גליוני הש"ס/יבמות/פב/ב

גליוני הש"ס יבמות פב ב

דף פ"ב ע"ב

תנן אנדרוגינוס נושא תני אם נשא והא נושא קתני. נ"ב ע' סוטה כ"ז א' נושא אדם דומה אמר רבא ותסברא נושא לכתחלה אלא אם נשא ולא פריך והא נושא קתני ויש ליישב ופשוט:

תוד"ה ירושה כ' וכיון שקידשו קידשה מה"ת. נ"ב ע' חידוש בשו"ת רד"ך בית י"ח וז"ל ומאי דקאמר הכא בירושלמי תרומות ומעשרות קיבלו מעצמם היינו לומר דאע"ג דתרומת בית שני דאוריתא דאע"ג דמעצמו קידשוה כיון דקדשוה קדושה מה"ת מ"מ הואיל ומעצמו קיבלוה לאו בכל מילי קבלוה עליהם ואפי' בהכשר הכלים כו' דאיסור תרומה עצמה היא עליהם במיתה כבבית ראשון אבל הכשר הכלים הבלועים מטעם התרומה לא שע"מ כן קיבלום מעצמם עליהם שכשאין גוף התרומה בעין אלא טעם בעלמא כגון הכלים שמתבשלת בהם בין של חרס בין של מתכת להגעילם בכלי שני ובידם הי' הדבר תלוי הואיל ולא הטיל עליהם הכתוב לקדש הארץ בבית שני כו' ומעצמם הוא שקידשו כו' ועוד שם דכיון דמעצמם קיבלום בידם הי' הדבר תלוי מה יקבלו ומה לא יקבלו והם איסור תרומה עצמה קיבלו עליהם אבל חומר איסור טעמו לא קיבלו עליהם כו' עכ"ל וע"ע שם שכ' דס"ל לירושלמי דאותה דכתי' בקרא גבי מריקה ושטיפה דחטאת למעט תרומה אתא למעוטי ולומר דהכשר כלים דתרומת בית שני מסרו הכתוב בידם שברצונם כן יהי' הכשרם והם קבלוהו עליהם כדפרישית וא"כ איסור תרומת בית ב' דאוריתא כבבית א' וכן הכשר הכלים שנתבשלה בהם מה"ת נתחייבו להסירה על הדרך שקיבלוה עליהם דהא מקרא דאותה נפקא לן שמסרו הכתוב לידם כו' וסברא היא לאוקמי מיעוטא דאותה באיסורא דקילא טפי בהאי מילתא ואיזו זו תרומת בית ב' שקיבלו מעצמן אבל תרומת בית ראשון ונבילה בעי נמי שטיפת צונן כקדשים עכ"ל עש"ה בארוכה כל התשובה והנה מ"ש דכיון דמעצמן קידושה הי' אפשר לחלק הקדושה לקדש רק לקצת ולהשאר קצת ע' גליון חולין נ' א' מש"ש בארוכה מן הראשונים אי יש לחלק בכמו זה ג"כ קבלת תוספת שבת להיות אסור בקצת מלאכות ומותר בקצתם ע"ש והנה אי נימא דיש לחלק הקדושה בכמו זה אולי יש ליישב בזה קושית שו"ת התשב"ץ ח"ג סי' קל"ז שהקשה איך שימשו הלוים מטתם במדבר הרי במקום חנייתם שם הי' קדושת מחנה לוי' ובעל קרי הרי אסור במחנה לוי' וא"כ היאך שימשו מטתן ע"ש שהזכיר זה בדבריו דרך העברה ובקצרה מאוד והיא פליאה עצומה ואם נאמר דיש לחלק הקדושה אולי במדבר מפני ההכרח קידשו מחנה לוי' רק לאיסור שאר טמאים בטומאות היוצאות מגוף לא לאיסור בעל קרי או שקידשוה גם לבעלי קרי והשאירו בפירוש איסור תשמיש ואולם זה מוקשה עוד בלא"ה דנ' דבמדבר לא הי' צריך כלל כוונת קידוש רק החניי' בעצמה היא שקידשה את המקום דכיון דחנו הלוים שם הרי היא מחנה לוי' וממילא בעל קרי אסור ולא שייך כאן תנאי ושיור כלל כיון שא"צ כוונת קידוש רק החניי' היא המקדשת והחניי' הרי הית' ונ' בזה באופן יותר מרווח עפ"י גמ' ערכין ג' ב' דדירה שאינה ראוי' לתשמיש לאו שמי' דירה ע"ש דאמר כהנים אצטריכא לי' סד"א הואיל וכתי' תשבו כעין תדורו מה דירה איש ואשתו כו' וא"כ ה"נ אילו לא היו הלוים יכולים לשמש מטתם במקום חנייתם י"ל דלא הי' נקרא חניי' כלל כי היכי דלא קרוי דירה וא"כ אילו תאסרם בתשמיש הרי איננו מחנה לוי' כלל ושרי לגמרי בכל הטומאות ולכן א"א לאסרם בתשמיש כיון דרק ע"י היתר התשמיש הוא שנעשה מחנה להאסר לטמאים וא"כ ע"כ לתשמיש עצמו שיהי' מותר ודו"ק וע"ע מ"ש בגליון יומא פ"א ב' וראיתי לרשום כאן דבר חידוש במה שמבואר בסוגיין ועוד במקומות רבות דאפי' למ"ד דבטלה קדושת הארץ מ"מ תרומה בזה"ז דרבנן מיהת וכן לעניין שמיטת קרקע דשביעית למ"ד לא בטלה הוא דאוריתא בזה"ז ולמ"ד בטלה הוא דרבנן מיהת ע' רש"י גיטין ל"ו א' ד"ה בזמן שאי אתה משמט קרקע ובתוס' שם וזה מבואר במקומות רבות דלדברי הכל שביעית בזה"ז דרבנן מיהת וראיתי חידוש בזה ברשב"ם ב"ב. צ' ב' ד"ה לפוגא פוק אצר ע"ש שכ' דס"ל דקידשה לעת"ל וזה תמוה טובא דאפי' ס"ל לא קידשה כו' ובטלה עתה קדושת הארץ מ"מ הא מדרבנן מיהת נהגא שביעית וא"כ שפיר ג"כ הא אמר פוק אצר כו' מפני איסור העבודה בשביעית מדרבנן ודברי הרשב"ם מראים דלמ"ד לא קידשה כו' מותר לזרוע בשביעית בפועל ואפי' איסור דרבנן אין בו וזה תימה רבתי וצע"ג:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף