מנחת חינוך/קעב
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
א[עריכה]
מדיני המצוה כו' צו"פ בלבד. הרהמ"ח השמיט כלי עור דג"כ מטמא בנגעים וארשום לך קצת דינים המבוארין בר"מ. בגד צמר או פשתים צריך ג' אצבעות על ג"א ופחות מזה אינו מטמ' אף (עיין בהשמטות) דהוא ארוג עמ"ל פי"ג מה' הנ"ל ה"י ד"ה פחות מביא בשם הקרבן אהרן דארוג מטמא בנגעים כ"ש כמו בשאר טומאות ובגדי צו"פ הצבועי' אפילו בידי שמים אינם מטמאין והעור הצבוע בי"ש מטמא ואם צבוע בי"א אינו מטמא. השתי והערב של צ"פ ג"כ מטמ' ואימתי מטמא ע"ש בר"מ כמה דינים. העור שאינו מעובד אינו מטמ' וכן העור שהוא גולם קודם שעש' ממנו כלי אינו מטמא וכלי עור כגון פשוטי כ"ע ובין מקבלים מטמאין בנגעים ובמ"ל מקשה על דין דפשוטי נטמאו וע"ש. עורות מחיות הים אין מטמאין בנגעים ע"ש עוד דינים:
ב[עריכה]
וג' סימני כו' ירקרק כו'. דיני בגדי' כ"ה כשנראה בו נגע כגריס ירקרק או אדמדם מסגירין את הבגד שבוע א' ושני מראות הללו מצטרפין לכגריס ואם לאחר הסגר ראשון פשה והפשיון צ"ל פושה לחוץ כמו נגעי בני אדם כמבואר לעיל מחליט את הבגד ושרפו ואם לא פשה ואפילו הוכהה ממראיתו או שהוסיף במראיתו להריק או להאדים טעון כיבוס מקום הנגע ומעט מן הבגד שחוץ לנגע ומעביר עליו ז' סממנים המבוארים במס' נדה שמעבירין על הכתם ומסגירו שנית ובסוף שבוע ב' רואה אם עומד במרא' שהסגיר אף אם לא פשה טמא מוחלט וטעון שרפה ואם נשתנה מירקרק לאדמדם או להיפך קורע מקום הנגע מעל הבגד ושורף מה שקרע וטולה מטלית על הקרע ופוטר שאר הבגד ומכבסו כולו כיבוס שני ואח"כ מטבילו וטהור ואם אח"ז חזר הנגע לבגד או למטלית ע"ש ובמ"ל פלפול עצום. ואם אחר הסגר השני כהה למראה שלישית דהיינו פחות מירוק או מאדום בינוני ה"ז הבגד טעון כיבוס וטהור עיין ר"מ פי"ב ובהשגת הראב"ד וכ"מ באריכות שיש לו שיטה אחרת. ופשיון הסמוך לנגע בכ"ש ופשיון הרחוק הוא כגריס אם נפשה אף ברחוק מן הנגע כגריס שורף את הבגד ונגע החוזרת כגון שטלה מטלית וחזר הנגע כגריס ג"כ ישרף ע"ש במ"ל כמה דינים באריכות:
ג[עריכה]
ודין ירוק שפשה. בין ירקרק שפשה אדום או אדום שפשה ירוק ה"ז פשיון וטמא:
ד[עריכה]
ודין כל כלי כו'. עמש"ל מדיני הכלים. ובגדי עכו"ם אין מטמאין בנגעים ואם לקח מן העכו"ם בגד המנוגע יראה בתחל' ולא כן הדין בנגעי הגוף דאם נתגייר הנגע שהי' לו מכבר טהור וכאן נראה בתחלה וער"ש הטעם כיון דהבגד הי' ראוי לנגעים. ובגד שלא הי' בו גע"ג והי' בו נגע ואח"ז השלימו לגע"ג טהור עמ"ל ותיו"ט מפלפלים דאף לענין נגעי הגוף כשם שאין עכו"ם מטמ' כך אין ג"ת מטמא מכל מקום לענין נגעי בגדים ובתים מטמאין מדרבנן ע"ש פי"ד הי"א ד"ה ובתי הכותיים ובתיו"ט רפ"ג דנגעים וער"מ בנגעי הגוף כ' בפירוש דגר תושב אינו מטמא וכאן בבגדים ובתים לא פרט דין ג"ת ע"ש. ודע דבגדים המנוגעים בין מוסגר ובין מוחלט אסורים בהנאה. ובמ"ל חקר אם אפרם אסור בהנאה כמו הבית המנוגע לאחר נתיצה אם שרפם. ולדידי נראה דדינו ככל הנשרפין כיון דנעשה מצותו כמ"ש התוס' תמורה אם כן אפרן מותר אבל בבית אין מצוה לשרפו ואם עבר ונהנה עובר בעשה ע"ש. ובגד מוסגר שצבעו או מכרו לעכו"ם אם נתערב באחרים כולם טהורין או שחתכו ועשה מהם קרעים פחות מגע"ג טהורים ומותרין בהנא' (והמ"ל שנתערב באחרי' הלא ניכר בו הנגע ער"ש ותיו"ט) ובגד מוחלט שצבעו או שנתערב או שעשאו פחות מגע"ג טמא ואסור בהנאה עיין ר"מ פי"ג מה' הנ"ל כמה דינים. ודע דבגדים המנוגעים משתלחים מחוץ לעיר אפילו אינה מוקפת חומה וזה חומר בבגדים מאדם דאדם אינו משתלח רק ממק"ח ובגדים משתלחין אפילו מאינה מק"ח כ"ה בר"מ שם. ודין טומאת בגדים המנוגעים א' המוסגר וא' המוחלט מטמאין כמו אדם מצורע ודעת הר"מ שם פי"ג דכלים המנוגעים מטמאין אם משכב ומושב מונח תחתיהם אפילו תחת האבן כמו מצורע אדם ובראב"ד השיג עליו וע' כ"מ. ובמ"ל הקשה מספרי שמפורש בהדי' דכלים אין מטמאין משכב ומושב דל"ש גבי' משכב ומושב וכדעת הראב"ד ע"ש ודע מש"ל דבגדים משתלחין מכל העיירות אפילו מאינה מק"ח נ"ל דל"ד מא"י אלא אף מעיירות שבח"ל דאין סברא מחמת קדושת א"י לענין שאר דברים יהי' חמור לענין זה אלא אף בח"ל משתלחין כנ"ל:
והנה הרהמ"ח לעיל גבי נגעי אדם כ' בפי' דנוהג בכ"מ ובכ"ז ולקמן גבי נגעי בתים כ' דנוהג רק בארץ דבש"ס ממעטינן אחוזתכם כו' ואין ח"ל מטמא וכ"פ הר"מ ולענין נגעי בגדים סתם הרהמ"ח ולא גילה דעתו אם נוהג בח"ל וערמב"ן עה"ת פ' תזריע על פסוק והבגד כ' דע"כ טומאת בתים אינו נוהג בח"ל דלא יבא הענין הזה אלא בארץ הנבחרת שהשם הנכבד שוכן בתוכה כו' וכן אני חושב בנגעי בגדים שלא ינהגו אלא בארץ ולא הוצרכו למעט ח"ל שלא יבא הענין בח"ל עכ"ל ולכאורה צ"ע למה ממעטים ח"ל מנגעי בתים כיון דאין הענין ההוא בח"ל ואפשר דכמה דברים ממעטים מאחוזתכם ותפס ג"כ ד"ז ח"ל אף דלא משכחת בח"ל ומכל מקום מ"ש הוא אמת כגון בגדים בא"י אסור להניחם אף בעיר שבח"ל כנ"ל. ואני מסתפק אם מכר בגד המוסגר לעכו"ם דמבואר לעיל דטהורים אם אח"ז חזר הישראל וקנה אותו הבגד מהעכו"ם אם צריך לראות דוקא בתחלה או לאו רק שהוא טמא אף על פי שהפסיקו עכו"ם. והנה גבי טומאת נגעי גופו עיין ר"מ פ"ו ה"ד דאף שתחלתו וסופו טמא מכל מקום אם הפסיקו טהרה הנגע טהור ע"ש מכל מקום יש לחלק התם ביני לביני לא הי' בכלל נגע כלל דאח"כ טהור וא"צ לראות בתחל' אבל כאן דהנגע לא טהור דירא' בתחל' אפשר דתחלתן ביד ישראל והפסיקו עכו"ם א"צ לראות בתחלה וצ"ע. והנה א' בגד מוסגר וא' בגד מוחלט פסק הר"מ פי"ג מה' הנ"ל דמטלית גע"ג כיון שנכנס רובו לבית טמאתו והוא מש"ס דיבמות וע"ש פירש"י דשדי מיעוטו בתר רובו ולא נתפרש לי אם הבגד גדול והכניס בהבית רובו של גע"ג אי שדי מיעוטו בתר רובו שבפנים או כיון שרובו בחוץ ל"א שדי לפנים ולשון הש"ס והר"מ בגד שיש בה גע"ג נראה דוקא בשיעור זה אבל אם הוא גדול ל"א רובו ככולו כיון דהרוב מבחוץ או ל"ד ועיין בחולין גבי מיעוט ברוב אבר ואם יש בה כמה זיתים כיון שהכניס כזית לפנים נטמא וג"כ לא חילק הר"מ בין מוסגר ובין מוחלט ובמ"ל הניח בצ"ע דמוכח ביבמות דוקא מוחלט מטמ' בכזית דאתקש למת אבל מוסגר לא אתקש למת ואינו מטמ' בכזית ע"ש שהניח בצ"ע. ודע דגבי נגעי הגוף כ' הר"מ דכל הנגעים אדם רואה חוץ מנגעי עצמו ולא ביאר הדין גבי בגדים ובתים אם רוא' נגעי בגדיו וביתו וער"ש פ"ב דנגעים מביא שם תוס' פלוגת' ח"א כל הנגעי' אדם רואה חוץ מנגעי עצמו וח"א אף לא נגעי ביתו ובגדיו וקרוביו נר' דת"ק דסובר דרוא' נגעי קרוביו ג"כ סובר דרואה נגעי ביתו ובגדיו ואנן פסקינן דאדם רוא' נגעי קרוביו ג"כ רואה נגעי בגדיו וביתו כנ"ל והר"מ ז"ל לא ביאר לנו. עמש"ל שנסתפקתי אם הא דאין רואה נגעי עצמו דוק' על הראי' קפיד אבל לפסוק טהור או טמא יוכל לפסוק בעצמו א"ד התורה הקפידה על הפסק ולא הקפידה על הראי' שוב נזכרתי שהוא גמר' ערוכה בזבחים דק"ב גבי מרים מי הסגירה א"ת אהרן הלא קרוב אין רואה את הנגעים והאי בריית' סוברת כמ"ד דאין קרוב ג"כ רואה הנגעים ע"ש אם כן מוכח דהתורה הקפידה רק על הפסק דאל"כ כמה זרים ישראלים בודאי שהיו בקיאין אז במראות נגעים הי' להם לראות ואהרן יאמר טמא או טהור אע"כ דעיקר הקפידה על הפסק והשתא לדידן דקרוב רואה רק בעצמו אינו רואה היינו דא"י לפסוק על עצמו טמא או טהור כנלע"ד פשוט אבל לראות בעצמו יכול רק שכהן אחר יאמר טהור או טמא רק אם הוחזק בטומא' אסור הכהן לסמוך על הבעל הנגע בעצמו לטהר כמו כל הוראות היכי דאתחזק אסור להורות לעצמו ע' בסי' י"ד ביו"ד ובאחרונים. ולפמ"ש דאדם רואה נגעי ביתו או בגדיו מכל מקום זה דוקא שהוא יפסוק בעצמו ע"י ראיית אחר אבל הוא בעצמו לראות א"י לסמוך עליו אם הבגד או הבית בחזקת טומא' לטהר ע"פ כמו כל הוראות שהוא בממונו אינו נאמן להקל במקום דאתחזק איסור' כנלע"ד ברור ב"ה.
עוד אני מסתפק בדינים אלו דראינו דהתור' הקפיד' דוקא על אמירת הכהן אם הכהן אמר וחזר בו תכ"ד אי חזרתו חזרה או לא והנה הדין מבואר בר"מ דאם הכהן אמר על טהור טמא או על טמא טהור אין באמירתו כלום רק על טהור באמת ועל טמא באמת צריך לאמירת הכהן אם כן אם הכהן אמר על טמא טהור אף שהוא טהור כיון דלא אמר הכהן טמא מכל מקום אם הכהן אומר אח"כ טמא בודאי טמא אף לאחכ"ד דאמירתו הראשונה לאו כלום ואין דבריו האחרונים צריך לסתור דבריו הראשונים רק הוא על אמירתו השני טמא כמו שרוא' הנגע חדש ואומר טמא אך באם אמר על טמא טמא ואם לאחכ"ד חוזר ואומר טהור בודאי אין באמירתו כלום דהאומר על טמא טהור אין בדבריו כלום וכבר הוא טמא אך אם תכ"ד חוזר ואומר טהור כיון דבכל התורה תכ"ד יכול דיבור אחרון לסתור דבור הראשון הו"ל כמו שלא אמר טמא וכ"ז שאין הכהן אומר טמא אף שיש לו ס' טומא' מכל מקום הוא טהור אם כן כאן ביטל דיבור אחרון את הראשון והוא טהור או דלאו כדיבור דמי אם כן דיבור האחרון שאמר טהור הוי כמו שאמר על טמא טהור ואינו כלום וכן מצורע שנרפא מבואר בר"מ פ"ט דהוא בטומאתו עד שיאמר לו הכהן טהור ג"כ הספק אם אמר לו הכהן טהור ותכ"ד חזר אי אמרינן דכדיבור דמי וסותר דבריו הראשונים והו"ל דבריו הראשונים כמאן דליתא וטמא או לאו כדיבור דמי והוא טהור ע"י דיבור הראשון וכיון שהוא טהור א"י לטמאות. והנה באמת מבואר בש"ס דבכה"ת תכ"ד כד"ד אם כן כאן נמי אך כבר פקפקתי בענינים אלו דתכ"ד עיין בחיבורי זה לעיל ואין כאן מקומו. ודע דמש"ל דמצורע מטמא כמו הזב ה"ה דיש לו מעיינות כמו הזב דהוי אה"ט כמבואר בנדה פ' ב"כ דל"ה וער"מ פ"א מהלכות משכב ומושב ואני מסתפק אפשר דהוא דוקא בימי הסגר ובימי החלט דמטמ' משכב כזב ה"ה דאתרבי למעיינות אבל בימי ספורו דאין מטמא מו"מ ואינו מטמא במשא אף שהר"מ פי"א השמיט זה שכתב דאין מטמא במשא ולא כ' דאין מטמא מו"מ מכל מקום הדין אמת דאין מטמא משכב ומושב בימי ספורו עפי"ד ממס' נגעים בפי' ר"מ ור"ש ותוס' פא"ד בפסחים מפורש דאין מצורע בימי ספורו מטמא מו"מ וא"כ כיון דל"ד לזב אם כן אפשר ג"כ דאין לו מעיינות וצ"ע שו"ר דקודם לזה כ' הר"מ דטיהר מלטמא מו"מ ובעת כתבי הי' בהעלם עין ממני ברוך פוקח עורים:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |