גליוני הש"ס/קידושין/ע/ב
אימר כו' למיחש לי'. נ"ב בליקוטים שבסוף ס' הפרדס לרש"י (ד"ס ע"א דפוס ווארשא) על שנים שקראו לאחד פסול לעדות כתוב שם תשובת הגאונים אי מבררין מיליהון טב ואי לא בני דינא אינון ומקרבא מיליהון לאפסלינון לסהדותא דכל הפוסל פסול ואמר שמואל ובמומו פוסל עכ"ל וצ"ל דמ"ש ומקרבא מיליהון היינו שקרוב דבריהם לפוסלם לעדות הכוונה כהך דכאן דבעי למיחש לי' וגבול הקורבה והמיחוש הזה צריך ביאור וגוף הל' דכאן אימר דאמר כו' למיחש לאכרוזי כו' מי אמר ע' דוגמא יומא פ"ג ב' אימר דאמרי אנא חששא אחזוקי מי אמרי:
מאי אמר שמואל כי קאי חדא כרעא אגודא וחדא כרעא במברא. נ"ב כעין זה גיטין נ"ט א' כי הוי קאי מר חד כרעי' אארעא וחד כרעי' אדרגא כו' ואמר לו כו':
כשהקב"ה משרה שכינתו אין משרה אלא על משפחות מיוחסות שבישראל כו'. נ"ב ע' רש"י תענית ד' א' ד"ה ה"ג ולא עלתה על לבי מש"ש ואין לחוש שתשרה רוח הקודש על עבד ועל ממזר כדאמרינן בנדרים דל"ח ע"א שאין שכינה שורה כו' עכ"ל ומה שהביא מנדרים לא ידעתי הכוונה דשם לא הוזכר תנאי ייחוס רק שצריך שיהי' גבור ועשיר וחכם ועניו ע"ש ועבד י"ל דנתמעט דא"א שיהי' עשיר דמה שקנה עבד קנה רבו ומשא"כ ממזר לא ידעתי איך נתמעט ואולי מפאת דמי שהוא פסול משפחה יש בו עזות כמבואר בסוגיין ובכ"ד ונתמעט מתיבת עניו דעז פנים אינו עניו ואולם חידוש דלא הביא גמ' דכאן דמפורש דבר זה דאין הקב"ה משרה שכינתו רק על משפחות מיוחסות שבישראל ונתמעטו להדיא עבד וממזר ואולם בגוף דברי רש"י אלא יש עוד צ"ע דהא רש"י ארוח הקודש קאי ואין לזה עניין לשריית שכינה ומבואר בתד"א דאפי' עבד ואפי' שפחה הכל לפי מעשיו של אדם רוח הקודש שורה עליו וע' יומא כ"א ב' דחשיב שם שכינה ורוח הקודש בתרתי עש"ה וצ"ע:
תוד"ה קשים כ' ולאו מילתא הוא דהא לא נתערבו בשביל הגרים. נ"ב ע' שו"ת הלכות קטנות סי' קל"ב וצ"ע דהקושי' כתובה בתוס' בעצמו כאן וע"ש שכ' לתרץ דנהי דערבות ליכא מ"מ חיוב תוכחה איכא מהוכח תוכיח ואם לא יוכיחום יענשו:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |