גליוני הש"ס/חגיגה/יב/א

גליוני הש"ס חגיגה יב א

דף י"ב ע"א

אור שברא הקב"ה ביום ראשון אדם צופה בו מסוף העולם ועד סופו כיון שנסתכל הקב"ה בדור המבול ובדור הפלגה וראה שמעשיהם מקולקלים עמד וגנזו מהן כו'. נ"ב אין הכוונה שברא את האור בלתי גנוז וכיון שנסתכל אח"כ בדור המבול כו' גנזו כי אין שייכות שינוי רצון וחידוש ידיעה אצלו ית' ואך הכוונה שבראו מיד גנוז ורק לפי שהבריאה והגניזה הם ב' דברים כל אחד מסבה אחרת כי הבריאה הוא מצד עצמו שרצה לבראות את האור והגניזה הוא מטעם אחר מפאת ידיעתו ית' מעשי דור המבול כו' המקולקלים לכן נקט ליה הש"ס בל' זאח"ז וכאילו היו הדברים בפירוד בזאח"ז בתחלה הבריאה ואח"כ הגניזה אבל באמת הי' הכל יחד ובראו מיד גנוז מפאת ידיעתו ית' מעשי דור המבול כו' וכן עד"ז מה שאמרו במדרש בראשית ברא אלקי"ם בתחלה עלה במחשבה לברוא את העולם במדת הדין כיון שראה שאין העולם יכול להתקיים במדה"ד חזר ושיתף מדת הרחמים שנא' ביום עשות ד' אלקי"ם ארץ ושמים ג"כ אין הכוונה שהי' שינוי רצון אצלו ית' חלילה ורק הכוונה ג"כ דברא העולם מיד במדה"ד ובשיתוף מדת הרחמים ורק לפי שיש לכל אחד סבה בפ"ע דבמדה"ד נברא בעצם לפי שראוי להיות כך בעצם נברא במדה"ד ושיתוף מדת הרחמים הי' מסבה אחרת לא עצמותית היינו מפאת העולם שאין יכול להתקיים במדה"ד לכן הוזכרו הדברים בל' זאח"ז כאילו הי' זה תחלה במחשבה מצד עצמותו וזה אחריו במעשה הבריאה בפועל מפאת שאין הנברא יכולים להתקיים במדה"ד אבל באמת הי' הכל ביחד, עיין אדרת אליהו על התורה ריש בראשית ועיין דוגמת זה ממש יומא כ"ב א' א"ר אשי שתי תקנות הוו מעיקרא סבור לא אתו כיון דחזו דקאתו ואתו נמי לידי סכנה תקינו לה פייסא כיון דתקינו להו פייסא לא אתו אמרי מי יימר דמיתרמי לן הדר תקינו להו מי שזכה בתרומת הדשן יזכה בסידור מערכה כו' ובתוס' שם הקשו דמנא ליה דב' תקנות היו דילמא מיד בבואם לתקן פייס התבוננו דיש לחוש שיהיו נמנעים מלבוא דיאמרו מי יימר דמתרמי כו' ותיקנו מיד עם תקנת הפייס דמי שזכה כו' ותירצו התוס' דכוונת ר' אשי גופי' באמת הוא כן ורק דכיון דלכל תקנה הית' סבה אחרת דתקנת הפייס הי' מפאת דאתו לידי סכנה ותקנת מי שזכה כו' הי' מפאת החשש שיאמרו מי יימר כו' לכן נקט להו בל' זאח"ז כאילו היו הדברים בזאח"ז בפועל שתיקנו תחלה פייס וכשראו שנמנעים מלבוא דאמרי מי יימר הדר תיקנו מי שזכה כו' אבל באמת הי' הכל מיד כאחת תקנת הפייס עם תקנת מי שזכה כו' עמו מפאת ההתבוננות דיאמרו מי יימר כו' עש"ה וכזה הוא גם כאן המאמר אור שברא כו' כיון שנסתכל כו' וכן הך דמדרש הנ"ל דהי' הכל בב"א באמת מפאת ההסתכלות כו' עש"ה ביומא ותראה כי הוא דומה בדומה ממש ול' ש"ס יומא הנ"ל הוא עוד רחוק יותר הרבה על הכוונה הנ"ל מהך דכאן ובמדרש הנ"ל דו"ק ותשכח ואין לנו פה עסק בנסתרות במה שכתבו חכמי האמת בעניינים האלה כי כוונתנו פה ע"ד הפשט ליישב הלשון שלא יהי' נראה חלילה כאילו הי' שינוי רצון וחידוש ידיעה אצלו ית' וע"ע דוגמא יומא נ"ג ב' וכי מאחר שר"א מלמדנו פעם ראשונה ושני' וברש"י כלומר מב' מקראות עכ"ל הרי דגם שם אמר הדברים יחד ורק לפי שהיו ב' לימודים שונים מב' מקראות קרי להו בל' זאח"ז פעם ראשונה ושני' ודו"ק:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף