גולת כלב/ד
|
< הקודם · הבא > |
בחושן משפט סימן פ"ז סעיף כ"ז כתב המחבר מי שנתחייב שבועה בבית דין ויצא מבית דין ואחר זמן תבעו חבירו שישבע לו ואמר נשבעתי אם מהנשבעים ונפטרים נאמן עכ"ל. ומקור דין זה נובע מהרי"ף והרא"ש שהביאו ראיה מב"מ דף י"ז ע"א אמר ר' אבין א"ר אילעי א"ר יוחנן היה חייב לחבירו שבועה בבית דין ואמר נשבעתי והעדים מעידין אותו שלא נשבע וחזר ואמר נשבעתי הוחזק כפרן לאותה שבועה וחייב לישבע. ועל זה כתב הרי"ף ז"ל ושמעינן מיניה דהיכא דנתחייב שבועה בבית דין ויצא מבית דין ולאחר זמן תבעו חבירו באותה השבועה ואמר נשבעתי, ולא באו עדים שלא נשבע שהוא נאמן ואינו חייב לישבע עכ"ל.
ולכאורה יש להקשות הרי איכא גמרא מפורשת איפכא הלכה למעשה מכתובות פ"ה ע"א בההיא איתתא דאיתחייבא שבועה בדינה דרב ביבי ב"ר אביי אמר להו בעל דין תיתי ותשבע במתא אפשר דמכספא ומודית, אמרה להו תכתבו לי זכוותא דכי משתבענא יהבי לי ואמר להו רב ביבי בר' אביי תכתבו לה אלמא דאי אמרה נשבעתי אינה נאמנת די אמרת נאמנת למה לה למכתב זכוותא הואיל ובלאו הכי נאמת, אלא ודאי דאינה נאמנת.
ואין לתרץ דהתם היתה נשבעת ונוטלת ולהכי אינה נאמנת, זה אינו חדא דלישנא דגמרא משמע דמיירי בנשבעת ונפטרת דקתני אפשר דמכספא ומודית ומשלמת, ועוד שהרי פירש"י ז"ל בהדיא תכתבו לי זכוותא שבאתי לדין ונפטרתי הימנו בשבועה אלמא דמיירי בנשבעת ונפטרת, ועוד משמע מהתוספות ד"ה אלמא מחזי כשיקרא דמיירי ג"כ בנשבעת ונפטרת וז"ל והתם נמי מחזיק כשיקרא שכתבו לה פלונית נשבעה ונפטרת מפלוני ונתנוהו ביד שליש שיתן לה לאחר שבועה.
ובשלמא לדעת הרב האי גאון ז"ל ולדעת הש"ך שכתבו דדוקא כשנתחייב שבועת היסת הוא דנאמן ואין לבעל דינו להשביע אבל אם נתחייב שבועה דאורייתא ואמר נשבעתי אינו נאמן (אבל נשבע היסת) וכן הסכים הרמב"ן ז"ל והנמוקי יוסף, נוכל לתרץ דמיירי בהייא איתתה דנתחייבה שבועה דאורייתא ע"כ אמרה תכתבו לי זכוותא דאילו לא נכתבו לה אז היתה צריכה לשבע שבעות היסת. אבל לשיטת הסמ"ע לדעת המרדכי ור"א ז"ל שאפילו נתחייב שבועת התורה נאמן בלי שבועת היסת קשיא קושיא עצומה למה לה לכתוב זכוותא?
וצריכין אנו לדחוק ולתרץ דמיירי שהתרה בה לא תשבע אלא בפני עדים דאז אינה נאמנת לדברי הכל מבלי ראיה כדמסיק המחבר בעצמו באותו הסעיף, וזה נראה: