גליוני הש"ס/עירובין/ק/א

גליוני הש"ס עירובין ק א

דף ק' ע"א

דכל פחות מג' דארעא ארעא היא. נ"ב כזה רש"י ב"מ קי"ט א' ד"ה חייב בערלה ע"ש:

תוד"ה מתן כ' וא"ת וליתי עשה כו'. נ"ב עיין שו"ת שתי הלחם סי' מ"ד ועיין ספר חידושי גור אריה כאן כ' וז"ל ויראה דלא שייך לומר דאתי עשה דנתינת דם ודחי ל"ת דבל תוסיף דלא שייך כה"ג מצוה דנתינת דם דהא אם נתן במתנה אחת כיפר והא דאמר שעובר על בל תגרע רוצה לומר בוודאי לכתחלה אסור לגרוע אבל שיהי' כאן מצות עשה בוודאי זה אינו ולכך לא שייך לומר דאתי עשה ודחי ל"ת עכ"ל ונ' כוונתו דכיון דהד' מתנות מצוה אחת וע"כ הג' מתנות שאחרי הראשונה ה"ל רק חלק מ"ע ואין חלק מ"ע דוחה ל"ת שלימה דרק אילו לא הי' מכפר בנותן מתנה אחת לא היו חשובים חלק מצוה רק כל המצוה כיון דבלעדי הג' לא עשה כלום ומשא"כ עתה דגם באחת כיפר א"כ אף שצריך עוד לתת ג' בתורת מצוה מ"מ הוו להו הני ג' רק חלק מצוה ואין בכחם לדחות ל"ת שלימה ונהי דאיכא בל תגרע במה שאינו נותנם זה שפיר יתכן דכיון שמגרע חלק מצוה ואינו עושאה בשלימותה ה"ז לאו דבל תגרע אבל מ"מ סוף סוף הני ג' רק חלק המ"ע נינהו לא מ"ע שלימה ואין בכחם לדחות ל"ת שלימה כך נ' כוונתו ועיין שבת קל"ג ב' דגם ציצין שאין מעכבין את המילה דוחים שבת כ"ז שלא פירש ולכאורה לגור אריה הנ"ל אמאי דוחין הא רק חלק מצוה נינהו ודילמא רק כל המצוה אמרה תורה דלידחי שבת אבל לא חלק המצוה וכמו דאמרי' כן לעניין עדל"ת ויש לחלק וק"ל ועכ"פ מ"ש בחידושי אהך דיבמות כ' ב' דאמר גזירה ביאה ראשונה אטו ביאה שני' ולא גזירה העראה אטו גמר ביאה בהטעם דבחדא מעשה הכל הוא מצוה וגם הגמר דוחה והארכתי שם בזה מכמה דוכתי בראיות הנה לדברי הגור אריה הנ"ל לא יתכן דסוף סוף הגמר הוא רק חלק מצוה דבשלמא אם לא הית' ההעראה קונה ה"ל הגמר כל המצוה כיון דבלתו אין קונה ומשא"כ עתה שכבר קנאה בהעראה א"כ בתורת מצוה ה"ל הגמר רק חלק ואינו דוחה דה"ל ממש כמו בג' מתנות דכאן ועוד גרע מיני' וכמובן ויש להאריך בזה עוד ממקומות רבות מאוד ואכ"מ כי כוונתי פה רק לפרש דברי הגור אריה הסתומים לכאורה:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף