גליוני הש"ס/בבא בתרא/ט/ב

גליוני הש"ס בבא בתרא ט ב

דף ט' ע"ב

כל פרוטה ופרוטה מצטרפת לחשבון גדול. נ"ב מעין זה ע"ז ד' א' אפי' אין ישראל עושין מצוה לפני כי אם מעט כו' אני מצרפן לחשבון גדול ואולי קאי שם ג"כ על צדקה בפרט דנקרא מצוה סתם, עיין רש"י שבת קנ"ו א' ד"ה וצדקן במצוות:

מה בגד זה כל נימא ונימא מצטרפת כו'. נ"ב בשאלתות פ' תשא מה בגד זה כל עד ועד מצטרף לבגד גדול אף צדקה כו' ולפי נוסחא זאת נ' דמפרשי' בגד עדים בגד הנעשה מבלאות וסמרטוטין כמו שאמרו בנדה המשמשת בעדים עד שהוא נתון תחת הכר ונמצא עליו דם דפירושו סמרטוט וזהו בגד עדים היינו שחיברו ותפרו כמה בלאות יחד ועשאו מהם בגד ועניין הדמיון דאף דהבלאות עצמן אינם חשובין כלום מ"מ ע"י החיבור שנתחברו להעשות מהם בגד הנה עתה הם דבר חשוב בגד שלם כן בצדקה אף שנתינת פרוטה, כ"א בפ"ע הוא דבר מועט ואין בו חשיבות מ"מ הקב"ה מצרפו להחשב יחד כאילו נתן סך גדול בפעם אחד ומכאן קושי' לכאורה עמ"ש הרמב"ם בפיה"מ אבות אהך דהכל לפי רוב המעשה ע"ש:

והמפייסו בדברים מתברך בי"א ברכות שנא' ותפק לרעב נפשך. נ"ב עיין רש"י ונ' דהוא ע"ד התרגום עה"כ ויהי האדם לנפש חי' דתירגם והות באדם לרוח ממללא היינו דהדיבור נקרא נפש ועיין ח"א למהרש"א תענית י"א א' ד"ה מי מעיד בי דהנשמה הוא כח הדבור והביא ג"כ תרגום הנ"ל ע"ש] ולכן נדרש עד"ז ותפק לרעב נפשך שתפייסנו בדיבורך [וגוף דברי התרגום דנקרא הדיבור נפש חי' י"ל עפ"י גמ' סנהדרין ק"י ב' קטן מאימתי בא לעוה"ב כו' ע"ש חד מ"ד משעה שסיפר כו' היינו משעה שמדבר עש"ה וע"כ כיון דמן הדיבור הוא שבא לתחי' וכ"ז שאינו בר תחי' אין חיות האדם נחשב חיות כלל דהא סופו למות וכל העומד כו' ורק דכיון דגם אחר המיתה תתחדש חיותו בתחיית המתים והמיתה רק פסיקת החיות לזמן לכן נחשב חיות ונמצא שהיות נפש האדם נפש חי' בא לו זה רק מהתחלת דיבור שבא אז לתחי' ולכן נקרא הדיבור עצמו בשם זה נפש חי' יען שמאז שמדברת הוא שנעשית נפשו נפש חי והוא שמביא לו החיות ודו"ק] וגם י"ל הכוונה כאן דמפרש נפשך רצונך כמבואר בר"ן נדרים מ"א ב' ד"ה רפואת נפש דנפש לפעמים פירושו רצון ע"ש וכוונת ותפק לרעב נפשך היינו שתפק לו רצונך שתפייסנו בדברים ותראה לו רצון ואהבה וזה נ' יותר:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף