גליוני הש"ס/סנהדרין/נח/ב

גליוני הש"ס סנהדרין נח ב

דף נ"ח ע"ב

לא דודתו מן האב. נ"ב מאי דק' הא עכ"פ הית' עתידה תורה לאסרה ע' שו"ת רדב"ז ח"ב סי' תרצ"ו:

יצא מכלל עכו"ם ולכלל ישראל לא בא. נ"ב דוגמת ל' זה חולין קכ"א ב' יצתה מכלל חי' ולכלל מתה לא באתה [ויש אמצעיות כזה בין חי למת בבן ח' ע' רש"י ב"ב כ' א' ד"ה עכו"ם ותוספתא שבת פרק י"ו זה הכלל כ"ז שהוא חי אינו לא כחי ולא כמת] ובתוספתא נזיר פרק ד' מפני שיצא מכלל ראשונה ולכלל השני' לא בא וע' שו"ת רדב"ז ח"ג סי' תתקי"ז דגר שמל ולא טבל יצא מכלל עכו"ם ולכלל ישראל לא בא ועמ"ש על הגליון יבמות מ"ו א' וע"ע רש"י חולין כ"ב ב' ד"ה או דילמא דכ' דיצאו מכלל קטנים ולכלל גדולים לא באו עכ"ל:

נקרא רשע. נ"ב ופסול לעדות ולשבועה, נימוקי מהרמ"מ שבסוף המהרי"ו דס"ד ע"ב ד"ה דין שמעון תפס כו' וכ"כ כל הראשונים וע"ע שם דס"ה ע"א ד"ה דין מותר למוכה עש"ה כל הדיבור:

ר' הונא קץ ידא. נ"ב ע' תוס' וע' שו"ת שבות יעקב סי' ק"ל:

עכו"ם ששבת חייב מיתה. נ"ב הטעם משום דאסור להם להוסיף על ז' מצוות שלהם ע' שו"ת תשב"ץ ח"ג סי' קל"ג וע' ס' קרבן חגיגה סי' מ"ד דמצדד דלאו דווקא עכו"ם דעוסק בתורה כ"א גם בקיימו שאר המצות הישראליות חייב משום גזל או נערה מאורסה ע"ש וכ"נ גם מחידושי הרמ"ה כאן ע"ש:

חייב מיתה שנא' ויום ולילה לא ישבותו. נ"ב ע' רמב"ם פ"י מה' מלכים ה"ט דחייב מיתה לשמים קאמר אבל בידי אדם אינו נהרג רק על ז' מצוות לבד ע"ש בכסף משנה ואולי נפקא לי' מהך דתוספתא פסחים פרק ח' דפסח מצרים אין חייבין עליו כרת רק בפסח דורות ומשמע דבא לומר דיש קולא כזה בפסח מצרים על פסח דורות. ע"ש ותיקשי דאדרבה בפסח מצרים הרי עדיין היו ב"נ דגר צריך מילה וטבילה והטבילה הית' רק בסיני וכמ"ש כמה ראשונים דעד סיני היו ב"נ עדיין וא"כ אדרבה בפסח מצרים הרי הי' עונשן חמור משל דורות דהיו חייבין עליו מיחה בידי אדם. כדין ב"נ דכל עונשן מיתה בידי אדם וע"כ דעונש מיתה ביד"א דב"נ הוא רק על ז' מצוות ומשא"כ על מצוה אחרת חייבין רק מיתה ביד"ש דקילא מכרת ושפיר הוא קולא, בפסח מצרים על פסח דורות:

אפי' שני בשבת. נ"ב כזה תוספתא יבמות פ"ט והכוונה שם דיצא ראשו לא לבד בשבת אין נוגעין בו אלא אפי' בשני בשבת היינו ביום חול אין נוגעין ונקט שני בשבת שכן הדרך למינקט כשרוצין לומר לאו דווקא בשבת אלא אפי' ביום חול וכהך דכאן ובעל תנא תוספאה מחבר פירוש על התוספתא במחכ"ת לא הבין שם הכוונה וע"ע כזה בירושלמי מעשרות פ"ב ה"ג וע' פסחים נ"ח ב' תוד"ה כאילו וע"ע תוספתא חגיגה פרק ב' עצרת שחל להיות בשני כו', וע"ע ירושלמי ר"ה פ"א ה"א הרי עלי עולה להביאה בשני בשבת ובגוף הך דכאן דאמר אפי' שני בשבת ע' שו"ת הרדב"ז ח"א סי' ע"ו דכ' דכיון דשבת הוא היקף שביעיי ומצינו בו פרטיות לשוכנים בקצה המזרח ולשוכנים בקצה המערב וכן המהלך במדבר ואינו יודע מתי שבת דמונה ששה ומשמר יום אחד זהו השבת שלו בפרטיותו ולכן מעניין זה הוא ג"כ דין עכו"ם העושה מלאכה ששה ימים ומשמר יום אחד וקובעהו לשבת לו יהי' איזה יום שיהי' הוא עניין שבת להתחייב עש"ה בארוכה ולפי"ז אם ישבות עכו"ם תמיד לא יתחייב ורק בקובע יום אחד לשבות אפי' קובע לשני בשבת הוא דמתחייב ואולם הלימוד דמקרא דיום ולילה לא ישבותו לא משמע כן:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף