גליוני הש"ס/גיטין/לט/א
גליוני הש"ס 
גיטין לט א
המפקיר עבדו יצא לחירות וצריך גט שחרור. נ"ב עיין שו"ת הרדב"ז ח"א סי' ת"ט דיש לדון מדבריו דהנותן גט שחרור לעבדו ויש בהגט שחרור ספק פסול ליכא תו חזקת עבדות דכיון דנשתנתה חזקתו לעניין הקניין שיעבוד דהג"ש הוי הפקר מיהת כיון דאמר לו הרי את לעצמך שוב גם לענין הקניין איסור ליכא חזקה שהרי בהכרח נשתנתה כאן חזקתו ולכן ליכא תו חזקה כלל ויהי' דינו דין ספק עבד ספק ב"ח ויהי' אסור בשפחה ובב"ח ועוד כמה נפקותי ע"ש ברדב"ז דהוזכר זה בדבריו בקצרה ואך זאת היא סברתו וע"ע חידוש גדול ברדב"ז ח"ב סי' תקצ"ח שכ' שם במפקיר שפחתו דיצתה לחירות לעניין קניין ממון וצריכה גט שיחרור לעניין קניין איסור אזי אם יש לה ולדות מעתה הולדות הם לגמרי שלה ואין הקניין איסור שלהם של האדון רק שלה וצריכה היא לתת להם גט שיחרור לעשותם בני חורין גמורים עש"ה והוא חידוש גדול ועיין פסקי תוס' סוטה פסק נ"א עש"ה דמתבאר משם דמפקיר עבדו הולדות הם עבדים גמורים גם לעניין קניין ממון [דע"כ הפסקי תוס' למ"ד דצריך ג"ש קאי דאילו למ"ד דא"צ הרי הוא ב"ח וישראל גמור ואיך יהיו בניו עבדים] ואולם אם שהם עדים גמורים עכ"ז אפשר דהם של העבד לא של האדון וצריכים ג"ש מן העבד אביהם וכסברת הרדב"ז וע"ש ברדב"ז דנידון דידי' שם איירי בשפחה אבל פשוט דאם עבד מופקר ישא שפחה מופקרת ויהי' להם ולדות אזי הולדות של האב לסברת הרדב"ז ויצטרכו ג"ש ממנו לא ממנה וז"פ:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |