גליוני הש"ס/קידושין/סא/א
גליוני הש"ס 
קידושין סא א
הנהו נאגני דארעא מיקרו. נ"ב ל' הגמ' ב"ק ס"א ב' דהנהו באגני דארעא מיקרו:
כל תנאי כו'. נ"ב בשאלתות פ' מטות וכי בעינן תנאי כפול דקיהיב גט לאשתו וקמתני בהדה אבל קמתני שליח לא בעי' ת"כ אדעתא דמאי דקאמר ליה הוא דמשוי שליח ואע"ג דתנאי דב"ג וב"ר בהדי אלעזר ויהושע הוא דקמתנו ומשה הוא דהוי להון כשליח כיון דהוקשו ראשון [צ"ל ראשון] לאבות כמאן דמתני בהדיהו דמי עכ"ל ומ"ש דשליח א"צ להתנות ת"כ דא"א לומר בשליח דהתנאי בטל והמעשה קיים דהא לעשות המעשה בלי תנאי לא עשאו שליח ונמצא שאין כאן שליחות לכאורה הי' אפשר לומר דאין זה שינוי בשליחות דכיון דלא א"ל להתנות ת"כ א"כ הרי השליח עשה כדברי המשלח ודו"ק אולם נ' דדמי לא"ל הב זוזי ושקיל שטרא דמ"מ אמרי' דעליה שליח רמי לעשות כראוי למישקל שטרא תחלה ולמיהב זוזי אח"כ, עיין כתובות פ"ה א' וה"נ הי' לו לשליח להתנות ת"כ וככל דיני תנאים אף שהמשלח לא הזכיר ומה שהקשה השאלתות מתנאי ב"ג וב"ר הל' צריך תיקון ואין מבואר אם כוונתו על משה שהי' שליח השם או על אלעזר ויהושע שהיו שלוחי משה ותירוצו דכיון דאיתקש ראשין לאבות מה אבות מנחילין את בניהם כל מה שירצו אף ראשים מנחילין את העם כל מה שירצו גיטין ל"ו ב' ע"כ הוי להו ראשין כבעלים שמנחילין בניהם את שלהם בתנאי ולא חשיבי שלוחים רק כבעלים הנותנים את שלהם בתנאי וע"כ שפיר בעי ת"כ ודע דראיתי חידוש בשו"ת רדב"ז ח"ג סי' תתקפ"ב דלעניין נדרים והקדשות וחרמים לא בעינן תנאי כפול וטעמא דמיסתבר הוא שהרי לא רצה להיות נזיר או להקדיש או להחרים אלא על תנאי זה עכ"ל והטעם שנתן צ"ע דזה הא שייך לכאורה בכל תנאים דעלמא ואולי כוונתו דכיוון דבנדרים כו' שייך התרה ושאלה ע"י פתח ע"כ גם התנאי אעפ"י שאינו כפול כפתח מיהא חשיב וה"ל נדר ופתחו עמו ומש"ה לא חייל ע' נזיר ט' א' ויש להאריך הרבה בחידוש הרדב"ז הנ"ל ואכ"מ וע"ע בעניין מכלל לאו אתה שומע הן בירושלמי שבועות פ"ז ה"א א"ר חנינה הכל מודין כו' עש"ה:
תוד"ה ה"ג כ' ול"ג בשנת היובל. נ"ב נראה שהי' גירסא בשנת היובל ואולי בא הטעות שהיתה הגירסא האמתית מתחלה ביובל וטעה מעתיק אחד לפרש תיבת ביובל בשנת היובל וכתב כן בפירוש בשנת היובל לתוספת הבנה ובאמת הית' כוונת תיבת ביובל בזמן שהיובל נוהג וכזה בגיטין ל"ז ב' המחזיר חוב לחבירו בשביעית וברש"י שם דאין הכונה בשנת שביעית רק בזמן ששביעית נוהגת אולם פירש"י הנ"ל שם צע"ק באמת דהא אין זמן שלא תנהוג שמיטת כספים ולא שייך למיתני בזמן שנוהגת ואפי' בזה"ז לרבי הא נוהגת מדרבנן מיהת ולומר דבשביעית בזה"ז דרבנן א"צ באמת לומר משמט אני דכיון דתיקנוהו רק זכר לשביעית הוי זכר גם במה שאינו תובע לבד ואם מחזיר מעצמו רשאי לקבל הימנו וא"צ לומר משמט אני ולפי"ז רבה דאמר משמט אני ע"ש בגיטין יסבור דהשמטת כספים בזה"ז דאוריתא ויהי' ראי' לרמב"ן דנסתפק לומר כן אולם כ"ז דוחק גדול דפשוט דגם לרבי בזה"ז צריך לומר משמט אני ועיין ר"ש שביעית פ"י מ"ח כ' פירוש אחר מפירש"י:
תוד"ה נתקדשו כ' וליתא דהא אמרי' לעיל בפ"ק המקדיש שדה אחוזה לזה וגואל לחצאין. נ"ב עיין שו"ת הרשב"א ח"ד סי' ר"צ תי' ע"ז דסברת הרשב"ם דהא דגואל לחצאין לא שיאמר לגיזבר הילך חצי דמיו ותן לי חצי שדי דגיזבר אומר לו שדה הקדשת ולא חצי שדה אלא לומר שיכול לכופו בחצי הדמים שעד ליובל ונ"מ שחצי אינו נחלט לכהנים ביובל עכ"ל עש"ה:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |