גולת כלב/ה
|
< הקודם · הבא > |
שאלה אחת באחד שבאה לו שמועה בערב שבת שחל להיות בערב הרגל ולא הספיק לנהוג אבילות בערב שבת שאפילו מנעליו לא חלץ שעה אחת, רק קרע את בגדיו. יש לעיין אם מה שקרע נחשב בכלל נהג אבילות והרגל מפסיק האבילות ומבטל ממנו גזירת שבעה, או צריך לנהוג אבילות אחר הרגל?
חדא יש להביא ראיה מהא דכתב המחבר ביור"ד סימן שצ"ט סעיף א' וז"ל אבל אם שגג או הזיד ולא נהג אבילות, או שהיה קרוב לחשיכה ולא יכול לנהוג, וכ"ש אם לא ידע במיתת המת קודם הרגל אין הרגל מבטל, ואם נאמר דקריעה מקרי נהג אבילות לא היה משכחת הך דינה דהא קודם הקבורה צריך לקרוע, וגם כיון דאין אבילות חל קודם הקבורה, כדאיתא בסימן שע"ה סעיף א' והקריעה היא קודם הקבורה אם כן אין זה בכלל אבילות.
ועוד יש להביא ראיה שהקריעה היא לא מצד אבילות כדאיתא בסנהדרין (נ"ו ע"א) השומע „ברכת השם“ דתנן נגמר הדין לא הורגין בכינוי וכו' ושואלין את הגדול שביניהם ואומר לו אמור מה ששמעת בפירוש והוא אומר והדיינין עומדין על רגליהם וקורעין ולא מאחים והתם הקרוע לא על דרך אבילות, וכן איתא במועד קטן (כ"ו א'). מוכח מזה דקריעה אין בכלל אבילות, אך כיון שכתב המחבר בסימן שצ"ט שאם לא נהג אלא דברים שבצנעא הרגל מפסיק, א"כ יוכל לנהוג אבילות שבצנעא כגון מצות עונה, ואפילו אם אירע שבשבת זו היתה נדה מקרי ג"כ נהג אבילות כדאיתא בכתובות (ס"ג ע"ב) המורדת על בעלה פוחתין לה מכתובתה שבעה דינרים בשבת וכו' אחת לי „ארוסה“ „ונשואה“, ואפילו „נדה“ ואמר רב יוסף לשמואל נדה בת תשמיש היא? ומשני אינו דומה מי שיש לו פת בסלו למי שאין לו פתח בסלו, אלמא אע"ג שבלתי המרדתה היתה אסורה לו מחמת שהיא נדה, בכל זה מיקרי היא מורדת, ה"נ הכא אע"ג שבלתי האבילות היתה אסורה לו מכל מקום הואיל ואיתרע לה ג"כ אבילות לפיכך מיקרי נהג אבילותו הואיל ואינו דומה מי שיש לו פת בסלו למי שאין לו פת בסלו ע"כ הרגל מפסיק ומבטל ממנו גזירת שבעה.
וכן יש להביא ראיה מעירובין (ס"ג ע"ב) אמר רב ברונא אמר רב כל הישן בקילעא שאיש ואשתו שרוי בה עליו הכתוב אומר נשי עמי תגרשון מבית תענוגיה הכא נמי אף דבלתי אבילות לא נזדקקה לבעלה, מכל מקום מיקרי נהגה אבילות דהואיל ולא היתה נדה גם כן לא היתה נזדקקה מחמת אבילות ע"כ הרגל מפסיק ומבטל אבילות שבעה, וזה נלפיענ"ד: