גבורת ארי/יומא/עד/א

גבורת ארי יומא עד א

דף ע"ד ע"א

למעוטי מלך רפ"ד דשבועות (דף ל"א) פירש"י דמלך מה"ת לא חזי לעדות דכתיב שום תשים עליך מלך שתהא אימתו עליך והבא להעיד צריך לעמוד לפני הדיינים ודרך בזיון הוא לו ונ"ל דאמרינן התם דת"ח מעיד מיושב דעשה דכבוד תורה עדיף מעשה דועמדו והקשו התוס' כ"ש כבוד המלך דעדיף מת"ח דהא מלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול ובת"ח מחול ואמאי אוקי שמעון ב"ש לינאי המלך בפ' כ"ג (דף י"ח) ותי' שאני דיני נפשות דחמירי ולפ"ז מלך בד"מ מעיד מיושב מק"ו דת"ח והא שבועת העדות אינו נוהג אלא בדיני ממונות כדאמרינן בפ"ד דשבועות (דף ל"ג) מנין שאין הכתוב מדבר אלא בתביעת ממון ר"א אומר נאמר כאן אואין כו' והא בדיני ממונות מלך מן הראויין להעיד הוא כמו ת"ח ומעיד מיושב ואמאי פטור משבועת העדות כיון דראוי לעדות מיהו התוס' תירצו שם עוד דבמקום שאין החכם מוחל על כבודו חמור כבוד תורה מכבוד מלך ומה שיכול למחול על כבודו משום דתורה דיליה היא ולפי זה יתכן פירוש רש"י דכבוד המלך אינו דוחה לעשה דועמדו ואפי' בדיני ממונות אינו רשאי להעיד בישיבה והו"ל מן אינם ראויים להעיד לפיכך אין שבועת העדות נוהג בו ומ"מ לתי' א' של תוס' לא תקשה אמאי אין שבועת העדות נוהג במלך הא בדיני ממונות ראוי להעיד מיושב כמו ת"ח די"ל דהא דמלך אינו מעיד לאו ה"ט משום זילותא דעמידה דהא רשאי בישיבה אלא ה"ט משום דזילותא הוא למיזל קמיה ב"ד ולהעיד ודמיא להא דאמר התם האי צורבא מרבנן דידע בסהדותא וזילא ביה מילתא למיזל לב"ד דזוטר מיניה לאסהודי קמיה לא ליזיל ומייתי לה ראיה ממצא שק או קופה ואין דרכו ליטול הרי זה לא יטול והא נפקא לן מקרא בסוף פ"ב דב"מ והתעלמת פעמים שאתה מתעלם כגון זקן ואינו לפי כבודו ואם כן מלך כולהו ב"ד לגבי דידיה זוטר מיניה הוו דהא לית דכוותיה והו"ל שפיר מן אינם ראוים להעיד והכי מוכח להדיא ר"פ כ"ג (דף י"ח) דתנן התם כ"ג מעיד ופריך מוהתעלמת פעמים שאתה מתעלם ובע"כ הא דק"ל מוהתעלמת אהא דכ"ג מעיד הא אינו לפי כבודו היינו משום דכולהו ב"ד זוטרי מיניה וזילותא הוא לכ"ג למיזל ולהעיד קמיה דליכא למימר דזילותא הוי משום שצריך להעיד מעומד דהא אההיא פירכא מוהתעלמת אהא דכ"ג מעיד משני מעיד למלך והתנן מלך לא דן ולא דנין אותו ומשני מעיד לבן מלך בן מלך הדיוט הוא אלא מעיד בפני המלך והא אין מושיבין מלך בסנהדרין אתי ויתיב ומקבליה ניהליה לסהדותי' קאי הוא ואזיל ואי זילותא משום עמידה הוא אכתי לכל הני שינויי לא א"ש דאע"ג דמעיד למלך או לבן מלך או בפני המלך אכתי זילותא דעמידה כדקאי קאי אלא ע"כ הזילותא הוא למיזל לב"ד דזוטר מיניה וכשמעיד למלך או בפני המלך או לבן מלך למאי דס"ד דכמלך דמי ולאו הדיוט הוא אין כאן זילותא לכ"ג דהא לא אזיל לדזוטר מיניה אלא לדרבה מיניה דהא מלך חשוב יותר מכ"ג כדתנן בסוף פ"ג דהוריות מלך קודם לכ"ג והכי משמע התם מפירש"י דאהא דפריך מוהתעלמת פי' אלמא כבוד הבריות דוחה לאו דלא תוכל להתעלם ה"נ זילותא לכ"ג למיתי לאסהודי לבע"ד הרי שפירש הזילותא משום למיתי לאסהודי הוא ולא משום עמידה כדפי' גבי מלך וכ"ת אכתי מאי משני מעיד בפני המלך או למלך או לבן מלך אכתי זילותא דעמידה להיכא אזל י"ל לפי תי' זה של התוס' דמלך דינו כת"ח ומעיד מיושב לק"מ די"ל דכ"ג נמי דינו כת"ח ומעיד מיושב ואפי' לפי תי' ב' של התוס' דמלך לאו כת"ח דמי ומעיד מעומד ולפ"ז דכ"ג גרע ממלך כ"ש דמעיד מעומד י"ל דמיירי בכ"ג ת"ח דהא סתם כ"ג ת"ח הוי כדאמרינן בפ"ק דיומא (דף י"ח) והכה"ג מאחיו שיהא גדול מאחיו בחכמה וכיון שכן לא גרע משאר ת"ח שמעיד מיושב ול"ל זילותא אלא משום ב"ד דזוטר מיניה דכולהו ב"ד זוטר מיניה וכיון דמעיד למלך או לבן מלך למאי דס"ד או בפני המלך תו ל"ל זילותא כלל דודאי מלך רב מיניה וכדפי'. מ"מ ק"ל על פירש"י דהא דמלך אינו מעיד משום זילותא דעמידה משום דת"ח עדיף ממלך ומעיד מיושב וכתי' ב' של התוס' א"כ אם המלך ת"ח מעיד מיושב דלא גרע מת"ח דעלמא יהא שבועת העדות נוהג בו דהא ראוי להעיד וכן הא דתנן מלך אינו מעיד היינו דווקא באינו ת"ח והא בפ"ו דכריתות (דף כ"ו) אמרינן הא דכ"ר ידיעה גבי חטאת יחיד וגבי נשיא וגבי ציבור דיחיד מנשיא וציבור לא אתיא דמה לנשיא וצבור שכן אינן בשמיעת קול והאי נשיא היינו מלך כדא' בפ"ג דהוריות וא"א דמלך ת"ח מעיד א"כ ישנו בשמיעת קול נילף מנשיא ת"ח דאע"ג דישנו בשמיעת קול אפ"ה בעי ידיעה דהא ידיעה סתמא כתיב גבי נשיא ל"ש נשיא ת"ח ל"ש ע"ה וי"ל דמ"מ פריך דמה לנשיא שאינו בשמיעת קול שהרי ידיעה דנשיא גבי חטאתו כתיב דחלוק משל הדיוט דמביא שעיר והדיוט מביא כשבה או שעירה והא נשיאתו הגורם לחלק חטאתו משל הדיוט יש בו צד קל שגורם לו לפטור משמיעת קול לפיכך חטאת נשיאתו קיל משל הדיוט ובעי ידיעה והא דנשיא ת"ח בעי ידיעה אע"ג דישנו בשמיעת קול אין זה הוכחה על הדיוט דלבעי ידיעה דהא אין חכמתו הגורם לחייבו בשמיעת קול גורם לחלק חטאתו מהדיוט אלא נשיאתו הוא דגרמה לו לחלק משו"ה חטאתו החלוק משל הדיוט מגרמא דנשיאתו דין הוא להקל בו להצריכו ידיעה שהרי מצד נשיאתו גורם לו עוד קולא אחרת שפוטרו משמיעת קול אלא שאם הוא ת"ח חכמתו גרמה לו לחייבו בשמיעת קול והא אין חכמתו גורם לחלק קרבנו אלא הוא הגורם והרי נשיאתו קל שגורם לפוטרו מחמתו משמיעת קול:

איבעית אימא כי קתני אסור אשארא דתני רבה ור"י כו' ק"ל למנ"מ מביא האי ברייתא הכא וכי ס"ד עד השתא דאשארא נמי ענוש כרת הא כבר הביא לעיל הא דתניא לא אמרו ענוש כרת אלא על האוכל כו' ועוד דבההיא דשבתון שבות לא מיירי אי ענוש כרת אשארא או לא וי"ל דעד השתא הוי ס"ד דאיסור שארי אינו אלא מדרבנן וכי קתני אסור בע"כ משום עיקר איסור של תורה דיוה"כ שהן אכילה ושתיה דלא שביק תנא עיקר האיסור ונקט משום הטפל מש"ה ק"ל אסור ענוש כרת הוא דעל העיקר הו"ל למיתנא כרת ולא למתני אסור בעיקר האיסור משום גררא דתני בהדיא ושני דיש בעיקר האיסור נמי גוונא דאין ענוש כרת דהיינו חצי שיעור ומיניה איירי מש"ה שייך לשון אסור אכולהו והשתא לעולם מיירי מכשיעור אע"ג דענוש כרת אפ"ה תני אסור משום שארא דאינהו נמי עיקר נינהו כיון דאסורין מה"ת דנ"ל מקרא דשבתון שבות אלא דממילא משמע מהאי דרשא דלית בהו כרת דלא רבינהו אלא לאיסור עשה גרידא ולפ"ז מוכח מהאי שינויא דשארי איסורין מה"ת אלא שאינן בכרת ובשארי המקומות אאריך בזה בס"ד:

חצי שיעור ר"י אומר אסור מה"ת וק"ל הא דאמרינן בפ"ג דפסחים (דף מ"ה) ב' חצאי זיתים וחוט של בצק ביניהם רואין כל שינטל החוט וניטלין עמו חייב לבער ואם לאו אינו חייב לבער והכי משמע התם בכולה סוגיא דפחות מכזית א"צ לבער והשתא תקשה לא מיבעי לר"י דחצי שיעור אסור מה"ת יהא חייב לבער חצי שיעור אלא אפי' לר"ל יהא חייב לבער למאי דשני לעיל דמודה ר"ל שאסור מדרבנן וי"ל דה"ט דחצי שיעור אסור למר מה"ת ולמר מדרבנן משום דחזי לאצטרופי אלא דלר"י מהני ה"ט לאסרו מה"ת ולר"ל לא מהני אלא לאסרו מדרבנן וה"ט לא מהני אלא היכא דנשלם שיעורו מצטרף חצי שיעור קמא לבתרא למפרע לכשיעור כגון כל האסורים ששיעורן בכזית וכן יוה"כ ששיעורו בככותבת דכשמשלים בתר הכי לכשיעור משהו קמא מהני להשלים השיעור כמו משהו בתרא דאלמלא קמא אין כאן שיעורו של איסור בלעדו מש"ה למפרע איסור קאכיל אבל גבי ביעור אפי' אם משלים בתר הכי לשיעור כזית ביחד אין עובר עליו למפרע אלא מכאן ולהבא וכיון דפחות מכזית א"א לבוא לעולם לידי איסור של מפרע ואין צירוף לשיעורו בזה אחר זה אא"כ כל שיעורו בבת אחת הלכך חצי שיעור מותר דהא לא חזי לאצטרופי בלמפרע מ"מ ק"ל הא דאמר ריש פרק בתרא דשבת גבי מי שהחשיך בדרך דאם אין עמו נכרי מוליכו פחות פחות מד' אמות ולר"י דחצי שיעור אסור מה"ת וכי משום הפסד ממון שרינן איסור תורה מיהו לר"ל י"ל כיון דאין אסור אלא מדרבנן מתוך שאדם בהול על ממונו אי לא שרית ליה אתי לאתויי ד' אמות כדאמרינן התם ובפ"ב דעירובין (דף צ"ו) אמרו במוצא תפילין בשבת בסכנת נכרים מוליכו פחות מד' אמות לר"ל איכא למימר משום בזיון תפילין לא גזרינן ואפי' לת"ק דר"ש שם גבי היה קורא בראש הגג ונתגלגל הספר מידו דס"ל דדבר שהוא משום שבות עומד בפני כתבי קודש ומשהגיע לי' טפחים א"נ בארץ עצמו הופכו על הכתב י"ל גבי תפילין גבי סכנת נכרים איכא בזיון טפי ואפי' ת"ק מודה דשרי אבל לר"י קשה וכי משום בזיון תפילין שרינן איסור תורה וגבי שבת גופיה מצינו בפ"ז דשבת (דף ע"ד) דאר"ח בורר ואוכל פחות מכשיעור בורר ומניח פחות מכשיעור וכשיעור לא יברור ואם בירר חייב חטאת ודחי לה ר"י וכי מותר לאפות פחות מכשיעור ומ"ש העברה ברה"ר פמ"כ שהוא פחות מד"א דשרי בשבת והא לא דמי לביעור אלא לכל האיסורים דהא כל פסיעה ופסיעה חזיא לאיצטרופי למפרע לכשיעור ד"א ואמאי מותר ח"ש. וי"ל דל"ד הולכת פחות מד"א ברה"ר בשבת לפחות מכשיעור דכל איסורים דחזי לאצטרופי פ' מכשיעור קמא עם בתרא כשיאכלנו בכדי אכילת פרס מצטרף לכשיעור וכן בורר וכן אופה בשבת שתי ח"ש בזה אח"ז מצטרפין לכשיעור להשלימו אבל בהולכת ד"א דשבת דאינו חייב אלא ע"י עקירה והנחה ואי חישב בשעת עקירה ע"מ להוליך פחות מד"א אע"ג דהוליך אח"כ ד"א בעקירה זו קודם שהניח פטור ואין מצטרף לד"א:

אין לי אלא כל שישנו בעונש ישנו באזהרה כוי וח"ש הואיל ואינו בעונש פרש"י דגבי עונש לא כתיב כל אחלב אלא אאוכל דכתיב כי כל אוכל חלב. וק"ל דא' בפ"ג דפסחים (דף מ"ג) כי כל אוכל חלב מן הבהמה אשר יקריבו אין לי אלא חלב תמימים שראוי לקרב חלב בעלי מומין מנין ת"ל מן הבהמה חלב חולין מנין ת"ל כי כל אוכל חלב ומפרש הגמרא התם אע"ג דקאי באוכלין דהא כי כל דעונש אאוכל קאי אפ"ה מרבה נאכלין כיון דליכא לרבויא אוכלין והשתא מאי חזית לרבויי אוכלין של חלב חולין נרבי אוכלין של ח"ש אבל חלב חולין לא בשלמא הא לק"מ נרבי כוי ולא של חולין דהא כי מרבית לכוי אע"ג דבריה בפ"ע הוא כדמסיק ודמי לחיה דחלבו מותר וגרע מבהמות חולין דבמינו קדשים אבל כוי אין במינו קדשים דהא אין ראוי להקרבה ממילא חולין בכלל עונש כרת דעדיף טפי דהא ראוי להיות קדשים וכיון דקי"ל בכל מקום תפסת מרובה לא תפסת אין לך לרבות מיתורא דכל חלב דגבי עונש את חלב דכוי א"כ ממילא חלב חולין בכלל דלא גרע מכוי ובכלל מאתים מנה ודי לך אם תרבה חלב חולין לבד ולא משל כוי אבל הא ודאי קשה נרבי ח"ש בשל קדשים אבל של חולין לא ול"נ דה"ט דח"ש אינו בכלל עונש משום דגבי עונש אכילה כתיב ואין אכילה פחות מכזית דבשלמא גבי אזהרה אע"ג דכתיב אכילה אפ"ה ח"ש איכא לרבויי מכל חלב לאזהרה ואכילה דכ"ר מוקי לה להא דאמ' בפ"ב דפסחים (דף כ"ד) דאוכל חלב חי פטור משום דכל איסורים שבתורה אין לוקין עליהם אלא דרך אכילתן והא נ"ל מל' אכילה דמה"ט בכלאי הכרם לוקין אף שלא כדרך אכילתן והנאתן משום דלא כתיב ביה אכילה אבל גבי עונש אי ח"ש נמי ישנו בכלל עונש ל"ל לשון אכילה דגבי עונש אי למעוטי של"כ אכילתו פשיטא כיון שאינו באזהרה אינו בעונש דלא ענש אא"כ הזהיר אלא ודאי למעוטא חצי שיעור אתא אע"פ שישנו באזהרה אינו בעונש [ואפי'] לרבא דאמר רפ"ג דמכות (דף י"ג) חייבי כריתות ל"צ אזהרה שהרי פסח ומילה ענש אע"פ שלא הזהיר אכתי תקשה דילמא כל דעונש לרבויא חצי שיעור אתי ול' אכילה דגבי עונש למעוטי שלא כדרך אכילתן אתי ואע"ג שאינו באזהרה אפ"ה צריך נמי למעוטי מעונש דעונש כרת ל"צ אזהרה. לק"מ דאע"ג דלרבא כרת ל"ל אזהרה מ"מ היכא דכתב רחמנא אזהרה למדין עונש מאזהרה ומה שאינו באזהרה אינו בעונש דילפינן עונש מאזהרה והשתא ל"צ ל' אכילה דגבי עונש לשלא כדרך אכילתן דילפינן לה מאזהרה אלא למעוטי חצי שיעור אתי אע"ג דישנו באזהרה אינו בעונש ולמ"ד התם דחייבי כריתות ישנן בכלל מלקות ואוכל חלב אע"ג דבכרת ישנו נמי בכלל מלקות כ"ש דניחא אע"ג דרבי חצי שיעור לאזהרה אפ"ה כ"ר לשון אכילה דאינו במלקות אלא בכזית דאין אכילה פחות מכזית ומ"מ רבי קרא מכל חלב לאזהרה גרידא בכל שהוא אלא שאין לוקין עד שיאכל שיעור אכילה שהוא כזית:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף