דבר אברהם/א/תקוני טעויות ושינויים
|
< הקודם · הבא > |
דבר אברהם
א תקוני טעויות ושינויים
לחלק ראשון[1]
דף ג' עמוד ד' שורה ט'[2] ושלא – צ"ל ודלא.
דף ג' עמוד ד' שורה ס' דהיינו ומהו הכיבוש שיבוא לידם צ"ל דהיינו שיבוא לידם.
דף ו' עמוד ד' שורה נ"ו מן המלים "ובעיקר החקירה" עד סוף השורה צ"ל אך בעיקר הדבר הארכנו במק"א וסתרנוהו:
דף ז' עמוד ג' שורה ל"ג סעיף ק"ג - צ"ל ס"ק ג'.
דף ט' ע"ב [צד 18] בהגה"ה. שבעת השורות האחרונות מן ההג"ה צ"ל בנוסח זה הוי כחתיכות נפרדות. ומ"מ אע"פ שהסברא נכונה עדיין צ"ע בזה, וביחוד במאי דשאני בגד מאינך מילי דסוגיין, ומקום הנחנו:
ובמה שתפסתי בפנים לדבר פשוט דבגד גדול שנכנס ממנו שתים על שלש ורובו נשאר בחוץ דאע"פ שהוא רוב השיעור הצריך לבגד לענין טומאה מ"מ הבית טהור ולא הוי כנכנס כל ג' על ג' משום דאדרבא רוב הבגד נשאר בחוץ, הנה מצאתי אח"ז בס' מנחת חינוך (מצוה קע"ב) שכתב דלא איתפריש לי' אם הבגד גדול והכניס בהבית רובו של ג' על ג' אי שדי מיעוטו בתר רובו שבפנים או כיון שרובו בחוץ לא אמרינן שדי לפנים, אבל לדעתי דבר פשוט הוא כמו שכתבנו. וגם הוא ז"ל כתב שם דמלשון הש"ס והר"מ בגד שיש בה ג' על ג' נראה דוקא בשיעור זה אבל אם הוא גדול לא אמרינן רובו ככולו כיון דהרוב מבחוץ. ודבר פשוט הוא:
דף י"א עמוד א' שורה מ"ג מטהרתה - צ"ל מטהרתה לר"מ.
דף י"ב עמוד ג' שורה ל"ז בהכי ידוע דהלכתא - צ"ל בהכי הלכתא.
דף י"ט ע"א. י"א שורות האחרונות מעמוד זה צ"ל בנוסח זה:
ימים על ימים שנים על שנים. ולהמבואר במנחות דאין אפרה חטאת קשה דמנלן דשחטה היום ושרפה למחר כשרה הרי קרא דלמשמרת לבתר דנעשית אפר כתיב שכבר אינו כחטאת וי"ל דאז אין לינה פוסלת בו לענין אסיפת האפר אחר שריפתה אבל שחטה היום ושרפה למחר דעדיין קרויה חטאת דלמא לינה פוסלת בה כבחטאת. וכן קשה גם על הספרי דאי מרבה מלמשמרת שלא תהא לינה פוסלת בה גם קודם שנעשית אפר כהתוספתא יקשה כנ"ל, ואם לא מיירי אלא לאחר שנעשית אפר ולענין אסיפתו מאי קאמר יכול תהא נפסלת בלינה מהיכא תיתי לן לומר הכי הרי לא חטאת היא עכשיו. ודוחק לומר דלמד מלמשמרת באם אינו ענין לאחר שריפה תנהו ענין לקודם שריפה דכל כי האי הו"ל לתנא לפרושי.
דף י"ט ע"ב. י"א שורות הראשונות מעמוד זה צ"ל בנוסח זה:
וכדמות ראי' לדבר מתוס' יומא (מ"ג: ד"ה ליחד) שהק' היכי ילפינן שטבו"י כשר בפרה מדכתיב והזה הטהור על הטמא מכלל שהוא טמא לימד על טבו"י שכשר בפרה דמה להזאה שכשרה בזר תאמר בשאר עבודות פרה שפסולות בזר ודחקו לישב, ואמאי לא תירצוה בירך חברתה דלעיל מינה הקשו ל"ל קרא להכשיר הזאת טבו"י מהיכי תיתי לפוסלו הא לאו עבודה היא דכשרה בזר ונדחקו בישובה, ואמאי לא תירצו חדא בחברתה דלעולם להזאה ל"צ קרא ואם אינו ענין להזאה תנהו לשאר עבודות, א"ו שנראה להם לדוחק דכל כי האי הו"ל לפרושי לדרשא אא"ע כו' כבכל דוכתי וה"נ בדידן. ועוד דקרא דלמשמרת לאו יתורא הוא דדרשינן לי' יומא שם להיסח הדעת ול"ש לומר אא"ע כו':
דף י"ט ע"ג. מן ריש עמוד זה עד האות ח' שבעמוד ד' צ"ל בנוסח זה:
הראשונה שימעלו גם באפרה וע"ז העיד ר"ש שחזרו להפקיע גזירה ראשונה, אבל הרמב"ם דעסיק לדינא ולא הביא כלל גזרה ראשונה לפי שבטלוה ולא נפקא מינה מידי לא הי' לי' להזכיר גם תנאי ב"ד השני כיון דלבתר תנאי אוקמוה אדאורייתא ומאי דהוה הוה, ודוחק לומר שתפס בלשון המשנה. ולפמ"ש דתנא דלינה פליג אברייתא דמנחות וס"ל דגם האפר הוי חטאת ומועלין בו מה"ת ולדידי' אין צורך לומר דב' תקנות הוו ומתני' דשקלים אתיא כפשוטה שלא הי' אלא תנאי ב"ד א' אשה"ט, דהרמב"ם (פ"ד מפרה אדומה הי"ג) פסק כהתוספתא שאין לינה בפרה בכל עבודותיה ולכן שפיר כתב שמתנאי ב"ד הוא שאין מועלין אבל מדין תורה באמת מועלין באפר כמ"ש, אך בפיה"מ דלא איירי לדינא הביא כאוקימתת הש"ס:
[ז] ועתה נהדר לדידן דלאחר שנתבאר דלרש"י גם האפר מקרי חטאת א"ש מה שבהכשר אונן לפרה הוצרך לשני הטעמים דקבה"ב היא וק"ו דטבו"י. דאילו הואי קדשי מזבח ממש הוה טבו"י פוסל בה כבכל הקדשים מקרא דקדושים יהיו כו', ומדגלי קרא והזה הטהור כו' דטבו"י כשר להזות הוה אמרין דרק להזות הוא כשר ולא לשאר העבודות דאמאי נוציא שאר עבודותי' מכלל כל הקדשים דמ"ש. ומכ"ש ליוסף הבבלי דמחו"כ פסול בפרה תקשי לך דנילף כל הקדשים מהזאה דטבו"י כשר בהם וקרא דקדושים יהיו כו' בע"כ נוקים למחו"כ שפסול גם בפרה דמחוסר מעשה משא"כ טבו"י. וכ"ת דלמחו"כ ל"צ קרא דקדושים יהיו דילפינן לי' בזבחים י"ט ב' מוכפר עלי' הכהן וטהרה טהרה מכלל שהיא טמאה הרי כתבו התוס' לעיל (י"ז א' ד"ה טבו"י) דאי לאו קרא דקדושים יהיו לא הוה דרשינן מחו"כ מוטהרה מכלל שהיא טמאה דקלישא טומאתי' ומוטהר נמי דכתיב גבי טבו"י ליכא למשמע דמאי סהר טהר יומא יעו"ש, ועיי' במהרש"א סנהדרין (פ"ג ב'). ואי תימא דלא ילפינן כל הקדשים מהזאה דבמאי דגלי קרא גלי ה"נ נימא לענין שאר עבודות בפרה גופה. להכי הוצרך לומר דבאמת פרה קבה"ב היא ולא היו אלו פוסלין בה מצד עצמה מדין כל הקדשים אלא דמ"מ דינה כקדשים משום דחטאת קרייה רחמנא, וא"כ כיון דגם אפרה מקרי חטאת והי' ראוי לטבו"י שיפסול גם בהזאה הלכך אמרינן דמדאשכחן דגלי קרא דכשר בהזאה ש"מ דלענין טבו"י לא הויא כחטאת שהוציאה הכתוב להדיא וממילא כל עבודותיה כשרות בטבו"י, אבל שאר קדשים א"א למילף מינה, וה"נ אונן דילפינן מטבו"י. ובטעמא דקבה"ב היא לחוד בודאי נמי לא סגי דחטאת קריי' רחמנא כמש"ל. ומאי דסתם רש"י בזבחים פירש ביבמות והכל עולה לקנה אחד:
והשתא איש נמי מה שעמדנו בראש הדברים שלענין חלוק עבודות לפסול זרות דקבה"ב היא, משום דכין דגלי קרא דבאספת האפר אע"פ שעדיין מקרי חטאת מ"מ עבודת זר כשרה בהם ע"כ צ"ל דהיינו דגלי קרא דלענין זרות לא הויא כחטאת וממילא מדין הקדשים הי' זר כשר בכל עבודותי' אלא דעד אחר שריפה כתיב כה אלעזר וחוקה לעכובא ובזה לא שייך לחלק בין שחיטה לשאר עבודות כיון דבעצמה קבה"ב היא:
אמנם על הראי' שהבאנו לעיל מספרי דאפר הוי כחטאי יש לדקד', דהרי קרא דלמשמרת כתיב גם בתר אסיפת האפר ואיזה פסול לינה שייך אז דאין בה עבודות עוד וע"כ דאתי לעבודות דמקמי הכי ושוב י"ל דאפר לא הוי כחטא' ואתי למעט עבודות דמקמי שריפ'. אבל כבר כתבנו דקרא דלמשמרת לאו יתורא הוא ואצטריך להיסח הדעת ואי לא שייך אז פסול לינה לא נדרשי' כלל להכי ואולי י"ל דכוונ' הספרי שאם היא כחטאת תהא לינה פוסלת האפר מלהזות דהויא כעבודה כמו דצריך קרא להכשיר טבו"י יעו"ש בתוס' יומא וא"כ א"א לפרה ליעשות דכל יום צריך לחדש' וע"כ שאינה כחטא' ופ"ז אתי קרא דלמשמרת. אבל יותר נראה דהדרשא היא מדכתיב והיתה למשמרת בלשון נקבה דמשמע דקאי על הפרה קודם שריפה ולא אאפר דה"נ חטא' היא כתי' בתר הכי. ובזה ניחא מה שבדמה לינה פוסלת כמבוא' ברמב"ם (פ"ד הי"ג) ואמאי לא נילף גם זה מלמשמרת, ולהנ"ל מיושב משום דוהיתה למשמרת קאי רק על גוף הפרה שתהי' אח"כ למי נדה ואין בכלל זה דם ההזאה שלא יהא למי נדה כמש"ל. ומ"מ בשי' רש"י י"ל כמש"ל דס"ל דאפר הוי נמי כחטא' וכדמוכח מדבריו ביומא והוא ע"פ גירסת הירושלמי כמש"ל:
דף כ' ע"ג שורה כ"א. כל הדברים שבמוסגר צ"ל בנוסח זה:
[ואין הפירוש קדושת בה"ב דוקא אלא שדינה כקבה"ב דקדושה קדושת דמים ולא קה"ג כקדשי מזבח כמ"ש התוס' ב"ק שם]:
דף כ"ה עמוד ג' שורה כ"א דאתן - צ"ל דאתו
דף כ"ה עמוד ג' שורה מ"ו לחקה - צ"ל לתזקה
דף ל"ב עמוד ב' שורה ס"א אוש - צ"ל יאוש
דף ל"ה עמוד ג' שורה כ"ז הוי - צ"ל הוו
דף ל"ו עמוד ג' שורה י"א מלמטה מדאור יתא - צ"ל מדאורייתא.
דף ל"ז עמוד ב' שורה מ"א סימן - צ"ל סימן שכ"א)]
דף מ"א עמוד ב' שורה מ"א ודברים - צ"ל דברים
דף מ"א עמוד ב' שורה מ"ה למדי - צ"ל למדין
דף מ"א עמוד ב' סוף שורה מ"ו נ"ל ועדיין ב"ע בזה]:
דף מ"ו עמוד ב' שורה י"ג בפיה - צ"ל בפיו
דף מ"ו עמוד ב' שורה כ"ג ושנייה - צ"ל ושניה
דף מ"ז עמוד ד' שרה ל' מלמטה מתפשט - צ"ל מתפשטין
דף מ"ח עמוד ג' שורה ט' מלמטה בתבילי - צ"ל בחבילי
דף נ' עמוד ב'. מן שורה מ"ו עד סוף הסימן צ"ל בנוסח זה:
אין מים שבכלי מחוברים למי מקוה וליכא כאן השקה. הנה תפס בפשיטות דהשקה בעינן ג"כ כשפה"נ, ולא ברירא לי כ"כ דכיון דאינה מתורת טבילה שאין טבילה לאוכלין אלא מתורת זריעה בקרקע כמ"ש רש"י ביצה (י"ז:) אפשר דאינו מוסכם דבעינן כשפה"נ כמו בעירוב מקואות דמצינו שהן חלוקין זמ"ז, ויש בזה קצת אריכות וקצרתי:
דף נ"ה עמוד ג' שורה ג' שוגג קרוב למזיד - צ"ל שוגג כמזיד
דף ס"ד עמוד ב' שורה ל' של ם - צ"ל של ים
דף ע"א עמוד ב' שורה ט"ז מלמטה פקיד דלגבי - צ"ל פקיד ועקיר
דף ע"ז עמוד ב' שורה א' הספר - ספרי
דף ע"ז עמוד ב' שורה ב' זה לעורר - צ"ל לעורר
דף ע"ח עמוד א' שורה ח' כ"ז - צ"ל כ"ו
דף ע"ח עמוד ד' שורה ד' פ"ב - צ"ל מ"ב
דף צ"א עמוד א'. מן ראש העמוד פד שורה י"ב צ"ל בנוסח זה:
יש לחקור מה הא דינו של יין זה לר' יוסי ור"ש אם חלה התרומה ע"י קריאת שם כזו שאינה מבוררת מעיקרא ומשום שא"א לבררה הוי דימוע או דילמא דלדידהו לא חלה התרומה כלל בקריאת שם כזו לפי שאין ברירה ואין כאן דימוע כל עיקר:
והנה רש"י ז"ל בחולין (דף י"ד ע"א) כתב וז"ל אוסרין אלמא לית לי' ברירה וחייש שמא תרומה שתה עכ"ל, ונראה מזה שהתרומה חלה ע"י קריאת שם זו והוי תערובות, ויעוי' ברש"י ב"ק (דף ס"ט ע"ב) ובמעילה (דף כ"ב), ולפ"ז בהא דדידן באומר רביעית שאני עתיד להפריש יהא קודש שפיר אין תקנה לכהן לאוכלה למ"ד אין ברירה כיון שקודש מעורב בה אבל התוס' בעירובין (דף ל"ז ע"ב ד"ה אלא מעתה) נראה שחולקין בזה. דאמרינן התם א"ל אביי אלא מעתה היו לפניו שני רמונים של טבל ואמר אם ירדו גשמים היום יהא זה תרומה על זה ואם לא ירדו גשמים היום יהא זה תרומה על זה ה"נ בין ירדו בין לא ירדו דאין בדבריו כלום וכי תימא הכי נמי והתנן תרומת הכרי הזה ומעשרותיו בתוכו ותרומת מעשר זה בתוכו רבי שמעון אומר קרא השם, וכתבו התוס' וז"ל וא"ת וליפרוך הכי נמי אי הוי טעמא משו' דאין בריר' וי"ל דאי טעמא משום דאין בריר' הוא אין תימא דודאי כיון דאין ברירה ה"נ דלא הויא תרומה כו' ומהר"י מפרש דאי טעמא דר"ש משום דאין בריר' אתי שפיר דודאי הית' אח' מהן תרומ' ומותר הכהן לאוכלו ואע"ג דאין ברירה דחד מינייהו ודאי תרומה כו' וכן בההיא דתרומת הכרי בתוכו קרא שם וכהן מצי אכיל לכל מה שבתוך הכרי אע"ג דאין ברירה עכ"ל. הנה מבואר שנחלקו בזה מהר"י ולישנא קמא שבתוס', ונראה דכמו כן פליגי גם בברירה דשאני עתיד להפריש בלוקח יין מבין הכותים, וכ"כ הגרעק"א ז"ל בדו"ח במערכה ד' [ועיי"ש בדו"ח שהרבה לתמוה על שי' הסוברים דהוי תרומה. ויש לי בזה איזה הרהורי דברים ואכ"מ]. וא"כ לתי' הראשון שבתו' דלמ"ד א"ב אין התרומ' חל' כלל הנה ברביעי' דידן שאמ' הע"ה מה שאני עתיד להפרי' יהא קוד' שפיר יכול הכהן לאוכלו למ"ד א"ב לפי שאין ההקדש חל מעיקרו, ומ"מ נאמן הוא על התרומ' משו' דכשיפריש יהא קרב למזב' שנאמן הע"ה למזבח אחר שהקדישו אע"פ שבאמ' עדיין אינו קדוש ולפיכ' נאמן גם על התרו' משו' גנאי המזבח, וא"ש גם לרב אושעיא ולהרמב"ם שפ' דא"ב. ונ"ל להוכיח דבאמ' ס"ל להרמב"ם כשי' התו' שאין התרומ' חל' כל עיק' דבה"מ פזה"א.
דף צ"א עמוד ג'. מן שורה י"ח עד סוף הסימן צ"ל בנוסח זה:
ולכאורה קש' על שי' רש"י דחל' התרומ' אלא דהר דימוע מסוגיא דעירובין שם דאמרינן וסב' ר"י אין בריר' והתנן כי' ת"ש האומר מעשר שיש לי בביתי מחולל על סלע שתעלה בידי מן הכיס ר אומר מחולל, ופירש"י וכי סליק סלע בידי' אמרינן יש ברירה שזה שחילל מע"ש עליו דאי אין בריר' לא אמר מידי עכ"ל ולשיטתו דתרומ' חלה כה"ג אלא דהוי דימוע ה"נ יהא המעשר מחולל על איזה סלע שתהי' אלא שהסלע מעורב בכיס בשאר הסלעים ואין ברירה לבררו, ונהי דבגמ' אפשר לדחוק דפריך דמשמע שהסלע היוצא נתפס בקדושת מע"ש ולא מחילול הפירות אבל לפי פירש"י קשה מדידי' אדידי'. ואולי חילול מע"ש שאני דצריך שתתפוס הסלע בקדושת מע"ש והוא דמי המעשר וכיון שבשעת חלות פדייתו מתערב ולא מינכר אינו פודה. ויש ליישב קצת עפ"מ שעמד בדו"ח שהזכרנו וקצרתי, וצ"ע:
דף צ"ג עמוד ד'. מן שורה כ"ז עד סוף הסימן צ"ל בנוסח זה:
ליכא לחיוב כרת ה"נ לא ביטל ולא עבר על מ"ע, ולפ"ז כשמאחר מילה שלב"ז ומל אח"כ איגלאי מילתא שלא עבר על איסור ולא משכחת ביטול העשה אלא כשמת בערלותו כמו לענין כרת, יש לה"ר קצת מדקיי"ל בשבת (קל"ב:) דמילה דוחה צרעת בין בזמנה בין שלב"ז ומוכח התם (קל"ב:) בגדרי הדחיי' ואמרינן התם אי איכא אחר נימהל אחר כדר"ל כו', ומבואר ברמב"ם (פ"א ממילה ה"ט) דדוחה צרעת משום עשה דוחה לא תעשה וכן מתבאר בירושלמי נדרים ספ"ג, וא"כ התינח בזמנה שא"א להמתין דביכו"כ יעבור יום השמיני אבל שלב"ז למה דוחה הרי אפשר להמתין עד שתתרפא וימולו או, ולא מצאנו בשום מקום דבנראה שתתרפא צריך להמתין, וכן אמרינן התם דבדליכא השתא אחר לימהל אבוהי אע"פ שאפשר להמתין עד שיבוא אחר, והרי כתבו התוס' יבמות (דף ה': ד"ה כולה) דמשריפת קדשים שאינה דוחה יו"ט איכא למילף לעלמא דכל שאפשר לקיים העשה למחר שלא בעבירת ל"ת אינה דוחה ל"ת היום, אע"כ דכיון שעבר שמיני כל רגע שאינו מולהו עובר בעשה ומשו"ה דחי דא"א כבר להמתין למחר. ועפ"ז יתחדש דמילה בזמנה שנראה שבו ביום תתרפא הצרעת אסור למול עד שתתרפא שאינו עובר בהמתנה זו על מ"ע, ומצות זירוז בלבד אינו דוחה, ולהיפוך במילה שלב"ז אע"פ שתתרפא לאחר שעה אינו רשאי להמתין. ואע"ג דמילה שבל"ז אינה דוחה יו"ט וכתב רש"י שבת (כ"ד:) משום שיכול לעשותה למחר, הנה התוס' שם פירשו משום דיו"ט עול"ת יעו"ש, ויעוי' ביראים (סי' קי"ג) ובתו"י שבת וברשב"א שם, ויש להאריך בזה. ובטעם הדבר שחלוקה המ"ע מחיוב הכרת י"ל דכל שהי' יכול לקיים המ"ע ולא קיים ה"ז עבר עלי' אבל כרת הוא עונש רק על ביטולה לגמרי. ויש להסמיך דבכרת כתיב את בריתי הפר והפרה משמע כשאין תקנה עוד, ואע"ג דאמרינן ביבמות (ע"ב.) את בריתי הפר לרבות את המשוך וזה יש לו תקנה הרי מסקינן דאסמכתא בעלמא היא:
אח"ז מצאתי בעז"ה בשו"ת חסד לאברהם (חיו"ד סי' ס') שכ' ג"כ דשלב"ז קודמת מטעם שכתבנו והנאני שכוונתי לדעתי ולפ"ז מוטב ליזהר במילה שלב"ז שלא לאחרה כלל אלא למול מיד שנראה למילה, ולא נכון מה שמאחרים אותה שלא לצורך כ"א בשביל הזמנת הקרואים, וראוי לעורר ע"ז:
דף ק' עמוד א' שורה ט' מלמטה עוד ליישב - צ"ל ליישב
דף ק' עמוד א' שורה ט' מלמטה די"ל - צ"ל י"ל
דף ק"ג עמוד א' שורה ל"ה הנוגע - צ"ל בנוגע
דף ק"ו עמוד א' שורה ל"ב לפ"ז - צ"ל ולפ"ז
דף ק"ח עמוד ג' שורה י"ח הב' - צ"ל הב"י
דף ק"י עמוד א' שורה ס"א כתב - צ"ל וכתב
דף קי"א עמוד ד' שורה א' ההקדש - צ"ל המוקדש
דף קי"ד עמוד ד' שורה ב' ועיין תוס' בכורות - צ"ל ועיין בכורות
דף קי"ד עמוד ד' שורה ג' מלמטה אחר מלח לכתחלה צ"ל עיין בהשמטה בדף קכ"ט
דף קט"ו עמוד ד' שורה כ"ד דהקדש - צ"ל להקדש
דף קי"ז עמוד א' שורה י"ד מלמטה ולר"א - צ"ל דלר"א
דף קי"ז עמוד ד' שורה ל"ב ע"ד - צ"ל בראייתו לדברי: