גליוני הש"ס/פסחים/קיג/ב

גליוני הש"ס פסחים קיג ב

דף קי"ג ע"ב

שלשה הקב"ה שונאן. נ"ב ע' נדה ט"ז ב' ד' דברים הקב"ה שונאן:

נגדיה לזיגוד כו' עד שם רע בעלמא קמפקת בי'. נ"ב מפירשב"ם מתבאר דהמלקות הי' עבור הלאו דלא תלך רכיל וקרא דלא יקום וגו' דמייתי הוא רק לראי' שאינו נאמן שאילו הי' נאמן הרי, אינו לה"ר אולם בס' יריאים סי' רמ"ד כ' דהמלקות הי' משום לאו דלא יקום ע"ש שכ' נגדי' רבא משום לאו דלא יקום מיהו האי מלקות מדרבנן דהא איתקש מלקות למיתה ואין ד"נ אלא בזמן שסנהדרין נוהגת עכ"ל ע"ש וצע"ק דמנ"ל דלא יקום הוא לאסור העדאת עד אחד בלאו דילמא אתי למימר רק שאין לעדותו הקמה היינו שאינה מועלת ואינו נאמן ואך הוראה לב"ד היא שלא ידונו עפ"י עדותו אבל איננו לאו של איסור כלל וע"ע נימוקי מהרמ"מ שבסוף המהרי"ו דס"ה ע"ב כ' דין ראובן אמר על שמעון ששמע שזקינתו הית' שפחה ועדים העידו ששמעו כן לא יפה עשה ראובן וגם העדים אחרי שאין עדות [שהרי אומרים רק ששמעו אבל לא מפי עדות ברורה] הרי אינו אלא הוצאת לעז וחייב דין או נידוי אבל היכא דאיכא עדות ברורה יכולים להעיד עכ"ל ותיבת יכולים צ"ע דהא מחויבין להעיד לאפרושי אינשי מאיסורא דשפחה כל בני' ובני בני' עבדים ואסורים בקהל וגוף מה שכ' דלא יפה עשה וגם העדים כו' ע' רש"י קידושין ע"ו ב' ד"ה כשקרא עליו ערער דמתבאר מדבריו דמותר לעדים להעיד שמץ פסול של משפחה ואף שאין מעידים עדות גמורה אלא יציאת קול עש"ה אולם שם יש נפקותא לדינא לעניין שצריך לבדוק אחרי' ע"ש אך נפקותא זאת שייכא גם בהך דנימוקי מהרמ"מ כו' אם לא שנאמר דהך דקידושין איירי במעידים על יציאת קול גמור כהך דשלהי גיטין ויל"ע בזה וע"ש עוד ד"ה דין ראובן דבר על אשתו ע"ש כל הדיבור ומש"ש הואיל ובלשון קבלה אומר כו' היינו רק שם דהוא התובע עצמו אבל אם איננו התובע הרי נתחייב כאן זיגוד מלקות אף שלפני ב"ד הוא שאמר ויל"ע עוד מקידושין כ"ח א' דבטוען לפני ב"ד השבע לי שאין עבדי אתה ג"כ משמתינן לי' ע"ש וע' שו"ת תה"ד ח"ב סי' רס"ה וע' שו"ת תשב"ץ ח"ב סי' נ"ה דכ' דרק באומר בפני ב"ד הוא שמתחייב עש"ה ואולי ס"ל כיריאים הנ"ל דהמלקות משום לאו דלא יקום עד אחד כו' וזהו רק במעיד בפני ב"ד וראיתי לו שם ח"א סי' נ"ה כ' ג"כ כן דרק באומר בפני ב"ד הוא שמתחייב וע"ש וע"ע שו"ת חוט השני סי' כ"א דעמד דראוי שגם יחידי יעיד כדי שיחרימו ב"ד עוד על עדים אחרים עש"ה כל התשובה וע' רש"י כתובות ב' א' ד"ה בשני ובחמישי דכ' ומתוך שיבא לב"ד יתברר הדבר כו' וע' שו"ת מהר"י ברונא סי' ד' עש"ה:

מותר לשנאותו כו'. נ"ב ע' שו"ת חות יאיר סי' ס"ב דה"מ בסתם בן אדם אבל אם הוא ת"ח אסור לשנאותו וע"ש ספק בדיין שראה באחד שעבר עביר' אם בא אח"כ לפניו לדין עם אחר אם רשאי לדונו דכיון דמותר ומצוה לשנאותו הרי שונא פסול לדון ע"ש אריכות:

כ"ע נמי כו'. נ"ב בשאלתות פ' וישב איתא בזה"ל ואי דאית בי' ב' עדים דמיגליא מילתא שונאך הוא ולא שונא דכ"ע הוא שונא מיבעי' לי' למיכתב בי' כדכתי' האחת אהובה והאחת שנואה עכ"ל נ' כוונתו אדרשא דיבמות כ"ג א' דדריש שנואה בנישואי' שהיו בעביר' ומשמע לי' דדריש הכי מדלא כתי' אהובתו ושנואתו רק אהובה ושנואה והיינו דאהובה לכ"ע ושנואה לכו"ע וזהו רק בעביר' דמותר לכ"ע לשנאותה ומשמע לגמ' נמי מדכתי' כי תהיינה לאיש שתי נשים האחת אהובה והאחת שנואה דהאהבה והשנאה מישך שייכי בעניין ההוי' לאיש וע"כ מהרכבת ב' הדברים יחד ההכרח לדרוש שהיא שנואה מפאת עביר' ושהי' העביר' בעניין ההוי' וזהו שדרשו שנואה בנישואי' וע"ש ביבמות בתוס' וע"ע בתוס' קידושין ס"ח א' ד"ה וכי:

הוא ר' יצחק בן טבלא כו'. נ"ב ע' שו"ת הלכות קטנות ח"ב סי' ש"ט:

תוד"ה ואין כ' יש לחזר כו' כדאשכחן במשה כו'. נ"ב הנה ממשה אין ראי' כ"כ לאיניש דעלמא וע' בעלי התוס' עה"ת פ' משפטים ד"ה ושש שנים עש"ה ושם נאמר חיוב לכל אדם ובגוף הדבר אם יש חיוב לחזר כו' ע"ע תוס' מנחות מ"א א' ד"ה ענשיתו וע' חולין קל"ט ב' יכול יחזור בהרים כו' וע' ירושלמי מכות פרק ב' ה"ה דמצריך קרא דצריך הגואל הדם לחזר אחר הרוצח להרגו ע"ש בפני משה ד"ה ומניין אפי' אמר שאינו יכול להקבילו ואולם שם הוא נושא אחר וגם איצטריך קרא רק לאפוקי ממשמעות בפגעו בו עש"ה וע' ב"מ ל"ג א' יכול פגיעה ממש כו' וע"ע ירושלמי ע"ז פ"ה הט"ו ר' הושעי' זבין כלים ומטבילן ואינו מובן מאי קמ"ל ופי' הפני משה דחוק ורחוק ונ' הכוונה שהי' לוקח כלים מעכו"ם במכוון כדי להטבילם היינו שרצה להביא עצמו לידי מצוה זו של טבילת כלים הנקחים מעכו"ם ודו"ק:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף