גליוני הש"ס/בבא בתרא/ט/א
ה"מ היכא דאיכא אדם חשוב כו'. נ"ב עיין שו"ת חוט המשולש טור א' סי' ט"ו אות ג' עש"ה כל האות:
איב"א סברא האי קא מיבזי כו' איב"א סברא האי קמצערא ליה כו'. נ"ב דוגמתו פלוגתא בסנהדרין מ"ה א' מ"ס בזיונא דאיניש עדיף ליה טפי מניחא דגופי' ומ"ס ניחא דגופי' עדיף מבזיוני ע"ש ולפי"ז יוקשו פסקי ההלכות אהדדי משם לכאן דו"ק ותשכח ושוב ראיתי בס' עורה שחר להרב ר' נטע נ"י מאושפצין ערך א' אות ק' דכ' ג"כ דיש לתלות פלוגתא דכאן בפלוגתא דסנהדרין הנ"ל ולא העיר דא"כ יוקשו הפסקים אהדדי ושוב בא לידי ס' חומרי מתניתא מהגאון ר' גדליה ליפשיטץ ז"ל אבי הגאון בעל התפארת ישראל ז"ל וראיתי שעמד ז"ל בזה בקושיותיו שבסוף הספר בקושי' פ"ו ואח"ז מצאתי שגם אותו כבר קדם בזה בשו"ת חות יאיר סי' קצ"א ע"ש ודע דמ"ש כאן איב"ע סברא האי קא מיבזי כו' הכוונה הפשוטה לכאורה דס"ל דבזיון העירום הוא צער גדול יותר מצער הרעבון של הגוף אולם בשאלתות פ' שמות הביא גמ' דכאן בזה"ל איב"ע סברא האי מיתחזי דקאי ערום מזוני לא ידע אי כפין אי לא כפין עכ"ל נ' דמפרש האי קמיבזי שבזיונו נראה וגלוי לענינינו האי לא קמיבזי בגלוי וצער רעבונו שאומר אולי משקר ולפי"ז תרווייהו ס"ל כאן דצער הרעבון גרע מבזיונא דכסות אלא ד"מד דבודקין למזונות כו' היינו משום דחיישי' שמא משקר ואינו רעב וכנ"ל ולפי"ז קושי' הנ"ל מהך דסנהדרין עוד עצומה ביותר דס"ל לתרווייהו איפוא דלא כהלכתא דסנהדרין הנ"ל וע"ע מ"ש בגליון ברכות כ"ג ב' בשם השאלתות עש"ה דשמירתן הוא דבר הנוגע בגופן והוי כמו נייחא דגופי' וכבודן היינו שלא יבזן וא"כ הספק ג"כ כהך דסנהדרין אי בזיוני עדיף או ניחא דגופי' כו' דו"ק מאוד וע"ע שו"ת שבות יעקב ח"ב סי' צ"ז שכ' בדעת הרשב"א דבזיוני' דמת קשה לו יותר מצערו והביא הך דסנהדרין ע"ש וע"ע שם סי' ק"ג ושו"ת חכם צבי סי' מ"ז ולעניין הפסד ממון והפסד כבוד אהאי מינייהו אדם חייש טפי, עיין שו"ת שבסוף ס' תורת חטאת ד"ה ועוד נ"ל פשוט כו' ועיין ירושלמי כתובות פרק ד' הי"ד אנשי הגליל חסו על כבודן ולא חסו על ממונן אנשי יהודה חסו על ממונן ולא חסו על כבודן ועמ"ש בגליון כתובות ל"ב א' לענין צער הגוף וממון הי חמור וע"ע לעניין צער הגוף ובזיון הי חמור בנדה מ"ז א' דס"ל לשמואל לעולם בהם תעבודו לעבודה נתתיו ולא לבושה ור' נחמן פליג ואינו מקפיד על בושתן עש"ה והיינו ג"כ דעבודה הוא צער הגוף וא"כ פליגי בהנ"ל אי בושה חמור ואין ללמדו מעבודה או צער הגוף דעבודה חמור ומדניתן לעבודה כ"ש לבושה ודו"ק:
לעולם אל ימנע אדם עצמו מלתת שלישית השקל בשנה כו'. נ"ב ברוקח סי' רל"ג בעזרא כתי' והעמדנו עלינו מצות לתת שלישית השקל לשנה מיכן שאדם חייב באחריות שקליו ג' פעמים בשנה שאם לא נתן בפרוס הפסח יתננו בפרוס העצרת ואם לא נתנו בפרוס העצרת יתננו בפרוס החג ושוב אין הנתינה מצוה מן המובחר עכ"ל:
גדול המעשה כו' שנא' והי' מעשה הצדקה שלום. נ"ב ל' השאלתות פ' תרומה אל תקרי מעשה אלא מעשי ועיין סנהדרין צ"ט ב' כל המעשה את חבירו לדבר מצוה מעלה עליו הכתוב כאילו עשאה כו' וצ"ל דיש חילוק בזה בין צדקה לשאר מצוות דבצדקה המעשה עוד גדול מן העושה:
ואעפ"כ נחשב להן לצדקה שנא' ונגשיך צדקה. נ"ב עיין שו"ת נחלת שבעה סי' ד':
רש"י ד"ה עניים מרודים כ' זו הרשות שצועקת תמיד הבו הבו. נ"ב כוונתו לגמ' ע"ז י"ז א':
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |