גבורת ארי/יומא/לו/ב

גבורת ארי יומא לו ב

דף ל"ו ע"ב

כיצד מתודה עויתי פשעתי חטאתי ק"ל ר"מ לא חשיב לא מלמטה למעלה ולא מלמעלה למטה דהא עון מזיד ופשע מרד דחמיר טפי וחטאת שוגג דקיל מכולן כדמסיק והשתא אי מלמטה למעלה חטאת עון פשע מיבעי ליה ואי מלמעלה למטה מתודה פשע עון חטאת מיבעי ליה אבל להתודות על פשע החמור מכולן במציעי אין לו ענין כלל:

וכן במשה הוא אומר ק"ל מאי ואומר וכן דרך הגמ' להקשות ונ"ל משום דקרא קמא דוהתודה עליו אתי להא דדרשינן בפ"ב דכריתות (דף כ"ה) לחטאים דומיא דפשעים מה פשעים דלאו בני קרבן אף חטאות דלאו בני קרבן נינהו ויליף מהא דחייבי חטאות ואשמות ודאין שעבר עליהן יוה"כ חייב להביא אחר יוה"כ ולפיכך כתב רחמנא לחטאים לבסוף אע"ג דקדמי בודוי לאקושינהו לפשעים דכן היא דרך הקישא לאקושי סיפא דקרא לרישא כמו שכתבו התוס' רפ"ג דפסחים (דף מ"ג) גבי לא תאכל עליו חמץ שבעת ימים תאכל עליו מצות ולעולם בתחלה מתודה על חטאים כרבנן קמ"ל וכן במשה הוא אומר והיינו דנקטי חכמים בסיפא דמילתייהו אלא מהו שאמר משה וכו' ואילו קרא דוהתודה לא דרשי ביה מידי משום דאין משם ראיה לדר"מ דאתא להא דאמרן מיהו אכתי ק"ל דהא לבתר הכי בסוגיא דחייבי אשם תלוי מסיק רבא מדכתיב מכל חטאתיכם לפני ה' חטא שאין מכיר בו אלא המקום יוה"כ מכפר ומינה אבל דידע בה כגון חטאת ואשם ודאי לא מכפר וכיון דמהכא יליף לה הא אכתי המ"ל הא דר"מ מקרא קמא דוהתודה וקרא דמשה ל"ל וגם רבנן בהאי קרא דוהתודה מאי דרשי ביה:

ואומר אז תפשע לבנה ונ"ל דאי מקרא קמא דמלך מואב פשע לא משמע דפשע זה מרד דלהכעיס דלאו משום להכעיס מרד בו אלא להנאתו וטובתו שלא רצה כפוף תחתיו ליתן לו מסים ומתנות כדכתיב ומלך מואב היה נוקד והשיב למלך ישראל וכו' לכן מביא ראיה מאז תפשע לבנה במלך יהודה שהיתה עיר ובודאי לא מלכה לעצמה אלא נסמכה על מלך אחר ואין זה אלא להכעיס דמה לה להיות כפופה למלך זה או לזה ואין זה כ"א בזדונה ורע לבבה עשתה זאת להכעיס:

וכן בשלמה הוא אומר נ"ל משום הכי מייתי רבנן קראי דדוד ושלמה ודניאל משום דהרשענו דכתיב בקרא דדוד לא ידענא מהו להכי מייתי קרא דשלמה דכתיב מרדנו בפעם ג' לבתר חטאנו והרשענו ש"מ דוהרשענו דגבי [דוד] דכתיב בפעם ג' היינו מורדים דהא סדר הוידוי כבר למדנו ממשה ומשלמה המלך דצריך להתודות על זדונים ומורדים ושגגות ואי משלמה לחוד לא ידענא הרשענו דקחשיב שלמה במציעי בין חטא למרד מאי נינהו קמ"ל קרא דדוד דאמר עון במציעי ש"מ דהרשענו דשלמה עון מזיד הוא ואי מהני תרי קראי דדוד ושלמה לחוד ה"א קשיא קראי אהדדי דשלמה קרא לעון מזיד רשע ודוד קרא למרד רשע לפיכך מייתי קרא דדניאל דאמר חטא ועון רשע ומרד והאי רשע מאי ניהו אי עון מזיד כבר נאמר ואי מרד כבר נאמר אלא ודאי לפיכך הטיל הכתוב לרשע בין עון דמזיד למרד ללמדך דרשע שני לשונות במשמע משמע מזיד שהוא עון ומשמע מרד לפיכך גבי דוד דעון בהדיא כתיב רשע ע"כ היינו מרד וגבי שלמה דמרד כתיב בהדיא רשע ע"כ היינו עון דהוא מזיד ואל תתמה על זה דכה"ג מצינו בקרא גבי מומין בפ' אמור דכתיב גרב או ילפת דגרב זו החרס שחין היבש מבפנים ומבחוץ וילפת זו חזזית המצרית שמלפפת והולכת עד יום המיתה והוא לח מבחוץ ויבש מבפנים ובמשנה תורה בתוכחה כתיב בגרב ובחרס ומדכתיב חרס אלמא גרב הוא ילפת משום דגרב ב' לשונות במשמע חרס וילפת כשהוא סמוך לילפת גרב זו חרס וכשהוא סמוך לחרס גרב זו ילפת כדאמר בספ"ק דבכורות (דף מ"ד) וכמו שפירש"י בפי' התורה פ' אמור וה"נ דכוותיה ומ"מ צריך טעם למה אמר דניאל הרשענו בוידויו כיון דכבר התודה על עון ומרד וכ"ת פי' קא מפרש מאי והרשענו מרדנו משום דוהרשענו ב' לשונות במשמע ורצה לפרט ולבאר וידויו יותר מפורש מדוד ושלמה א"כ הרשענו מרדנו בלא ו' הל"ל מאי ומרדנו ושמא אין בזה קפידא הא דקאמר ומרדנו בו' ואחטאנו והעוינו דלפני פניו קא מוסיף האי וי"ו:

פשיטא יחיד ורבים הלכה כרבים ק"ל מאי פשיטותא היא זו הא סתם לן תנא במתניתין כר"מ והשתא טובא קמ"ל דאין הלכה כסתם משנה זו וה"נ ק"ל הא דאמר ליה רבה דנחית קמיה שבקת רבנן ועבדת כר"מ בתמי' ומאי תמה עליו הא בכ"מ קי"ל הלכה כסתם משנה אפי' ביחיד נגד רבים:

מילואים

ונאמר להלן כפרה בשעיר המשתלח יעמד חי לפני ה' לכפר נ"ל דהך ברייתא ר"ש היא דתניא לקמן (דף מ') יעמד חי לכפר עליו עד מתי הוא זקוק לעמוד חי עד שעת מתן דמו של חבירו דברי ר"י ר"ש אומר עד שעת וידוי דברים דלכפר עליו בכפרה המוטלת עליו דהיינו וידוי במשמע דאלו לר"י הא כפרה דשעיר המשתלח גופיה כפרת דמים של חבירו במשמע מיהו א"ל דכר"י נמי אתיא והיינו אם נפשך לומר דקאמר וכדמפרש ואזיל וכ"ת נילף משעיר הנעשה בפנים שכפרתו בדמים וכ"ת אי ר"י היא אמאי שביק לשעיר המשתלח דאיירי ביה ונקט נילף משעיר הנעשה בפנים ה"ט משום הא גופיה דכפרה דשעיר המשתלח לר"י בכפרת דמים של חבירו משמע יליף לה מהאי כפרה דשעיר הנעשה בפנים כדאי' התם לכפר בכפרת דמים הכתוב מדבר וכן הוא אומר וכלה מכפר את הקודש גבי שעיר הנעשה בפנים מה להלן בכפרת דמים אף כאן בכפרת דמים ואי לאו האי קרא דוכפר דכתיב בפנימי אפי' ר"י היה דורש לכפרה דשעיר המשתלח בכפרת דברים דעליו כפרת דברים משמע כר"ש ומהאי טעמא נקט נילף משעיר הנעשה בפנים דאיהו מגלה על כפרה דשעיר המשתלח דכפרת דמים הוא לר"י ואפשר עוד לפרש דהא דקאמר נילף משעיר הנעשה בפנים שכפרתו בדמים האי נילף לאו אפר קאי אלא אשעיר המשתלח ולאו למימרא דנילף וכפר דפר מכפרה דשעיר המשתלח דבדמים הוא לר"י דכיון דוכפר דשעיר המשתלח גופיה דבדמים הוא הא גופא מגז"ש דפנימי אתיא כפרה כפרה הא קי"ל בקדשים דבר הלמד בגז"ש אינו חוזר ומלמד בגז"ש אלא ה"ק נילף הא כפרה דשעיר המשתלח בגז"ש משעיר הנעשה בפנים דבדמים הוא ממילא האי כפרה דפר נמי בדמים כיון דלא אשכחן כפרה אצל דברים בעלמא ממילא סתם כפרה אינו אלא בדמים ועוד איכא למילף פר בגז"ש משעיר פנימי דבדמים הוא מ"מ ק"ל דהא אפ"ת רישא ר"ש היא מ"מ ר"י נמי מודה דכפרה דפר בדברים הוא מה"ט דמסיק הרי הוא אומר לכפר ועדיין לא נשחט הפר וא"כ אמאי יליף לקמן בגז"ש האי כפרה דשעיר המשתלח דבדמים הוא משעיר פנימי נילף שעיר המשתלח כפרה כפרה מפר דבדברים הוא ושם אפרש:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף