גליוני הש"ס/פסחים/מ/ב
בחסיסי. נ"ב פי' מצה אפוי' שטוחנין אותה ומבשלין אותה במים ומוללין בה את הקדירות, רי"ף וכן פי' בס' הפרדס לרש"י סי' קכ"ח ומכאן סמך לחומרת הנזהרים ממצה שרוי' שהרי הקפיד רבא על מה שהתירו ד' פפי בדוכתא דשכיחי עבדי ופירש"י מפאת שמזלזלין באיסורין ובעונותינו בדורות הללו לא ידענו אם טובים אנחנו מעבדים הגרועים שלהם וכיוצא בזה ביצה ו' א' ד"ה והאידנא דשלח ר"ת לבני מלאו"ן בני בשכר אינן בני תורה ואתם בני תורה ועוד דהא רק איכא דאמרי דרבא גופא מחי כו' ומוכח דלל"ק אף דמתירין זה לעלמא מעיקר הלכה מ"מ ממדת חסידות יש להחמיר על עצמו וע"כ האמוראים לעצמן לא היו עושין כן:
אמר רבא איכא דשרי כי האי מילתא בדוכתי דשכיחי עבדי. נ"ב ופירש"י כגון בי ריש גלותא שהעבדים מזלזלין בדבר איסור כו', דוגמתו ביצה י"ד ב' רבא אמר לא קשיא הא לן והא להו וברש"י הא להו דאית להו עבדי דמזלזלי כו' ועוד שם שאני בי מר שמואל דאיכא פריצותא דעבדי ובב"מ צ"א ב' הא מילתא בעו מנאי דבי ר' נחמי' ריש גלותא מהו להכניס כו' ופשטי להו לאיסורא דלא כהלכתא משום פריצותא דעבדי ועיין לקמן נ"ז א' אוי לי מאגרופן שהם כהנים גדולים כו' ועבדיהם חובטין את העם כו' וברש"י שהיו להן עבדים חמסנין כו' וע"ע גיטין ס"ז ב' א"ל ריש גלותא לר' ששת מ"ט לא סעיד מר גבן א"ל דלא מעלו עבדי דחשידי אאמ"ה וע"ע שבת מ"ח א' חזיוהו להאי עבדא כו' וע"ע ברכות כ"ח א' דלא ליתו עבדי דר"ג וליצערו לרבנן וע"ע ע"ז ל"ח ב' אשקיוהו נגוטא דחלא כו' וע"ע תענית כ"ד א' אתי עבדי' ורמו ליה סודרא בצוארי':
רש"י ד"ה לכל כו' כ' בכלי שני. נ"ב עיין שאילת יעב"ץ ח"ב סי' ק"ד ועיין שו"ת שבות יעקב ח"ג סי' ל"ד:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |