גליוני הש"ס/יבמות/עח/א

גליוני הש"ס יבמות עח א

דף ע"ח ע"א

דאי לא כתי' קרא כו'. נ"ב עיין רשב"א שלהי גיטין דכ' דלא כ' קרא דאי ושם הוא דאי לאיסורא ועיין ירושלמי פסחים פ"ו ה"א פלוגתא אם יש לאוקמי קרא דלא ילין חלב חגי בע"פ שחל בשבת ובעבר והקריב ואולם הק"ע לא גרס שם הך דאלו עבר כו' ע"ש וע"ע שו"ת מהר"ם בר ברוך סי' תר"פ דכ' ול"ל נמי דאיירי בעבד איסורא ומכרו לאחר דאטו ברשיעי איירי קרא ע"ש ושם הוא ג"כ כמו דאי לאיסורא היינו להשמיענו זכות הבעלים הגואלים וכמובן ובחידושי הבאתי עוד כמה דוכתי בזה ודע די"ל דהא דאמר כאן והרי ממזר כו' דאי לאיסורא כתב כו' י"ל דהיינו רק לפי ההלכה דקיי"ל דעכו"ם ועבד הבא על ב"י הולד כשר משא"כ למ"ד דהולד ממזר י"ל דאפי' דאי לאיסורא לא כתי' קרא וקרא דממזר לאו דאי הוא דמשכחת בנולד מישראלית הנבעלת מעכו"ם דביאת היתר היא מה"ת, עיין תוס' לעיל ט"ז ב' ד"ה קסבר בסה"ד אולם סמיכות לאו דממזר לקרא דלא יקח איש את אשת אביו מוכח דקאי אנולד מחייבי כריתות ומיתות ב"ד, עיין לעיל מ"ט א' ואע"ג דגם מעכו"ם הוי ממזר זהו רק בתורת לימוד מאשת אב, עיין לעיל מ"ה ב' אבל גוף המקרא קאי אנולד מח"כ כו' וא"כ הא ה"ל דאי לכ"ע ויש לדון עוד בזה ואכ"מ ודע דלמ"ד דשפחה חרופה זו חצי' שפחה וחצי' בת חורין כו' משמע מדין שפחה חרופה הנאמר בתורה דדאי לאיסורא כתי' קרא דהא משחרר עבדו עובר בעשה וא"כ זו שהיא חצי' בת חורין הרי איתעביד איסור בשיחרור חצי' ועיין שו"ת תשב"ץ ח"ב סי' ק"ס וז"ל עניין שפחה חרופה פירשוהו בגמ' שהיא חצי' שפחה וחצי' בת חורין ולמדו זה ממה שכתוב והפדה לא נפדתה ופי' פדוי' ואינה פדוי' ואעפ"י שאסור לשחרר עבדו אם עבר ושיחררו משוחרר כו' עכ"ל נ' דכיוון להנ"ל דקרא איירי בדאי וכנ"ל וע"ע ר"ה ה' ב' מעמך זה לקט שכחה ופאה וזה ג"כ דאי אלא דהוא דאי לאיסורא לחייב בבל תאחר ע"ש ג' ב' בחידושי הר"ן ד"ה לקט שכחה ופאה דמשכחת רק בעבר ולקט ומש"ה נקט רבא רק צדקה ולא לקט כו' דבאיסורא לא קמיירי עש"ה:

לרישך. נ"ב פי' רבך, עיין תוס' וכזה שבת נ"ה א' רישך בקרירי פירש"י אני שאני רבך כו':

בנה א"צ טבילה. נ"ב עיין תוס' לעיל מ"ז ב' ד"ה מטבילין אותו שהקשו דהא תמצא טבילת הבן קודמת למילה ועמ"ש ביישוב קיישתם לעיל מ"ו א' בגליון עש"ה וי"ל עוד דכיון דעובר ירך אמו הוא הי' נידון בהיותו עובר כאשה ונעשה אז גר גמור בטבילה לבד כאשה ואולם ממ"ש הרוקח דאסור לאשת כהן מעוברת ליכנס לאהל המת מפני טומאת העובר לא משמע כן וע"ע חידושי רמב"ן שבת קל"ה א' שכ' בשם הרבינו חננאל דגר שנתגייר כשהוא מהול אין לו תקנה אבל בניו נמולין לשמונה ונכנסין בקהל דהא איגייר בטבילה וכבר חשוב להכשיר זרעו אבל בעצמו לא עכ"ל ונ' ג"כ טעמו דגירות הרי צריך מילה וטבילה וע"כ הגר עצמו שא"א לו המילה מ"מ הטבילה הוא מקצת גירות ומהני לזרעו מיהת להיות נחשב שכבר יש להם גירות הטבילה מאביהם וצריכין עוד רק גירות המילה ונעשים גרים עם מילתם יחד והנה גם בזה תמצא טבילתם קודמת למילתם ושם לא שייך תירוצינו הנ"ל ובגוף הך דרבינו חננאל יש לדבר הרבה ואכ"מ ודע דבס' מהרי"ל ה' ערב יום כפור כ' דטבילת גירות הוא משום תשובה ע"ש וצ"ע דא"כ מעוברת שנתגיירה ל"ל טבילת אמו מטעמא דעובר ירך אמו תיפוק ליה דלא חטא עדיין ולא יוצרך טבילה כלל וכן ק' מהך דפ"ק דכתובות גר קטן מטבילין אותו על דעת ב"ד ול"ל טבילה כלל:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >

מעבר לתחילת הדף