גבורת ארי/יומא/סה/ב

גבורת ארי יומא סה ב

דף ס"ה ע"ב

שאני קרבנות ציבור כדר' טבי פי' משום הכי לא קרב השעיר של יום הכפורים לשנה הבאה משום דשל ציבור הוא ומניסן ואילך צריך לבא מתרומה חדשה ומכולה סוגיא משמע דדחיק לאוקמי הא דאר"י דשעיר יומת ואינו קרב לשנה הבאה אי משום דר' טבי ואי משום שמא יאמרו הגורל קובע משנה לחברתה או משום גזירה חטאת שעברה שנתה והיינו דווקא אליבא דרבי דאמר שנה תמימה מונה שס"ה ימים דלדידיה משכחת לה דלא עבר עדיין שנה תמימה לשנה הבאה אבל לרבנן דאמרי שנה תמימה מונה י"ב חודש וי"ג במעוברת מיום ליום לעולם לא משכחת לה שלא עברה שנתה מיום הכפורים ליום הכפורים כדאמרינן בסמוך היא גופה חטאת שעברה שנתה היה ואני תמה למה ליה לדחוקי כולי האי וכי ר' יהודא אחריות דעלמא קיבל עליו לאמור למילתיה ככוליה תנאי היה לי' לומר דר"י כרבנן דר' וכוותייהו סבירא להו ולעולם לא משכחת לה מיום הכפורים זה עד יום הכפורים הבא שלא תהא עברה שנה וסוגיא כזו לא משכחינן בכולה תלמודא למדחק כל כך כדי שתיקום כיחידאי ולית הלכתא כוותיה ונ"ל משום דהוה קשה ליה אהני שינויי תינח פר שעיר מאי איכא למימר וצריך לאסוקי עלה גזירה פר אטו שעיר וכדמסיק עלה והא גזירה דפר אטו שעיר לא שייך למגזר אלא היכא שיש מקום גזירה כזו בשעיר גופיה כגון אליבא דרבי דלפעמים לשנה הבאה עדיין לא עברה שנתה כגון שנולד פחות מי"א יום קודם יום הכפורים ואפילו הכי אינו קרב ליום הכפורים הבא משום גזירה דעברה שנתו בנולד כל השנה יותר מי"א יום קודם יום הכפורים זה וכיון דיש מקום לגזירה כזו בשעיר גופיה לא עברה אטו עברה יש מקום לגזור פר אטו שעיר אע"ג דבפר גופיה לא שייך עברה אטו לא עברה דהא פר לעולם זמן הקרבתו לא עבר מ"מ גזרינן פר אטו שעיר אבל אליבא דרבנן כיון דבשעיר גופיה אין מקום לגזירה זו לא עברה אטו עברה דהא לא משכחת לא עברה בשעיר מיום הכפורים זה ליום הכפורים הבא אלא לעולם א"א בלא עברה אין מקום למיגזר פר אטו שעיר דהכל יודעים דפר כשר להקריבו מבן ג' שנים עד לעולם אבל שעיר אינו כשר אלא כל שנתו וא"א מיום הכפורים ליום הכפורים הבא שלעולם כבר עברה שנתו אבל לרבי הואיל דמשכחת לה לא עברה בשעיר לפעמים איכא למגזר דלמא טעו בימי לידתו יום א' וכגון שנולד אשתקד י"א יום קודם יום הכפורים דיום הכפורים זה עברה שנתו כבר וטעי וסבר שנולד עשרה ימים קודם דעביד אינש דטעי חד יומא כדפי' התוס' רפ"ק דר"ה דמהאי טעמא קבעי ניסן ראש השנה למלכים משום טעות דחד ומא דעביד אינש דטעי ביה והא דגזרו פר אטו שעיר בהא דר' טבי אע"ג דבשעיר מיום הכפורים ליום הכפורים אחר לעולם אי אפשר בתרומה ישינה דהא צריך לחדש מן החדשה כבר מניסן שבין יום הכפורים זה לשל אשתקד לא קשה מידי בהא דר' טבי ודאי טעו דלא כולי עלמא גמירי הא דמצוה להביא מתרומה חדשה וכן הא דאין הגורל קובע משנה לחברתה לאו כולי עלמא גמירי וטעו וסברי דקובע וכיון דשייך למגזר בשעיר גזרינן פר אטו שעיר אע"ג דבפר גופיה לית לן בה דילמא טעו נמי בשעיר דאיכא למיחש בהכי וכן חטאת שמתו בעליה דגזרינן שעיר אטו פר נמי אתי שפיר אע"ג דבשעיר גופיה לית לן בה מכל מקום כיון דשייך למגזר בפר כדקא' משום חטאת שמתו בעליה אלמא איכא מקום למטעי בפר שפיר שייך למגזר שעיר אטו פר אבל בהא דעברה שנתה דשעיר לרבנן דאין מקום למטעי בשעיר עברה אטו לא עברה דבהא לא טעי להכשיר עברה בשעיר דא"כ בכל יה"כ ניחוש שמא יקח שעיר שעברה שנתו ואי נגזור פר אטו שעיר שלא להביאו אחר שנתו הא כל פר אינו כשר אלא בתר שנתו כשהוא בן ג' שנים וא"כ בטלת מצות פר ושעיר לעולם א"ו ל"ח להכי אבל לר' הוא דאיכא למיגזר לא עברה אטו עברה גבי שעיר משום טעות יום א' מימי הלידה וכדפי' והשתא שפיר שייך למגזר פר אטו שעיר ולקמן גבי גזירה משום חטאת שעברה שנתה דקא' תינח שעיר פר מא"ל גזירה פר אטו שעיר הקשו התו' הא פר גופי' פסול בעברו שנותיו לרבנן בפ"ק דמס' פרה דאין כשר אלא בן ג' שנים ותי' דפריך אדר"מ דמכשיר התם אפי' בזקן דמדדחקת לשנויי גזירה משום ע"ש ואע"ג דלרבנן דרבי הוא גופי' ע"ש הוא אלא כדי לאוקמא מילתי' דר"י ככ"ע אפי' כרבי משנית הכי א"כ לר"מ דמכשיר בזקן מאי מתרצת ולמאי דפי' דא"א לאוקמי הני שנויי אדר"י אם לא דס"ל כרבי אין מזה הכרח שרוצה לאוקמי מילתא דר"י ככ"ע ואכתי תקשה הול"ל ר"י כרבנן ס"ל ולא כר"מ. ועק"ל אי כל הני דוחקא דשמעתין הוא לאוקמי דר"י אליבא דכ"ע א"כ במסקנא דאוקי רבא לטעמא דר"י משום תקלה הא אכתי לא אתיא ככ"ע דהא מסיק לקמן ותקלה עצמה תנאי היא ואיכא תנא דל"ח לתקלה:

גזירה משום חטאת שמתו בעליה פירש"י שמא ימות הכהן בשנה זו וכ"ע התוס' ול"נ דזה דבר הנראה לעינים ואפשר לעמוד עליו אי מיית או לא אלא חיישינן דילמא מת א' מכל הכהנים דזה אי אפשר לידע דאפילו אם תמצא לומר מקופיא מכפר ראוי לגזור בפר כשמת א' מן הכהנים משום חטאת שמתו בעליה וקשה לי אם כן מאי פריך תינח פר שעיר מאי איכא למימר ודחיק גזירה שעיר אטו פר ולמה ליה כולי האי הא האי חששא דמיתה מ"ל גבי שעיר כמו גבי פר ואלים מיניה דהא ישראל כמה ידות הן יותר מכהנים ואם יש לחוש למיתת א' מן הכהנים המועטים כ"ש שיש לחוש למיתת א' מישראל המרובים וכ"ש גבי שעיר המשתלח דיש לחוש יותר מבפר דהכא אליבא דר"י קיימינן והא איהו סבירא ליה ריש פרק קמא דשבועות דכהנים נמי מתכפרים בשעיר המשתלח בשאר עבירות הרי במיתת א' כהן או ישראל הוה ליה חטאת שמתו בעליה ועוד דגבי פר מקופיא מכפרים אין כאן משום חטאת שמתו בעליה אלא גזירה בעלמא אבל גבי שעיר הוה ליה חטאת שמתו בעליה מדינא דהא יד כולן שוה ומקביעותא מתכפרין כזה כן זה דהא אתי מתרומת הלשכה שכל ישראל שותפין בו והוא תולה שעיר בפר דקאמר גזירה שעיר אטו פר והוה ליה כלפי לייא אלא ודאי פי' רש"י עיקר דבמיתת א' מן הכהנים לית לן בה אפילו אי מקביעותא מכפרי כיון דלאו מגזא דידהו אתי אלא משל כה"ג ואע"ג דאפקר רחמנא לכולן כדא' בפ"ה לעיל אפילו הכי עיקר של כה"ג הוא והוי חטאת שמתו בעליה במיתתו לחוד אבל שעיר אין עיקר של א' אלא יד כולן שוה בו דממעות של כל ישראל הוא בא בשוה ול"ש חטאת שמתו בעליה במיתת מקצתן משום הכי קא' גזירה שעיר אטו פר דבשעיר ל"ש חטאת שמתו בעליה אלא גזירה אטו פר דשייך גביה במת כהן גדול ומאי דק"ל להתוס' דזה דבר הנראה לעינים הוא אם מת א"י מאי קשה להו אטו אנן קא' שמת כה"ג וסבור שלא מת אלא הכי קאמר שמא ימות הכהן הגדול במשך השנה אע"פ שיודע שמת יטעה הכהן העומד תחתיו ויקריבנו כמו גזירה שמא יאמר הגורל קובע משנה לחברתה ומשום חטאת שעברה שנתה וכה"ג הרבה בכולה גמרא:

ממילואים

ומשום גזירה ימותו הקשו התוס' בשם ר"י מהא דאמרינן בפ"ח דזבחים כל הזבחים שנתערבו בהן חטאות המתות או שור הנסקל אפי' א' ברבוא ימותו כולן ופריך ונכבשינהו דניידי ונימא כל דפריש מרובא פריש ומשני גזירה שמא יקח מן הקבוע ותי' בשם ר"י דדווקא הכא פריך הכי משום גזירה פר אטו שעיר דשעיר גופיה אינו אלא למצוה בעלמא מתרומה חדשה ימותו ולקמן נמי פריך משום גזירה פר אטו שעיר דשעיר גופיה גזירה שמא יאמרו הגורל קובע משנה לחברתה ימותו הנה על מה שפי' דה"פ משום גזירה דפר אטו שעיר דשעיר גופיה אינו אלא למצוה בעלמא מתרומה חדשה ק"ל הא מדפריך בתר הכי ועוד הא דר"ט גופיה מצוה היא משמע דקושיא ראשונה דומשום גזירה ימותו אפ"ת הא דר"ט לעכב נמי קא קשיא ליה ועוד ק"ל אם איתא דלא ק"ל ומשום גזירה ימותו אלא גזירה שני' דפר אטו שעיר דשעיר גופיה אינו מת אלא משום גזירה אבל חדא גזירה כמו שעיר גופיה שפיר ימותו א"כ בסמוך דאמ' גזירה משום חטאת שמתו בעליה וקאמר תינח פר שעיר מאי איכא למימר גזירה שעיר אטו פר ופריך ומשום גזירה ימותו ומש"ה הדר ביה ומאי קושיא לימא פר גזירה משום חטאת שמתו בעליה ושעיר משום שמא יאמרו הגורל קובע דבכל חד ליכא אלא חדא גזירה וכן גבי שינויא דחטאת שעברה שנתה וגזירה פר אטו שעיר דפריך ומשום גזירה ימותו לימא שעיר משום עברה שנתו ופר משום חטאת שמתו בעליה דבכל חד אינו אלא חדא גזירה מיהו בהא י"ל דהתוס' לטעמייהו אזלי דמפרשי הא דקאמ' גזירה משום חטאת שמתו בעליה היינו שאם ימות א' מן הכהנים דאפי' את"ל דמקופיא מכפרי ראוי לגזור במת א' מהכהנים משום חטאת שמתו בעליה הרי אם מקופיא מכפרים במת א' מהכהנים לית לן בה אלא משום מתו בעלים דחטאת דעלמא והא לעיל בפ"ה (דף נ') לא איפשיטא לן בעיין אי מקביעותא מתכפרין אי מקופיא והשתא הא דפריך גבי שינויא דחטאת שמתו בעליה ומשום גזירה ימותו לאו אהא דסליק מיניה דגזירה שעיר אטו פר לחוד ק"ל אלא אגזירה דמתו בעליו דפר גופיה ק"ל את"ל מקופיא מכפרי דהו"ל גזירה לגזירה גזירה שמא ימות א' מן הכהנים ובמת א' מהן גופיה אינו אלא משום חטאת דעלמא שמתו בעליה את"ל דמקופיא מתכפרים אע"ג דלא דמי קושיא זו דמשום גזירה ימותו דגבי חטאת שמתו בעליה דזה קאי אההיא גזירה ראשונה ובהני קושין קאי אגזירה שניה לחוד דסליק מיניה והו"ל להגמ' לפרש בהדיא כיון דלא דמי אין זה קפידא כיון דקושיא זו דחטאת שמתו בעליה קאי קושיא בין אפר בין אשעיר דסליק מיניה כמו באינך למאי דמפ' השתא גזירה דשעיר אטו פר ודפר גופיה אטו חטאת שמתו בעליה שפיר דמיא לאידך ול"צ הגמ' לפרש ובלאו הכי ליכא קפידא כ"כ בהא דלא מפרש מיהו רש"י פי' לקמן להא גזירה דחשמ"ב היינו שמא ימות כה"ג בשנה זו וכה"ג הו"ל חטאת שמתו בעליה ודאי לר"י דס"ל חטאת ציבור ושותפין מתה לא מבעיא אי מקופיא מתכפרי אלא אפי' אי מקביעותא מתכפרי דהו"ל חטאת השותפין שמת א' מן השותפין לר"י מתה כדמוכח לעיל (דף נ') וכמ"ש שם ופירש"י עיקר כמ"ש שם ולפ"ז אין כאן אלא חדא גזירה ומאי פריך ומשום גזירה ימותו. עוד תירצו התוס' דפריך ומשום גזירה כזו דפר אטו שעיר דלא דמו אהדדי כולי האי דהאי פר והאי שעיר האי קרבן ציבור והאי קרבן יחיד אבל בדדמין אהדדי בכל מילי מחליף וגזרינן שפיר מיתה וגם על תי' זה נמי ק"ל בתר דשני משום חטאת שמתו בעליה ל"ל לשנויי גזירה שעיר אטו פר דתקשה ליה ומשום גזירה קרבן זה אטו קרבן דל"ד ליה ימותו הו"ל למימר גזירה דשעיר משום דנפשיה שמא יאמרו הגורל קובע משנה לחברתה וכן אהא דשני משום דעברה שנתה ל"ל לשנויי גזירה פר אטו שעיר דתקשה ליה ומשום גזירה ימותו הול"ל דפר אטו דנפשיה דמתו בעליו גזרינן ולי נראה דקושיא מעיקרא ליתא דודאי משום גזירה הא אטו הא די ברעייה דמשום הא גזירה אין לנו להפסיד נכסי הקדש אלא ירעה עד שתסתאב וימכר ויפלו דמיו לנדבה והיינו הא דפריך הכא ומשום גזירה ימותו הול"ל ירעו וימכרו שהרי מותרין להדיוט ואין ראוי להפסיד להקדש:

משום חטאת שעברה שנתה מכאן מוכח בהדיא דשעיר עזים האמור בתורה הוא בן שנה דהכא אשעירי יוה"כ קאי כדמסיק תינח שעיר כו' וגבי יוה"כ שני שעירי עזים כתיב בהו מכאן ק"ל על מה שכתב הרמב"ם בפ"א מהל' מעשה הקרבנות שעיר עזים בן שתים כל שנה שניה הוא נקרא שעיר הרי שאינו מכשירו אלא בשנה שניה ופוסלו בראשונה היפך לגמרי מסוגין שמכשירו בא' ופוסלו בב' ומפרשי הרמב"ם הגיהו בדבריו שעיר עזים בן שנה שעיר בן שתים כל שנה ב' קרוי שעיר ולפ"ז ההיא דשמעתין ניחא מיהו ק"ל דא"כ אין כל שעירי ר"ח ושל רגלים שוין דבר"ח וקצת רגלים נאמר שעיר עזים ובקצתן נאמר שעיר סתם ולא עוד דשעירים של חג יהיו מחולקים יום א' מחבירו דבקצתן נאמר שעיר סתם ובקצתן נאמר שעיר עזים ויהיו אלו בני שנה ואלו בני שתים ואם איתא להא לא אשתמיט תנא או איזה אמורא להשמיענו חידוש גדול כזה דאין כל השעירים כולן של ציבור שוין אלא כל הכשר בזה פסול בזה דהא קיי"ל בן שנה והביא בן שתים ובן שתים והביא בן שנה פסול כדתניא בפ"ד דמנחות (דף מ"ח) גבי אשם בן שנה כו' פסול ואפי' למאי דגרסינן בפ"ג דתמורה אשם בן שנה והביא בן שתים בן שתים והביא בן שנה כשר הא קתני התם ולא עלו לבעלים לשם חובה וכ"ת דנ"ל דכולן שוין משעיר ושעיר א"נ מאלה תעשו לה' במועדיכם הוקשו כל המועדים כולן זה לזה ונפקא ליה מהכא בפ"ק דשבועות דכולן מכפרים על טומאת מקדש וקדשיו ואשעיר רגלים ור"ח קאי ומהאי הקישא תיפוק לן נמי שיהיו כולן שווין בשנותיהן כמו הני דכתיב בהו שעיר עזים דליכא למימר דנקיש להיפך שיהא כולן בני שתים כמו הני דכתיב בהו שעיר סתם דהא אמ' לעיל ריש פרקין ב' שעירי יוה"כ ששחטן בחוץ עד שלא הגריל עליהם חייב על שניהם ואמר למאי חזי חזיא לשעיר הנעשה בחוץ והא שעיר הנעשה בחוץ נאמר שם בפ' פנחס אצל שאר שעירי ר"ח ושל רגלים ששם הוקשו כולן ואי האי הקישא שיהיו בני שתים ושעיר החיצון נמי כן והא שעיר הפנימי נאמר בו שעיר עזים כיון שלא הוקש שם הוי בן שנה הא לא חזי הפנימי לחיצון דזה בן שנה וזה בן שתים אלא ע"כ האי הקישא גמירא לן להאי גיסא שיהיו כולן בני שנה כאלו נאמר בכולן שעיר עזים דהא ליכא למימר דאפ"ת שהוקשו כולן שיהיו בני שתים ואפ"ה הפנימי חזי לחיצון ביוה"כ אע"ג דהחיצון נמי הוקש כאן אפ"ה יצא מכללן להיות בן שנה כפנימי משום דהוקש לו כדאמ' בפ"ק דשבועות מדכתיב מלבד חטאת הכיפורים הוקש לו לכפר על דבר שאין לו ידיעה כפנימי ולא כשעירי רגלים ור"ח ה"נ הוקש שיהא בן שנה כפנימי ולא בן שתים כהני א"נ י"ל כיון דכולן הוקשו להדדי ניתן של זה לזה להקל וכל שעירי רגלים ור"ח כשירים בין בני שנה בין בני שתים כאילו נאמר בכולן שעיר סתם להכשיר בן שתים ושעיר עזים להכשיר בן שנה דאע"ג דבכמה מקומות קיי"ל קולא וחומרא לחומרא מקשינן הכא בע"כ א"א לפסול בן שנה כשעיר סתם ובן שתים כאילו שנאמר בהם שעיר עזים דא"כ נפל פיתא בבירא ולא משכחת לה לשעירי רגלים כלל אלא ע"כ לקולא מקשינן להו ליתן את של זה לזה להקל ולפ"ז נמי אתי שפיר הא דאמ' דהפנימי חזי לחיצון דחיצון בן שתים נמי כשר דכ"ז איננו שוה לי דכיון דאיכא לאקושי שיהו כולן בני שנה דווקא כשעיר עזים ואיכא לאקושי איפכא דכולן יהיו בני שתים דווקא כאילו שנאמר בהם שעיר סתם ואיכא למימר נמי ליתן את של זה בזה להכשיר את כולן הו"ל למימר כל חדא וחדא תיקום אדוכתיה היכא דכתיב שעיר סתם הוי דווקא בן שתים ושעיר עזים הוי בן שנה דוקא ועוד דאם איתא דכלל בידינו דכ"מ שנאמר שעיר עזים אינו אלא בן שנה ושעיר אינו קרוי אלא בן שתים הו"ל כאילו מפורש בקרא בהדיא דהני בני שנה והני בני שתים וכי אתא הקישא ומפקא מקרא מפורש ובע"כ צ"ל לפ"ז דכל חד וחד תיקום אדוכתי' ובאותן שנא' שעיר סתם הוי בן שתים דוקא ובאותן שנאמר שעיר עזים הוי בן שנה דוקא וכיון דהכי הוא אם איתא להא מילתא לא אישתמיט הגמרא מלהשמיענו חידוש גדול כזה אלא ש"מ דכולן שוין ומדא' בשמעתין דפנימי דיוה"כ בן שנה ה"ה לחיצון כדא' הואיל וראוי להיות חיצון וה"ה לכל שעירי רגלים ור"ח בין הכתוב בו שעיר בין שעיר עזים אינן אלא בני שנה ועוד ההיא דת"כ ומייתי לה רש"י בשמעתין הוי תיובתא לדעת הרמב"ם והכי תניא לה התם תורה אחת יהיה לכם הרי כל התורה כולה כע"ז מה חטאת ע"ז בת שנתה אף כולן בת שנתן כשהוא אומר יהי' לרבות שעירי הרגלים כשהוא אומר לכם לרבות שעירי ע"ז לעושה לרבות שעיר נשיא הרי דכל השעירים כולן שווין בין אותם שנאמר בהם שעיר סתם בין שעיר עזים כולן בני שנה מ"מ נ"ל דשעירת עזים האמור בחטאת יחיד אינה בכלל זה וכשרה בין תוך שנתה בין לאחר שנתה וההיא דת"כ דהוקשו כולן לע"ז היינו דוקא אותן דמפרש ואזיל דאין באין מן הצאן אלא מן העז ולא מן הכבש אבל חטאת יחיד דשאר מצות דאתיא מכל מין צאן מן הכבש ומן העז כדכתיב קרא לא אתיא מהקישא דחטאת ע"ז הואיל ולא דמי לה בהא דאתיא מכל מין צאן אי מייתא שעירה אפי' בתר שנתה שפיר דמי והא דאמרינן בכולה תלמודא דהלמ"מ חטאת שעברה שנתה מתה ה"מ כי מייתי כבשה דקיי"ל כ"מ שנאמר כבש בן שנה אבל כי מייתי שעירה אפי' בתר שנתה לית לן בה וקריבה וראיה לדברי מהא דאמרינן בסוף פ"ק דתמורה (דף י"א) השוחט את החטאת ומצא בה בן ד' תנא חדא אינה נאכלת אלא לזכרי כהונה ופי' התוס' דמיירי בשעירה דאילו בכבשה א"א לה לילד תוך שנתה כדאיתא בבכורות (דף י"ט) והכי תנן התם הלוקח בהמה מן הנכרי ואינו יודע אם בכרה אם לא בכרה ר"י אומר עז בת שנתה ודאי לכהן מכאן ואילך ספק רחל בת שתים ודאי לכהן וכו' פרה וחמור בנות שלש ודאי לכהן ומשמע שם בגמ' דא"א בשום ענין להוליד בתוך הזמן הזה דמשנתינו דאמר התם ר"י סבר אין חוששין לטינוף ופריך מדאמר רבא ר"י כר"מ ס"ל דחייש למיעוטא ומסיק בשינויא בתרא בין לקולא בין לחומרא חייש והכא במטנפת חוזרת ויולדת בתוך שנתה קמיפלגי:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף