גליוני הש"ס/יבמות/צא/א

גליוני הש"ס יבמות צא א

דף צ"א ע"א

מאי הוי לה למיעבד מאנס אנסה. נ"ב קצ"ע דעל פי ב"ד נמי הא אנוסה היא ברשות ב"ד דמה"ט יחיד שעשה בהוראת ב"ד פטור מקרבן משום דנחשב אונס כמבואר בכ"ד ובמתני' גופה פטר לה מקרבן בנישאת ברשות ב"ד והטעם דנחשב אונס כנ"ל ואדרבה בנישאת עפ"י עדים המשנה מחייבת בקרבן משום דעפ"י עדים אין חשוב אונס כמבואר ברש"י על המשנה וא"כ מדוע לעניין החזרה הוא להיפוך דעל פי ב"ד אין נחשבת אונס ועפ"י עדים נחשבת אונס ועיין תוס' סנהדרין ל"ג א' ד"ה מה שעשה עשוי דכ' וי"ל כיון דעל פי חכם עביד לא קנים האי שוגג והטעם נ' ג"כ כנ"ל דעפ"י חכם חשוב אונס לא שוגג ולומר דבעד אחד כיון דאין היתיר' מעיקר הדין אית לה למידק טפי אעפ"י שהתירוה ב"ד וע"כ קנסוה על דלא דייקא ומשא"כ ע"י עדים זה ג"כ צ"ע דאטו נשי דינא גמירי והי' ראוי שיהי' הדין שאם הב"ד מתירין אותה עפ"י ע"א יאמרו לה שתדייק עוד קודם הנשואין ולא מצינו שצריכים לומר לה כן והיא עצמה מניין לה לידע החילוק בין ע"א לב' עדים ואם זה טבע באשה דדייקה קודם הנשואין א"כ גם בב' עדים הוא כן ויש לקונסה גם בב' עדים על דלא דייקא כמו בע"א ולומר דחומר שמחמירין בסופה בע"א הוא כדי שנוכל להקל בתחלתה שתתיירא מפני החומר ותידוק גם זה צ"ע דאטו נשי דינא גמירי ואולי אין יודעת כלל מדין החומר אשר בסופה והדבר צ"ע לענ"ד:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף