גליוני הש"ס/מכות/י/ב
גליוני הש"ס מכות י ב
מרשעים יצא רשע כו'. נ"ב עיין הערה בשו"ת שבות יעקב ח"ג סי' קמ"ז דא"כ ההורג בשוגג ראוי שיופסל לעדות כיון דנקרא רשע ואילו במשנה להלן י"א ב' אינו יוצא לא לעדות מצוה כו' מבואר להדיא דכשר לעדות ע"ש שכ' דהך דכאן אגדה היא ואין למידין הלכה מדברי אגדה ונ' יותר מרווח דלעניין פסול עדות בעיי שיקרא רשע בל' תורה דכתיב אל תשת ידך עם רשע להיות עד חמס ואילו מדרשא דכאן אשכחן רק דקרוי רשע בדברי קבלה וד"ת מד"ק לא ילפי' ואין זה גילוי מילתא בעלמא כהך דב"ק ב' ב' רק הוא חידוש דדברי קבלה דנעשה רשע בכך ואין למידין הימנו לד"ת ומש"ש עוד בשבות יעקב ראי' מהך דלעיל ה' ב' חייבי מלקיות מניין אתיא רשע רשע חייבי גליות מניין כו' משמע דחייב גלות לא מיקרי רשע הוא דבר מתמיה לענ"ד דקראי דרשע רשע דשם כתובים במחויבי מלקות ומיתה בהדיא עיין סנהדרין י' א' ומה שייך להכניס בזה הורג בשוגג דאין בו חיוב מלקות ומיצה ואף דנקרא גם הוא רשע בקרא דמרשעים יצא ע ואף דמצינו גם דיני ג"ש מד"ת לד"ק בכמה דוכתי מ"מ הא אין אדם דן גזרה שוה מעצמו ואין להקשות כמו זה דנימא נמי ג"ש מהך קרא דמרשעים וגו' וגם הא לא איירי קרא כאן בחיוב הגלות שלו כי היכא דנידון דמה חיוב מיתה דקרא דאשר הוא רשע למות אין העדים המעידין עליו מתחייבין בהזמה עד שיגמר הדין כו' וז"פ:
למ"ד אינה קולטת בעי' זקני העיר וליכא למ"ד קולטת מצוה בעלמא כו'. נ"ב בס' לקח טוב העירותי דמדוע אין תלוי בפלוגתא אי בעי' קרא כדכתיב. ושוב מצאתי שכבר העיר בזה בשו"ת חות יאיר סי' קס"ז: