בודאי לאו לוי גמור הוא שהרי אין אביו לוי ורק מקצת צד לוייות אמרינן בי' משום אימי', מ"מ אי אמרת דממזר בן לוי אין בו קדושת לויה כלל וכישראל דמי ה"נ לא יהא בו שום לוייות מצד אמו דק"ו הוא אלא יהא כחלל שאינו נפטר מה' סלעים כמבואר בסוגיא. אמנם לפ"ז יש להוכיח לכאורה מסוגיא דהתם דכהן ממזר נמי יש בו קדושת כהונה, דאמרינן בתר הכי בכהנת דאיעבר ממאן כו' אלא דאיעבר מעובד כוכבים והא"ר פפא בדיק לן רבה כהנת שנתעברה מעו"כ מהו ואמינא לי' לאו היינו דראב"א דאמר לויה שילדה בנה פטור מה' סלעים, וא"כ נראה דיש עליו דין כהונה דהא ר"פ ל"ל בפטר רחם תלא רחמנא כנ"ל. אבל ז"א דהכא לא סיים ר"פ כדלעיל ולא תימא אליבא דמ"ד כו' אלא אפילו למ"ד מזהמין את הולד כו', וי"ל דהכא דאיעבר מעכו"ם הוי רק למ"ד הולד כשר דאז יש בו צד כהונה משום אמו אבל למ"ד הולד ממזר אפשר דאה"נ דחייב בה"ס לר"פ משום דאינו כהן. אבל הא מיהא חזינן לענין לוי דאפילו למ"ד הולד ממזר לוי פסול מקרי ומיפטר מה' סלעים. וקצת יש לדחות דכיון דלא אשכחן בקרא חילול זרעו אלא מצד משפחת האב, ר"ל היכא דכהונתו נמשכת מצד האב דבישראל משפחת אם אינה משפחה, אולי י"ל דיחס לוייה שנמשך מצד האם כבדידן בעכו"ם ועבד הבא על הלוייה אינו בחילול כלל וממילא גם מחזר יש בו צד לוייות זו, ואון ראי' מזה לממזר בן לוי דהתם לוייותו נמשכת מצד האב ובזה מצינו חילול זרעו, אבל חידוש הוא ורחוק מן הדעת:

ב

ב) ואגב אורחא אעיר שעמדתי בסוגיא דבכורות שם דא"ל רבא לר"פ הכי השתא בשלמא לוייה בקדושתה קיימא דתניא כו' אלא כהנת כיון דאי בעיל לה הויא זרה, ולא משכח הש"ס לר"פ לאוקמי כהנת דאיעבר ממאן ומסקינן לעולם דאיעבר מכהן בת ישראל ואמאי קרי לה כהנת דבנה כהן, והרי אפשר לאוקמי דאיעבר באמבטי מטיפת עכו"ם דלא מיפסלה כיון דלא נבעלה כדאמר בן זומא בחגיגה (דף ט"ו ע"א). ונהי דאיעבר מטיפת ישראל ליכא לאוקמי לפמ"ש הב"ש (סי' א' ס"ק י') דמתייחס אחר אביו וא"כ אם אביו כהן או לוי מאי איריא כהנת אפי' ישראלית נמי ואי איעבר מישראל למשפחותם לבית אבותם כתיב כדפריך הש"ס התם הא מ"מ בנתעברה מטיפת עכו"ם באמבטי מצי לאוקמי. ועיי' במל"מ פט"ו מהלכות אישות ה"ד ופ"ז מאיסורי ביאה הי"ג:

ג

ג) אח"ז מצאתי בס' פסקי הלכות להגאון מוהר"ד מקארלין נ"י ח"א דף ח' ע"ב בהגה"ה שעמד בחקירה זו והביא מההיא דגיטין שהעיר כת"ר ותפס ג"כ דזהו רק לקריאה לתורה וסבר לחלק בין נולד מממזרת שנחשב אחרי' ונפסל ובין נולד מח"כ, וכן העיר כבר מסוגיא דבכורות שהבאנו יעו"ש:

עוד הביא שם ראי' דכהן ממזר אין בו דין כהונה מרש"י יבמות (דף נ"ג ע"ב) ממזרת ונתינה לאו אפסולה לכהונה קאי דהא פסולה וקיימא ולענין תרומה דבי נשא נמי ליכא למימר אלא לענין העראה נקטה ולמלקי עלה עכ"ל. והנה לכאורה חשבתי לומר דאין מזה ראי' די"ל דכוונתו היא לנתינה, אבל שבתי וראיתי דדוחק הוא דרש"י ז"ל מפרש בכ"מ דפסול נתינה הוא משום דדוד גזר עלייהו ואינה אלא מדרבנן וא"כ צ"ל בכ"מ דתני נתינה הוא אגב סירכא דממזרת כמ"ש התוס' כתובות ר"פ אלו נערות יעו"ש. אמנם עדיין לא ברירא היא, דבחי' הריטב"א יבמות שם באמת מסופק בדבר וכ' וז"ל ממזרת ונתינה לא שייך בה פסולה בביאה זו דאלו לכהונה הא פסולה וקיימא אפילו לקהל ישראל ולא לאפסולה מן התרומה לא שייך בנתינה כלל ובממזרת נמי שהיא בת כהן כיון דאמה היתה זונה ונפסלה מן הכהונה ומן התרומה בתה נמי נפסלה מסתמא לתרומה כי הולד שהוא בן זונה חלל לכהונה ועוד כשאת"ל שלא נפסלה הבת מן התרומה דבי נשא מפני זונות אמה משום ביאה זו של ישראל כשר לא גרעא בהא מידי עכ"ל, הרי שהזכיר בפסול התרומה לנתינה ובממזרת בת כהן מספקא לי'. והנה דברי הריטב"א ז"ל צריכין ביאור במאי דתלי פסול הבת לתרומה בפסול האם משום דהויא זונה, היכן מצינו דפסול זונות האם פסלה לבת מן התרומה ומה טעם ספקו בזה. ואם נבוא לפרש שאין כוונתו משום זיבוח האם מצד עצמה שהיא תפסול את בתה אלא משום דכיון דהיא זונה הויא מפסולי כהונה וא"כ בתה חללה, וזה תלוי אם היתה זונה מכבר שבביאה זו נעשית כבר חללה דאו גם בתה חללה אבל אם נתעברה מביאה ראשונה זו שעשתה אותה זונה לא היתה עוד בשעת ביאה מפסולי כהונה וכדאמרינן בקידושין (דף ע"ז ע"ב) כהן הבא על אחותו זונה משוי לה חללה לא משוי לה חזר ובא עלי' כו', ולכן כתב כיון דאמה היתה זונה מסתמא נפסלה גם בתה היינו אם באה מביאה שאחר זונות אמה, ואת"ל שלא נפסלה הבת מפני זונית אמה היינו אם באה מביאה ראשונה זו שנעשית אמה עכשיו זונה ולא חללה, לפי"ז יהא מוכרח דס"ל להריטב"א בהחלט דכהן ממזר אינו נפסל מן התרומה וכו' אבל בדרך זו לא יונח לן דלמ"ל להזכיר ממה שאמה נפסלה מן הכהונה ומן התרומה, ועוד דמכל סגנון דבריו משמע דתלוי בפסול האם. ולכן יותר קרוב ונוח לפרש שכוונתו היא עפמ"ש הרשב"א בתשובה שהבאתי בספרי שם דמה"ט בן כהן ממזר הוי חלל משום דאתי בק"ו מאלמנה לכ"ג, והוא מש"ס דיבמות (דף מ"ד ע"ב) הכל מודים בבא על חייבי כריתות שהולד פגום הכל מודים ר' יהושע דאע"ג דאמר ר' יהושע אין ממזר מחייבי כריתות נהי דממזר לא הוי פגום מיהא הוי מק"ו מאלמנה כו' וכ"ת מה לאלמנה שכן היא עצמה מתחללת ה"נ כיון שבעלה עשאה זונה, ולהכי תלי הריטב"א פסול הבת בזונות האם דכיון דנעשית זונה איכא לק"ו מאלמנה. ומעתה נבין גם ספקו של הריטב"א. דהנה האי ק"ו אמרינן התם בש"ס גם לענין עכו"ם ועבד שבא על בת ישראל שפסלה נמי מן התרומה ואיכא ק"ו, אלא שנחלקו הראשונים ז"ל בפסק ההלכה אם הולד פגום או לא והרי"ף מסופק בדבר, והרמב"ם ז"ל פסק דהולד כשר ואינו פגום וכתב הב"ש (סי' ד' סק"ד) בטעמו משום דס"ל דהאי ק"ו פריכא הוא ע"פ מ"ש התוס' יבמות בפ' הערל (דף ע"ו ע"א ד"ה ר"י) דאיכא למימר בת גר עמוני יוכיח לדידן דקיי"ל כר"י דבתו כשרה, וכ"כ הרשב"א בחי' ליבמות בדף מ"ה, והריטב"א ז"ל בחי' שם הביא לשתי הדעות ולא הכריע ביניהן. הלכך גם הכא מספקא לי' להריטב"א אם יש לפגום את הולד מהאי ק"ו או לא כחו בעכו"ם ועבד וכמו שהבאתי בספרי שם בשם ס' מנ"ח דתלי זב"ז יעו"ש. והשתא הכי גם מרש"י איכא למידחי דלא הוה ניחא לי' לפרש דנקטה מתני' לממזרת משום תרומה דבי נשא דא"כ תקשה ממתני' למ"ד הולד פגום ואית לי' האי ק"ו, ולכן פירש דלענין העראה נקטה מתני' כי היכי דליהוי ניחא לכו"ע. ובר מן דין הנה נאחזנו בזה בסבך המחלוקת שבין הראשונים ז"ל בעכו"ם ועבד הבא על בת ישראל למ"ד הולד פגום אם הוא דוקא בבתה או גם בבנה, דרש"י ז"ל הזכיר שם רק בתה וכ' הרשב"א בחי' דזהו דוקא בבתה ולא בבנה כמבואר בירושלמי יבמות (פ"ד הט"ו) והתם בירושלמי גם בבא על אחותו נקיט שאם היתה הולד נקיבה פסולה מן הכהונה, ואף דאפשר דבישראל הבא על אחותו מיירי למה לא תני בסתמא ויהא שייך גם לכהן וצ"ע:

ד

ד) עוד כתב שם הגאון מוהר"ד נר"ו דראי' לזה מצא מפורש בירושלמי יבמות (פ"ו ה"ב) לענין אלמנה לכ"ג נאמר כאן לקיחה ונאמר להלן לקיחה בשאר כל העריות מה לקיחה שנאמר בשאר כל העריות עשה בהן את המערה כגומר אף כו' ר' חגייא בעי אי מה לקיחה שנאמר בשאר כל העריות עשה בהן את המערה כגומר והוולד ממזר אף לקיחה שנאמר כאן נעשה בה את המערה כגומר והוולד יהא ממזר א"ר יוסה ליידא מילה אתמר חלל לא דממזר רוב מן החלל [פי' דאם הי' ממזר פשיטא שהי' חלל ולמה כתב קרא חלל אלא כדי להורות לנו דלא הוי אלא חלל ולא ממזר], ואם הי' יכול להיות ממזר ולא חלל, הא איצטריך קרא להורות לנו דהוי חלל ונ"מ שיאסר בתרומה ויטמא למתים, והירושלמי אומר בפשיטות לא דממזר רוב מן החלל מבואר דבל היכא שהוא ממזר נתחלל מן הכהונה ג"כ לאכול בתרומה, עכ"ד הגאון הנ"ל:

ולענ"ד נראה דגם זו אינה ראי' ברורה, שהרי הביא שם בעצמו תשובת הרשב"א שהזכרנו ובדבריו מבואר דלפיכך נידון הממזר כחלל משום דאתי מק"ו דאלמנה לכ"ג, וא"כ מדברי הירושלמי אלו הוי פירכא להרשב"א לפי פירוש הגאון הנ"ל שהרי הירושלמי קאי אלו לא הוה כתיבא כלל לא יחלל באלמנה לכ"ג ולא הי' ממה לדון ק"ו ומ"מ הוה ידעינן דממזר הוי נמי חלל, ובע"כ שאין צורך בזה לשום ק"ו אלא דמסברא לחוד הוה ידעינן דכיון שיש בו פסול ממזרות אין בו קדושת כהונה ומותר ליטמא ולישא פסולי כהונה, ומלבד זה קשה להלום קצת פירושו דאפילו אי לא הוה כתיבא כלל בתורה דין חלל הוה ידעינן דפקע מממזר דיני כהונה ומנא הוה ידעינן לה מסברא להפקיע מיני' דיני כהונה גם לקולא. לכן נ"ל בכוונת הירושלמי דרך אחרת, ומתחלה נקדים מה שהקשה בשירי קרבן דמאי קאמר ר' יוסה ליידא מילה איתמר חלל והרי איצטריך קרא שחייב על לא יחלל ואי משום דכתיב זרעו הא איצטריך שאינו חייב עד שיגמור ביאתו ודוחק לומר דסבר ר"י שאינו לוקה על ולא יחלל דטעמא דלא יקח הוא משום שלא יחלל. לכן נ"ל דאין כוונת הירושלמי כלל דלא ליכתוב ולא יחלל והוה ידעינן שהוא הלל משום דממזר רוב מן החלל, אלא שהכוונה היא כדאמרינן בבבלי קידושין (דף ס"ח ע"א) וש"ד ר' סימאי אומר מן הכל הי' ר"ע עושה ממזר חוץ מאלמנה לכ"ג שהרי אמרה תורה לא יחלל חילולים עושה ואין עושה ממזרות ואמרינן נמי בירושלמי יבמות (פ"ד הט"ו) התיבון הרי אלמנה לכ"ג שנייא היא שפירש בה חלל, וזהו דקאמר נמי ר' יוסה ליידא מילה איתמר חלל, פי' דאי אמרת דיש בו גם ממזרות לאיזה מילתא אפקי' קרא בלשון חלל, לא דממזר רוב מן החלל, פי' והרי ממזר יש בו יותר פסול מן החלל, דחלל הוא רק לשון חולין שנתחלל מן הכהונה ונעשה חולין וכדאמרינן נמי בקידושין (דף ס"ו ע"ב) דעבודת חלל כשרה דברך ד' חילו ופועל ידיו תרצה אפילו חולין שבו תרצה אין בו לשון פסול, ולשון זה אינו נופל על ממזרות דממזר גרוע מחולין שהרי יש כו גם פסול, והיינו ממש כדאמרינן בבבלי חלולים הוא עושה ואינו עושה ממזרות אלא דר' יוסה הוסיף לבאר דבלשון יחלל א"א לכלול ממזרות שהוא רוב מן החלל וכיון דאפקי' רחמנא בלשון יחלל דרשינן שפיר חלולים עושה ואינו עושה ממזרות. והשתא אין מזה שום ראי' לממזר הבא מן הכהן דלאו בזה איירינן:

ה

ה) ובמה שכתבתי שהרשב"א דן לממזר כחלל רק מטעם הק"ו מאלמנה לכ"ג ומכח זה הקשיתי עליו מירושלמי הנ"ל לפי הבנת הגאון מוהר"ד נר"ו ותליתי דבר זה בפלוגתא דרבוותא גבי עכו"ם ועבד הבא על בת ישראל אם ק"ו גמור הוא, נסמכתי בזה על ס' עונג"י שהביא דברי הרשב"א ז"ל בסגנון זה, אבל עתה כאשר השגתי ב"ה תשובות הרשב"א ועיינתי בגוף דבריו נוכחתי דיש לפרשן באופן אחר, דז"ל (בסי' אלף ר"א) שאלת עוד כהן הבא על הערוה והוליד ממנה ממזר אותו הולד אוכל בתרומה או לא כו' הא דאיבעיא לך בשעברה בביאה ראשונה כו' ומ"מ אפי' מביאה ראשונה היא פסולה לכהונה וולדה פסול ולא תימא דוקא כבא על חייבי מיתות ב"ד דהולד ממזר לכו"ע אבל בא על חייבי כריתות שאין הולד מחזר כדברי ר' יהושע אלא אפילו לר' יהושע שויה זונה וולדה פגום דגרסינן בפ' החולץ כו' הכל מודים בבא על חייבי כריתות שהולד פגום מאן מודים ר' יהושע כו' מק"ו מאלמנה עכ"ל, ואפשר לפרש דהיכא דהוי ממזר לא איצטריך הרשב"א ז"ל כלל להק"ו אלא דמסברא נמי ידעינן דכיון שהוא ממזר אין כו קדושת כהונה ולא קאמר לק"ו אלא לר"י דלא הוי ממזר. ועפי"ז סרה מעליו תמיהתי מהירושלמי לדרך הנ"ל וכן לדינא לא תליא כלל בפלוגתא דרבוותא אם הק"ו מאלמנה פריכא הוא או לא כמו שתפס המנ"ח, ונפלו נמי דברי הס' עונג"י ותמירתי בספרי שם אות י"ח. ומ"מ ממוצא דברי הריטב"א שהבינו למעלה נראה דמכח הק"ו פסלינן לה לתרומה וכן נוטין יותר גם דברי הרשב"א עצמן:

ומדי דברי בזה אזכיר שראיתי דבר תימה בראב"ן יבמות שכתב וז"ל הילכתא גוי ועבד הבא על בת ישראל בין פנוי' בין אשת איש הולד כשר וה"מ באונס אבל ברצון לא בא"א אבל פנוי' אפילו ברצון עכ"ל, והוא פלא דמאי נ"מ בין אונס לרצון לענין הולד, וצע"ג:

יתברך מעכ"ת בכך טוב ואושר כנפשו ונפש ידידו הדוש"ת ומוקירו:

אחר זמן רב התראיתי עם ידי"נ הגאון הגדול מוהר"ר אלי' ברוך קאמאי שליט"א אב"ד ור"מ דק"ק מיר והגיד לי שגם הוא הרגיש בדברי הראב"ן הנ"ל ויישב דבריו דמשו"ה בא"א ברצון הולד ממזר דמדאפקרה נפשה לגבי עכו"ם ועבד אפקרה נמי לגבי ישראל כדאמרינן בס"פ אלמנה (דף ס"ט ע"ב) גבי ארוסה. אמנם דחוק הוא, דא"כ אין זו הלכה פסוקה ואם היו חבושין האשה ועכו"ם ועבד בבית האסורים אין חוששין לעלמא כמבואר בסוגיא שם, וכן אם לא היו חבושין אלא שהיו רוב עכו"ם אצלה נמי אין הולד ממזר, וכיון שכן אין הדבר תלוי בא"א ופנויה דה"נ בפנויה כשהיו רוב פסולים העושים ממזרות נמי הולד מחזר, ועיי' בכתובות בסוגיא דראוה מדברת ובתוס' שם, אבל בכ"ז הערה פורתא לדברי הראב"ן מיהא הוי:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף