גליוני הש"ס/עירובין/טז/ב

גליוני הש"ס עירובין טז ב

דף ט"ז ע"ב

מקיפין שלשה חבלים זו למעלה מזו וזו למעלה מזו ובלבד שלא יהא בין חבל לחבירו שלשה טפחים. נ"ב כלשון זה תוספתא שביעית פרק ב' בכל עושין סהרין באבנים ומחצלות כו' אפי' שלשה חבלים זה למעלה מזה וזה למעלה מזה ובלבד שלא יהא בין חבל לחבירו שלשה טפחים כדי שיכנס הגדי עכ"ל התוספתא וע' ירושלמי שביעית פ"ג ה"ג וכזה גם בתוספתא כלאים פ"ד בכל עושין מחיצה באבנים ומחצלות כו' אפי' ג' חבלים כו' כנ"ל וקצ"ע דאפשריות כניסת הגדי דמבטל המחיצה הא שייך רק בין חבל התחתון לארץ אבל למעלה בין חבל לחבירו הא ליכא כניסת הגדי וכמבואר כאן בגמ' וכן בשבת צ"ז א' התם ה"ל מחיצה שהגדיים בוקעין תינח למטה למעלה מאי איכא למימר כו' ומה שצריך בכל מקום גם בלמעלה שלא יהי' הרחקה ג' טפחים הוא רק מהלמ"מ דבפחות מג' אמרי' לבוד ולא בג' וכדמסיק בשבת שם ע"ש ואולי כוונת התוספתא רק לשיעורא לא לנתינת טעם וה"ק דבעי' שיעור שלא יכנס הגדי וצ"ל לפי"ז דכך הי' לשון ההלכה דבפחות מכדי כניסת הגדי אמרי' לבוד וחכמים ידעו דכניסת הגדי הוא בג' טפחים וזהו דנקטי' בכל מקום בלבוד פחות מג' לישנא דשלא יזדקר הגדי וע' מ"ש בגליון עמוד הקדום] דאילו הי' לשון ההלמ"מ פחות מג' טפחים א"כ אחרי שכבר הזכירה התוספתא שלשה טפחים א"כ לאיזה צורך אמרה עוד כדי שיכנס הגדי ורק אם נמסרה ההלכה כך ניחא דנקטה התוספתא זאת לשיעורא וכנ"ל שבזה הרי נמסר השיעור בהלכה ואולם בתוספתא כלאים שם אמר אח"ז נמצאת אומר ג' מדות במחיצה כל שפחות מג' צריך שלא יהא בינו לחבירו ג' כדי שלא יכנס הגדי והוא תוספתא המובאה בגמ' בעמוד הקדום ושם הא שייך שפיר כניסת הגדי וע"כ י"ל בפשיטות דאגררה דסיפא נקט גם ברישא לשון זה ומה גם אחרי דברישא נמי הא שייכא מיהת בחלל שבין חבל התחתון לארץ ואגררה דהך דכלאים נקט נמי בהך דשביעית כן ואולם בר"ן ר"ה פ' ראוהו ב"ד ד"ה כדי שיאחזנו בידו כו' כ' דטעמא דשיעורא דטפח הוא דאשמעי' ע"ש ופשוט דשיעור טפח דשופר הוא הלמ"מ ככל השיעורין וכן מוכח בנדה כ"ו ב' וא"כ משמע דדרשי' טעם שיעור ההלמ"מ וא"כ נ' לכאורה דהא דנקטי' בכל מקום כדי שיכנס הגדי כו' ג"כ טעם שיעור לבוד דג' טפחים דהלמ"מ הוא דנקטינן ואולם בלמעלה הא לא שייך טעם זה ובאתי רק להעיר:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף