גליוני הש"ס/סנהדרין/כא/ב

גליוני הש"ס סנהדרין כא ב

דף כ"א ע"ב

וכותב ס"ת לשמו, תנא ובלבד שלא יתנאה בשל אבותיו. נ"ב פי' דהבריתא מפרשת המשנה וכותב ס"ת לשמו דכוונת זה שלא יצא בשל אבותיו ע' תוספתא פרק ד' ומה שאמר ל' יתנאה ולא אמר יצא היינו דעניין ס"ת עצמו מה שיש לאדם ס"ת נקרא נוי כי ס"ת נקרא שם כדאמר להלן עושה אותה כמין קמיע ותולה בזרועו שנאמר שויתי ד' לנגדי תמיד וכן בב"ב י"ד ב' דהלוחות קרוים שם ד' צבאות ע"ש והיינו משום דהי' כתוב עליהם עשרת הדברות דכלולים בם כל דברי התורה כמ"ש המפרשים ועיין תענית כ"ו ב' ביום חתונתו זה מתן תורה וברש"י יוה"כ שניתנו בו לוחות האחרונות הרי דהלוחות קרוים תורה ואמרי' דהם שם ד' צבאות והוא כהך דכאן דס"ת הוא שם והשם הוא נוי, עיין מנחות ל"ה ב' ונוייהן לבר וברש"י השם יהא נראה מבחוץ עכ"ל וע"כ זהו עניין הלשון שלא יתנאה בשל אבותיו והכוונה בפשיטות שלא יהי' לו הס"ת משל אבותיו ואך דהויית הס"ת עצמו נקרא נוי ולכך שייך שפיר הל' שלא יהי' הנוי הזה בשל אבותיו:

מצוה לכתוב משלו. נ"ב עיין שו"ת חתם סופר חלק אורח חיים סי' נ"ב וסי' נ"ג:

אינו נכנס בה לא לבית המרחץ כו' שנא' כו'. נ"ב עיין בית האוצר ערך איסור הכנסת דברי קדושה למקום מאוס כלל קל"ג דדנתי דמכאן הוא המקור לכל האיסור הנ"ל ע"ש אריכות ונזכרתי כעת דברי הסיפרי תצא פיסקא רנ"ח כי ד' אלקי"ך מתהלך בקרב מחניך מכאן אמרו לא יקרא אדם ק"ש בצד משרה של כובסים ולא יכנס לא למרחץ ולא לבורסקי וספרים ותפילין בידו עכ"ל ונ' כוונת הסיפרי דפירושא דקרא כי ד' אלקיך מתהלך בקרב מחניך ולכן והי' מחניך קדוש וע"כ דריש הסיפרי כזה לקרא אס"ת דקרוי שם כמ"ש למעלה וכן תפילין קרוין שם וכמ"ש כי שם ד' נקרא עליך אלו תפילין שבראש וכן במנחות מ"ד ב' קמפרש קרא דד' עליהם אתפילין שעליהם ע"ש ודריש לקרא מש"ה אס"ת ותפילין המתהלכים במחנה שצריך שיהא המחנה קדוש ונלמד מזה שאסור להכניס ס"ת ותפילין למקום מאוס:

בתחלה ניתנה כו'. נ"ב עיין אריכות בשו"ת רדב"ז ח"ג עי' תתפ"ג:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >

מעבר לתחילת הדף