גבורת ארי/יומא/לז/ב

גבורת ארי יומא לז ב

דף ל"ז ע"ב

[הקורא את שמע עם אנשי משמר ואנשי מעמד לא יצא פירש"י שהכהנים שעבודה מוטלת] עליהם מקדימין לקרותה קודם היום שמא תמשך עליהם העבודה ויומנעו מלקרות [ואנשי מעמד מאחרין לקרות עד כלות עבודת התמיד משמע מפירושו דאנשי משמר ואנשי מעמד אינן יוצאין כלל] בקריאתן וזה דומה לשאר מצות הקבוע להן זמן שאם עשאן שלא בזמנן לא עשה ולא כלום [וקשה דבשלמא אנשי מעמד אע"פ שלא יצאו ידי חובתן] אפ"ה קצת מצוה יש בקריאתן כדתנן בפ"ק דברכות (דף י') הקורא מכאן ואילך לא [הפסיד ומפ' בגמ' לא הפסיד ברכות כדתני אבל מברך ב' לפניה] וא' לאחריה אבל המקדים קודם זמנו אין שום תועלת בקריאתו כלל ולמה קוראין כל עיקר [ולי נראה לפרש שהיו קוראים ביום אחר עלות השחר והא דקאמר לא יצאו ידי חובתן לאו דאורייתא קאמר] אלא אעיקר מצות קריאה דלכתחילה דרבנן דמצות קריאה מה"ת הוא משיכיר בין תכלת ללבן או לכרתי או בין זאב לכלב או בין חמור לערוד או משיראה את חבירו ברחוק ד' אמות ויכירנו כהני תנאי התם בברייתא או משיעלה עמוד השחר לרשב"ג במתניתין אבל רבנן תיקנו זמן קריאתה עם הנץ החמה כוותיקין כדי שיסמוך גאולה לתפלה ונמצא מתפלל ביום ועיקר הקפידא הוא על ק"ש שיהיה עם הנץ החמה שזמנה דווקא ביום אע"ג דיצא בדיעבד אם עשאה משעלה עמוד השחר מ"מ עיקר מצותה דרבנן אינו אלא מהנץ כדתנן בפ"ב דמגילה (דף כ') והיינו דנקט תלמודא מיראוך עם שמש דקאי אק"ש שמקבל מורא עול מלכות שמים עליו בק"ש והא דקאמר הכא הקורא עם אנשי משמר לא יצא ידי חובתו לאו לא יצא ידי חובתו כלל ל"ל אלא לא יצא ידי חובתו מצוה מן המובחר מפני שמקדימין לקרותה קודם עיקר זמן מצותה לכתחלה וכה"ג מצינו בפ"י דפסחים (דף קט"ז) ר"ג אומר כל שלא אמר ג' דברים בפסח לא יצא ידי חובתו לא קאמר לא יצא ידי חובתו כלל אלא לא יצא ידי חובתו מצוה מן המובחר קאמר וכמו שפירשו המפרשים התם ולפ"ז הא דקאמר הקורא עם אנשי משמר ועם אנשי מעמד לא יצא לצדדין קתני עם אנשי משמר לא יצא ידי מצוה מן המובחר אבל מ"מ ידי ק"ש יצא ועם אנשי מעמד לא יצא אפי' ידי ק"ש כל עיקר הואיל ומאחרין עד אחר זמנה לגמרי וכ"ת הו"ל לאנשי מעמד נמי לאקדומי כאנשי משמר דבזה מ"מ יצאו בדיעבד אבל השתא שמאחרין דיעבד נמי לאו כלום הוא אבל לפירש"י ניחא דאי מקדמי כאנשי משמר שהוא קודם יום לא עשו ולא כלום אבל כי מאחרי מצוה קצת מיהו איכא כדתנן הקורא מכאן ואילך לא הפסיד אפי' הברכות והא דלא מאחרי אנשי משמר כאנשי מעמד משום דאנשי מעמד לא עמדו אלא על קרבן תמיד שהוא של ציבור כדת' רפ"ד דתענית לפי שנאמר את קרבני וכו' ואחר הקרבת תמיד היה להם פנאי לקרות אבל אנשי משמר היו טרודין בעבודה כל היום בקרבנות יחידים אבל למאי דפי' קשה הו"ל לאנשי מעמד נמי להקדים כמו אנשי משמר והא עדיף דבזה יצא ידי חובת ק"ש דאורייתא י"ל דאנשי מעמד היו טרודין לחטוב עצים ולשאוב מים בשעת קריאת אנשי משמר וכמו שפירש"י שם בפ"ד דתענית גבי קרבן מוסף אין בנעילה לפיכך א"א להם לקרות בשעת קריאת אנשי משמר וכ"ת למאי דפי' למה אמר אביי דסימנא דמנורה היה לשאר עמא לימא שהיה לאנשי מעמד והן קראו בתוך זמן ק"ש של תורה שהוא עד ג' שעות כר"י דאמר הכי בפ"ק דברכות וקיי"ל התם כוותי' ומאי לא יצאו ידי חובתן ידי חובת מצוה מן המובחר קאמר וכדפירשתי להאי י"ח דאנשי משמר ומפני שאנשי מעמד מאחרין זמן קריאתה מעיקר מצותה בהנץ מיד וי"ל דהאי סימנא לא היה אלא להודיע תחילת זמנה בלבד כדקתני והכל יודעין שהגיע זמן ק"ש אלמא קפיד כדי לקרות בתחילת זמנה ואנשי מעמד לא היו פנוים עדיין לקרותה באותו עת דהא ודאי שלא שלמו כל סדר המערכה של ק"צ שבכל יום עד לאחר זמן דהא איכא הקרבת איברים והקטרת קטורת ונרות ושאר עבודות ציבור שבכל יום שצריכין לאנשי מעמד דל"ד תמיד דכתיב גבי תשמרו הוא דצריך להו דה"ה נמי כל ק"צ היו צריכין לאנשי מעמד דמאי שנא וכדאמר' התם האיך קרבנו של אדם קרב והוא אינו עומד על גבו אלמא כל הקרבנות שוין בהא וכיון שכן ע"כ אנשי מעמד היו מאחרין הרבה אחר התחלת זמנה א"כ סימן זה בע"כ לא היה אלא לשאר עמא לקרות בתחילת זמנה משום מצוה מן המובחר [ומכאן ראיה להפוסקים] בפ"ק דברכות דמצוה להקדים ק"ש של לילה בתחילת זמנה שהוא צאת הכוכבים דהכי משמע הכא גבי ק"ש של יום וא"כ ה"ה לשל לילה דמ"ש [והשתא דאתית להכי אצ"ל] דלצדדין קתני אלא לא יצאו דאנשי משמר ואנשי מעמד בחד גוונא מיירי ולא יצאו ידי חובתן מצוה מן המובחר דאנשי מעמד נמי קרו [תוך זמן שמה"ת אלא שלא] קראו בתוך זמן מצוה מן המובחר שהוא בתחילת הנץ ותדע דע"כ אנשי משמר לא היו קוראין קודם היום דהא בפ"ד דמס' תמיד תנן סדר התמיד שחיטתו בהאיר המזרח וקבלת דמו וזריקתו והפשיטו וניתוחו והעלאת איבריו מחצי כבש ולמטה ומלחום ואח"כ ירדו ללשכת הגזית לקרוא את שמע וא"ל הממונה ברכו ברכה א' והן ברכו קראו עשרת הדברות שמע והיה אם שמוע ויאמר אלמא זמן ק"ש היה שעה גדולה אחר עמוד השחר ומסתברא דמזמן שחיטה שהיה לאחר עה"ש עד שקראו כבר הגיע זמן ק"ש אפי' לתנא המאחר זמנה יותר וזה תימה על פירש"י שפי' מקדימין לקרותה קודם היום וזה א"א לומר כדמוכח ממתני' דתמיד וראיתי להראב"ד בהשגות פ"י מהלכות תפלה שכתב מצאנו בענין ק"ש שאמרו הקורא עם אנשי משמר ואנשי מעמד לא יצא והדבר ידוע שהיו קורין אחר עמוד השחר ובשעת הדחק אדם יוצא בה ומאי לא יצא דקאמר אלא שלא יצא כתקנה והיינו כדפי':

כותבין מגילה כו' ק"ל למ"ד כותבין א"כ מצות כתיבת ס"ת על כל אדם מנלן דהא רחמנא אמרה ועתה כתבו לכם את השירה הזאת דלא משמע אלא שירת האזינו לחוד דבפ"ב דסנהדרין (דף כ"א) אמר רבה אע"פ שהניחו לו לאדם אבותיו ס"ת מצוה לכתוב משלו ונפקא ליה מהאי קרא דועתה כתבו לכם ופי' הרמב"ם בפ"ז מהלכות ס"ת דה"ק קרא כתבו לכם תורה שיש בה שירה זו לפי שאין כותבין את התורה פ' פ' וא"כ למ"ד כותבין מגילה מנ"ל חיוב כתיבת ס"ת כולה דילמא כתבו לכם את השירה שירה ממש קאמר ותו לא:

ש"מ כותבין מגילה לתינוק להתלמד בה. נ"ל דאע"ג דאמרינן בספי"ב דיבמות (דף ק"ו) מר זוטרא משרטט וכתב לכולא פרשה פי' פרשת חליצה מה שקורין היבם והיבמה בפני ב"ד ופריך והא לא ניתן לכתוב פרשה בפני עצמה משום אין כותבין מגילה לתינוק להתלמד בה ומסיק הלכתא כוותי' דמר זוטרא וא"כ מאי פריך הא פירש"י התם דהיכא דכתב לה אדעתא דפ' דתהא כמגילה קטנה אסור דקיי"ל תורה חתומה ניתנה אבל האי ספירת דברים הוא ולאו בקדושתי' קאי ולפי"ז פריך שפיר דהא בהאי נברשת כתבו לפ' סוטה אדעתא דמגילה עוד פירש"י התם והלכתא כמר זוטרא דבמקום מצוה שרי ונ"ל דלאו משום מצוה לחוד קאמר דשרי דא"כ מאי פריך הכא גבי סוטה דהא מקום מצוה הוא ועוד הא להתלמד לתינוק נמי מצוה הוא ואפ"ה איכא למ"ד בפ"ה דגיטין (דף ס') דאסור ואי משום דפ' סוטה ותינוק להתלמד אפשר בס"ת לכתוב ממנה פ' סוטה וללמוד ממנה לתינוק הא גבי גט חליצה כ"ש דאפשר דא' דכותבין אקרינהו לדידה מאן יבמי עד לא אבה יבמי וכן השאר כדמסיק התם א"ו משום במקום מצוה לחוד לא שרי גבי חליצה אלא מטעמא דספירת דברים נמי הוא וכיון דאיכא תרתי שרי אבל גבי סוטה ותינוק דליכא אלא חדא מקום מצוה לא ומ"מ אני תמה על פירש"י מנ"ל דבעי תרתי לטיבותא ספירת דברים ומצוה נהי דבטעמא דמצוה לחוד לא סגי כדפי' מ"מ טעמא דספירת דברים לחוד י"ל דמהני ואולי כיון דמר בר אידי אתקיף עלה שם והא לא ניתן לכתוב אלמא ס"ל דבתרתי למעליותא נמי לא סגי די לן שנא' דמ"ז דפליג עלי' לא שרי אלא בתרתי למעליותא דוקא דכל למעוטי בפלוגתא עדיף טפי ודרך זה גדולי המפרשים בכולי תלמודא אבל אכתי איכא תיוהא בפירש"י דכתב שם דאדעתא דמגילה אסור משום דקיי"ל תורה חתומה ניתנה והא ליתא דהא מסיק התם דאפי' למ"ד מגילה מגילה ניתנה אפ"ה אסור כיון דאדבק אדבק:

ומה כתב בטבלא אם שכב אם שטית אם לא שטית ושם בפ"ה דגיטין גי' הספרים מה כתוב בה אם שכב אם לא שכב וכתבו התוס' אם שכב לא כתיב כלל אלא אם לא שטית כתיב אלא דבתר הכי כתיב ואת כי שטית כוונתם דאם שכב דקאמ' כוונתו לאת כי שטית וקרי ליה אם שכב משום דהוא חילוף דאם לא שטית דקרא ולא נכתב ואת כי שטית כדכתיב משום דנקט דבר וחילופו הואיל וענין א' הוא דאת כי שטית חילוף דאם לא שכב דרישא וכאלו כתיב אם שכב בהדיא ולפי"ז גי' דהכא משובשת דנקט אם שכב אם שטית אם לא שטית וצריך לגרוס הכא כהתם ואין להאריך בזה ונ"ל אע"ג דלכ"ע כותב עוד פסוקים כגון יתן ה' אותך וכיוצא כדתנן פ"ב דסוטה לישנא קטיע נקט וקמ"ל בהא לאפוקי מדר' יהודה דאמר כל עצמו אינו כותב אלא יתן ה' אותך כו' והני פסוקי דנקט הכא א"צ לכתבן לר"י לגמרי אלא ס"ל להאי תנא כר"מ ור"י דפליגי התם אדר"י וס"ל דכותבין וכן נראה מפירש"י שאכתוב בסמוך:

בסירוגין פירש"י אם לא שכב ואחריו ר"ת עד סוף המקרא ואת כי שטית ואחריו ר"ת יתן ה' אחריו ר"ת ובאו המים אחריו ר"ת ושם בפ"ה דגיטין לא פי' כן שכתב בסירוגין תחילת המקרא הי' כותב תיבה שלימה ולבסוף ר"ת הרי שלא התיר אלא תיבה א' שלימה מפסוק אחד ולא יותר והכא התיר ג' תיבות שלימות מכל פסוק ונ"ל עיקר כפי' דהכא דהא מר זוטרא דהוה כתב משרטט וכתב לכולה פרשה כמש"ל ש"מ דקל הי' לחכמים בדבר כתיבת מגילה לחוד יותר מכתיבה בלא שירטוט דהא בפ' חליצה ל"ל בה משום כתיבת מגילה לחוד מטעמא דפי' לעיל ואפ"ה לא הקילו לכתוב בלא שרטוט דהא מר זוטרא משרטט וכתב ש"מ דשירטוט חמיר מהא דכתיבת מגילה ואפ"ה אמרינן בפ"ק דגיטין (דף ו') ג' תיבות כותבין בלא שירטוט כ"ש דג' תיבות אין בו משום איסור כתיבת מגילה דקילא מהא דשרטוט ומ"מ אין להקשות מההיא סוגי' דאמר התם ר' אביתר שלח לרב יהודה בני אדם העולין משם לכאן הן קיימו בעצמן ויתנו את הילד בזונה והילדה מכרו ביין וישתו וקפיד עליה ר"י על שכתב כ"כ בלא שירטוט ועוד אמר' התם שלח ליה מר עוקבא לר"א בני אדם עומדים עלי ובידי למסרם למלכות מהו שרטט וכתב ליה אמרתי אשמרה דרכי מחטוא בלשוני אשמרה לפי מחסום בעוד רשע לנגדי ומשמע ודאי דכתבו המקרא דרך כתיבה ולא דרך סירוגין ואפ"ה שירטוט הוא דבעי אבל משום כתיבת מגילה לחוד ל"ל בה די"ל דדוקא בתורה קפדינן אכתיבת מגילה לחוד אבל בנביאים כההיא דר' אביתר ובכתובים כההיא דר' אלעזר ל"ל בה משום כתיבת מגילה לחוד אע"ג דבעי שירטוט כשל תורה כדמוכחי הני עובדי שאני שרטוט דחמיר טפי מכתיבת מגילה כדפי' לפיכך גזרו על שרטוט אף בנביאים וכתובים ולא גזרו על כתיבת מגילה בהו משום דקילא טפי:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף