גליוני הש"ס/כתובות/טו/א
גליוני הש"ס 
כתובות טו א
בקרונות של ציפורי הי' מעשה כו'. נ"ב ע' ירושלמי ברכות פ"ד ה"ו את ש"מ של ציפורין בציפורין ע"ש בפני משה:
כל קבוע כמע"ח דמי. נ"ב מ"ש המרדכי בחולין דסנהדרין לא חשיבי קבוע הואיל והדיבור שלהם נייד כ"כ במהרי"ק שורש קע"א בשם תוס' פ"ק דסנהדרין וע' שאילת יעב"ץ סי' קנ"ז ושו"ת מהרי"ל סי' קס"ט וע' שו"ת הרי"ם חיו"ד סי' ט' ע"ש אריכות גדול דסנהדרין לא חשיב קבוע דרוב דסנהדרין אינו לבד כשאר רוב של ספק דאמרי' בי' קבוע רק יש שם ג"כ סברא דרובו ככולו דכיון דצריכין כל הב"ד לפסוק ולחתוך הדין יחד לכן הרוב מכריע את המיעוט מפאת רובו ככולו והוי כאילו אין כאן מיעוט כלל עש"ה אריכות גדול בזה ומצאתי כל הסברא מבוארת בקצרה במאירי יומא פ"ג א' דאהא דאמר שם דתרי אומרים צריך ושלשה א"צ מאכילין אותו ואע"ג דא"ר ספרא דתרי כמאה ה"מ לעניין עדות אבל לעניין אומדנא בתר רוב דיעות אזלי' ה"מ לעניין אומדנא דממונא אבל הכא ספק נפשות הוא וכ' ע"ז המאירי וז"ל ואעפ"י שבמניין הסנהדרין הולכין אחר הרוב בדיני נפשות אין העניין אלא בדבר שצריך מניין מתחלתו להיות הרוב נדון ככולו עכ"ל והכוונה דרק בסנהדרין דצריך מניין של כ"ג ע"כ שייך לומר דרוב המניין ככולו משא"כ ג' רופאים האומרים א"צ א"א לומר שיוחשבו חמשה מפאת רובו ככולו דאטו מניין של חמשה בעי' כדי שנאמר שרוב המניין ככולו ומה עניין כאן לשיוחשבו חמשה וע"כ הם רק שלשה האומרים א"צ ושנים יש שאומרים צריך ושפיר לא אזלי' בתר השלשה דלא אזלי' בתר רוב בסכנת נפשות וסנהדרין שאני דהם דבר של מניין ושייכא סברא דרובו ככולו ונמצא שאין כאן מיעוט כלל וע' עוד רוקח סי' תס"ז וז"ל כל קבוע כמע"מ כו' ולגבי סנהדרין דאזלי' בתר רובא דרובא נייד [נ' דתיבת דרובא ט"ס וצ"ל דבורא] ותו לא אמרי' כל קבוע אלא בספיקא כגון זורק אבן לגו אפי' אם ט' כותים וישראל אחד ביניהן הזורק שח אבן שמא תפול על ישראל דממ"נ על אחד מהם תפול וכיון דספיקא אמר קבוע שלא נודע על מי תפול וכן ט' שרצים וצפרדע ביניהם או ט' צפרדעים ושרץ ביניהם ונגע באחד מהם כיון שהוא לא נגע אלא באחד כמו נגע בשרץ כמו בצפרדע אבל בסנהדרין רואין אנו להדיא שהמיעוט יחלוקו על הרוב אזלי בתר רובא עכ"ל ז"ל וצריך פירוש לפירושו ונ' כוונתו דקבוע שייך רק היכא דדנין רק על אחד מן הרוב כגון ט' שרצים כו' דאפי' ניזיל בתר רובא הרי לא נגע בכל הרוב רק באחד מן הט' ואין הספק באחד של מיעוט נגד כל הרוב רק הספק אם נגע באחד של מיעוט או באחד מן הט' שהם רוב וע"כ נגד אחד מן הרוב אהני חשיבות קביעות דאחד של המיעוט למיחשבי' כאחד מן הרוב ומשא"כ בסנהדרין דהספק אם האמת כהמיעוט או כהרוב הרי אם האמת כהרוב כל הרוב אומרים אמת ונמצא המיעוט חלוק נגד כל הרוב לא כנגד חלק מן הרוב שהוא רק כמו המיעוט אלא שלא ידעי' איזה הוא כמו שרץ וצפרדע שאפי' ניזיל בתר רוב נגע ג"כ רק באחד מן הט' [כמו אילו נגע במיעוט שנגע באחד] ולא ידעי' איזה מן הט' רק בסנהדרין המיעוט חלוק נגד כל הרוב שאם האמת כהרוב הרי כל הרוב אומרים אמת וע"כ בכה"ג לא אמרי' קבוע שיהי' המיעוט שקול ככל הרוב דו"ק היטיב כי כן כוונתו והוא תי' נכון וברור מאוד:
פרט לזורק כו' לא צריכא דאיכא ט' ישראלים כו'. נ"ב ק' דילמא אתי קרא רק לב' ישראלים ומצרי אחד ומנ"ל לרבויי ט' ישראלים ומצרי אחד דה"ל כמיעוטא דמיעוטא ע' שו"ת חות יאיר סי' קפ"ו:
הוראת שעה. נ"ב ל' משנה פרה פ"ז מ"ו:
תוד"ה דילמא כו' כ' דהתם בשעת האיסור כו'. נ"ב ע' שו"ת מהרי"ל סי' ע"ב:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |