גליוני הש"ס/בבא קמא/קיב/ב

גליוני הש"ס בבא קמא קיב ב

דף קי"ב ע"ב

הרי מחלוקת סומכוס בצדך. נ"ב כזה זבחים ה' א' הרי מחלוקתך בצדו:

תלתין קמאי לא נחתי' לנכסי' דאימר קא טרח בזוזי וניזוף כו'. נ"ב ל' ס' יראים סי' רל"ד במצות ושפטתם צדק פי' שיעשה הדיין צדקה בדין כיצד נתחייב אדם אל יאמר לו מכור שדותיך ותן לי מיד שנמצא מוכר בזול ומפסיד את שדותיו ומכאן למדו הא דאמרי' בב"ק תלתין קמאי לא נחתי' כו' דאמרי' קטרח כו' עכ"ל:

האי שליחא דרבנן. נ"ב ע' רש"י דפי' במזמין איש לדין ואינו רוצה לבוא ומדאמר וה"מ לשמתא משמע דכשמזמינין איש לדין ואינו רוצה לבא מנדין אותו וזהו ענשו וע' רמב"ם פ"ה מה' רוצח ה"ו כ' דרשאי השליח ב"ד להכותו עד שיבא ע"ש ובהשגות הראב"ד:

מהימינן לי' כבי תרי. נ"ב ע' פירש"י וע' נימוקי מהרמ"מ שבסוף המהרי"ו דס"ד ע"ב דפוס קאפוסט ד"ה דין אשה יחיד' כ' ומצינו שהאמינו לשליחא דב"ד כדי תרי לשמתא כיון שא"א בעניין אחר וכ' שם משום זה להאמין לע"א וכן לקרובים כו' במילי דקנסות ורידוים על המכה את חבירו שאין פנאי להזמין עדים כשרים פתאום לזה כו' עש"ה כל הדיבור וע' שו"ת תשב"ץ ח"ב סי' נ"ה דכ' ומשמע דמש"ה מהימן משום דמירתת מבי דינא כו' וחידוש שלא הזכיר שזה פירש"י כאן:

אפומא דאיתתא. נ"ב אע"ג דאשה פסולה לעדות אין הטעם כאן משום נאמנות רק דמשום יפוי כח דב"ד סמכי' אחזקת שליח עושה שליחותו דאפי' בכל שאר מילי איכא למ"ד דסמכי' אהך חזקה ואפי' באיסורא דאוריתא וכן משמע מפירש"י דכאן, מהרי"ק שורש צ"ג:

תוד"ה מקיימין כ' דלא פלוג רבנן בין קיום שטרות לקבלת עדות. נ"ב בשו"ת רד"ך סי' כ"ו חדר ב' דקדק מזה דס"ל לתוס' דהא דאין מקבלין עדים שלא בפני בע"ד הוא רק מדרבנן בכל מקום וזהו שכתבו התוס' דלא פלוג והוא כמו כל לא פלוג שבש"ס שר"ל שלא חילקו חכמים בתקנתם שאם כוונת התוס' לומר דלא פלוג רבנן בין קיום שטרות דדבריהם לקבלת עד שמדאורייתא א"כ לא הי' ראוי להם לומר כלשון זה אלא הי' להם לומר כל דתקנו רבנן כעין דאוריתא תקון עכ"ל ועש"ה אריכות בזה בכולה סוגיא וע"ע בשו"ת מהר"ם פדוואה סי' ע"ג בעניין דעת הראב"ן דבדיעבד מהני קבלת עדות שלא בפני בע"ד וע"ש חידוש דאפי' למאן דפליג אראב"ן היינו רק דאין לפסוק דין עפ"י עדות שנתקבל שלא בפני בע"ד אבל אם כבר פסקו הב"ד דין על פיו דינם דין לכ"ע ואינו חוזר ונידון דשם הוא בנידוי שנידה חכם על סמך קבלת עדות. שלא בפני בע"ד וכ' משום זה דנידויו נידוי לכ"ע ע"ש וע"ע בסוגיין בשו"ת הר"י מגא"ש סי' קס"א עש"ה וע' שו"ת משפטים ישרים סי' רצ"ב וע' שו"ת מהר"ם בר ברוך סי' קס"ו בארוכה וע' שו"ת הרא"ש כלל י"ז אות א' וע"ע שם כלל מ"א אות ו' וע"ש דמ"ש כאן כגון שהי' הוא חולה כו' משמע שם דמטעם הפקר ב"ד הוא דמהני קבלת עדות שלא בפני בע"ד כה"ג עש"ה וע"ע שו"ת הרא"ש כלל מ"ו אות א' עש"ה וע"ע שו"ת הריב"ש סי' קע"ו עש"ה וע' שו"ת שבות יעקב סי' קמ"ח וע"ש שכ' דטעמא דאין מקבלין עדים שלא בפני בע"ד משום דאם מעיד בפניו אולי יזכיר לו הבע"ד שלא נעשה הדבר כך וכדומה ולכן לא בעי' שיכיר העד את הבע"ד רק שיעיד בפניו ע"ש ואין דבריו מוכרחים דאפי' באנו לדרוש טעמים אולי הטעם כי בפניו אין ביכולתו להעיז להעיד שקר ולכן בעי' שיכירו דאם אינו מכירו אפשר דמעיז וע"ע שו"ת הרשב"א ח"ד סי' ר' וע"ע שם ח"ג סי' שכ"ז עש"ה וע"ע שו"ת עבודת הגרשוני סי' ג' עש"ה כל התשובה:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף