גבורת ארי/יומא/יג/ב

גבורת ארי יומא יג ב

דף י"ג ע"ב ממילואים

אלא לחדא א"ל ה"ז גיטך ע"מ שלא תמות חברתך ולחדא א"ל ה"ז גיטך ע"מ שאכנס אני לבית הכנסת כו' זהו מסקנא דשמעתין וק"ל טורח זה למה לקדש ולכנוס אשה א' והדר מגרש לה על תנאי כדאמרינן בכולה סוגין ונמצא פוסל אשה א' מן הכהונה בכל שנה אם לא מתה אשתו ה"ל לקדש אשה א' על תנאי אם תמות חברתיך תהא את מקודשת לי למפרע והשתא א"צ לגרש אלא אשתו בלבד על תנאי זה דע"מ שאכנס לבית הכנסת דאי מייתא הא קיימא הא כו' וכדמסיק ואי משום דמסיק לעיל כל כמה דלא כניס לה לאו ביתו היא ובע"כ צריך לכנוס לשניה הא כבר פי' לעיל דכניסה זו לאו ביאה היא דתימא דא"א לו לכנוס על תנאי דע"מ שתמות חברתה דהא אי לא מתה שניה הו"ל בעילתו בעילת זנות למפרע מש"ה צריך לקדשה לגמרי בלי תנאי ומשום ב' בתים הדר מגרש לה על תנאי אלא כניסה זו היינו כניסת חופה לחוד בלא ביאה ובהכי ביתו הויא והא כניסת חופה ע"ת ל"ל בה וסגי בהכי דהא דאמרינן רפי"ב דיבמות (דף ק"ז) אין תנאי בחופה לאו דאינו מועיל תנאי קאמר אלא שאין הדבר רגיל לעשות חופה על תנאי כדפירשו שם התוס' והמפרשים אבל היכא דאתני ודאי מהני וכיון שכן טורח זה ל"ל לקדש ולכנוס לגמרי כדי שיצטרך לחזור ולגרש על תנאי משום ב' בתים ועוד שפוסל אשה א' מן הכהונה שלא לצורך ואין ראוי לעשות משום לא ישפוך אדם מי בורו ואחרים צריכין לו כדאמרינן בפ"ד דיבמות [דף ל'] גבי היתה אחת כשרה לכהונה ואחת פסולה כשהוא חולץ חולץ לפסולה כדי שלא יפסול הכשירה בחליצתה מן הכהונה ובפט"ז דיבמות נמי אמרינן שמא יהיה הולד בן קיימא ונמצא אתה מצריכה כרוז לכהונה אלמא הרבה חשו שלא לפסול אשה מן הכהונה בחנם הו"ל לקדש ולכנוס על תנאי שאם תמות אשתו תהא זו מקודשת למפרע וע"ד שמפ' הכא בגירושין ועוד ק"ל דגם טורח זה של גירושי אשתו ע"ת שאכנס לבהכ"נ ל"ל הא אפשר לקדש אשה אחת על תנאי שאם תמות אשתו תהא זו מקודשת לו מיד משעת מיתה ואילך דתו ל"ל בה דאפי' אם תמות אשתו בפלגא דעבודה לא עביד עבודה למפרע בב' בתים דעד בתר מיתת אשתו אין האחרת מקודשת לו כלל.

וי"ל דהכא אליבא דר"י קיימינן דאמר אף אשה אחרת מתקינין לו שמא תמות אשתו והאמרינן בפ"ב דעירובין (דף ל"ו) דליתא למתניתין דהתם דש"מ דר"י אית ליה ברירה מדתני איו דר"י לית ליה ברירה ורבא אמר בפ"ג דגיטין (דף כ"ה) מאן דל"ל ברירה תולה בדעת אחרים נמי ל"ל ברירה ואע"ג דאקשה ר"מ לרבא מהריני בועליך ע"מ שירצה אבא כי רצה האב מקודשת לר"ש וה"ז גיטך אם מתי מחולי זה דמגורשת לר"י כשימות והא ר"י ור"ש בתולה בדעת עצמו ל"ל ברירה גבי הלוקח יין מבין הכותים אומר ב' לוגין שאני עתיד להפריש הרי הן תרומה לר"מ משום דיש ברירה ור"י ור"ש אוסרים ושני רבא לעולם ר"י ור"ש אית להו ברירה והתם ה"ט משום שמא יבקע הנוד ונמצא שותה טבלים למפרע מ"מ לרב דאמר בפ"ב דעירובין דליתא למתניתין מדתני איו ה"נ ליתא למתניתין דה"ז גיטך אם מתי ואינה מגורשת לר"י אפי' כשימות וכדפי' במקום אחר וה"ה במקדש או מגרש על תנאי כההיא דהריני בועליך ע"מ שירצה אבא אפי' נתקיים התנאי ורצה האב אינה מקודשת משום דאין ברירה מיהו ה"מ בתולה תנאו במעשה כגון בעל מנת שירצה אבא או אם מתי אבל אם תולה תנאו בדבר שהוא שב ואל תעשה כגון קדושין וכן גירושין ע"ט שלא ימחה אבא אפי' למאן דל"ל ברירה מקודשת ומגורשת הואיל ואין הקדושין והגירושין תלוים במעשה של אחרים אלא ע"י שב ואל תעשה שלהם התנאי מתקיים מאיליו וכ"כ הר"ן בשם הרמב"ן דהא דתנן בפ"ב דקדושין ע"מ שירצה אבא רצה האב מקודשת אע"ג דקיי"ל אין ברירה דהאי ע"מ שירצה ע"מ שלא ימחה הוא ואפי' מאן דל"ל ברירה כה"ג מהני והיינו כדפי' ומהא נמי יש ללמוד דע"מ שלא ימות פלוני מקודשת ומגורשת לכ"ע ואפי' למאן דל"ל ברירה והשתא ניחא דא"א דיקדש כ"ג אשה על תנאי דהא תנאי דקדושין לא שייך אלא בע"מ שתמות אשתי והא לרב אליבא דר"י לא מהני כיון דלית ליה ברירה אבל כי מקדשה לגמרי בלי תנאי ומגרשה ע"ת תנאי דגירושין בע"מ שלא תמות חברתיך בע"כ הוי ותנאי כזה מהני לכו"ע אפי' למאן דלית ליה ברירה וכדפי' ואע"ג דאמ' התם דליתא לדאיו מקמי מתניתין ור"י אית ליה ברירה ובע"מ שתמות סגי לר"י מ"מ נקט לה הגמ' בע"מ שלא תמות דלכ"ע כהאי גוונא מהני לר"י ואע"ג דלעיל ר"ל באומר ע"מ שתמות או שתמות חברתך והשתא אי כה"ג מהני לר"י תקשה להני שינויי טורח זה למה לקדשה ע"ת הא בלא"ה הני שינויי א"א להעמידן כי יש עליהן קושיות רבות כדפי' רש"י בריש הסוגיא וא"צ אנו אלא להעמיד מסקנת הסוגיא על מתכונתה.

מיהו אכתי קשה דהא בע"כ אפ"ת דמאן דל"ל ברירה אפי' תולה בדעת אחרים ל"ל מ"מ ה"מ בדבר שיש לו לחול למפרע כגון באומר ה"ז גיטך אם מתי דבע"כ לכשימות צריך לחול הגט למפרע סמוך למיתה דאי לכשימות הא קיי"ל אין גט לאחר מיתה וכן בהריני בועליך ע"מ שירצה אבא דהיינו שקדשה בביאה לכשירצה צריכים הקדושין לחול למפרע בשעה שקידשה בביאה דאי מכאן ולהבא משעה שירצה האב א"א להן לקדושי ביאה לחול אא"כ חלין למפרע בשעת קידושין כדמוכח בפ"ג דקדושין (דף ס') גבי ה"ז גיטך ע"מ שתתן לי ר' זוז מגורשת ותתן דא' איכא בינייהו כגון שנתקרע הגט או אבד למ"ד כל האומר ע"מ כאומר מעכשיו דמי מגורשת למפרע ולמ"ד לאו כאומר מעכשיו דמי אינו גט דעל מה יחול הגירושין בלהבא כיון דאין הגט קיים באותו שעה וה"ה קדושין א"א להו לחול לאחר זמן אלא בקדושי כסף ואפי' נתאכלו המעות משום דהני זוזי לאו למלוה דמי ולא לפקדון דמי כדאמ' רפ"ג דקדושין (דף נ"ט) וכן בקדושי שטר ולא נתקרע השטר עד לאחר זמן חלות הקידושין אבל קידושי ביאה בלאחר זמן א"א דהא אין כאן שום דבר שתחול עליו הקדושין ודבר זה מתברר היטב בדברי התוס' פ"ג דקדושין גבי הא דאמר כגון דכתב לה לכשאקחך כו' וכיון דבהריני בועליך ע"מ שירצה אבא דהיינו שקדשה בביאה זו דקא' ר"ש רצה האב מקודשת בע"כ מקודשת למפרע משעת ביאה קא' דאי מכאן ולהבא משעה שרצה האב כי רצה מאי הוי על מה תחול הקדושין וכיון דבע"כ ה"ז גיטך אם מתי וכן הריני בועליך ע"מ שירצה אבא ל"ל מקודשת או מגורשת אלא למפרע מש"ה א"ל מאן דל"ל ברירה בתולה בדעת אחרים לאו כלום הוא ולא אמרינן הוברר הדבר למפרע שבעת ביאה וסמוך למיתה היו ראוין לחול הקדושין והגירושין אבל בדבר שאפשר לו לחול מכאן ולהבא בתולה בדעת אחרים כגון שקידשה בכסף או בשטר או בגירושין ולא נתקרע השטר קידושין או הגט אפי' תולה בדעת אחרים כגון ע"מ שירצה אבא לכ"ע מקודשת או מגורשת לכשירצה דבמכאן ולהבא לא שייך לומר ברירה.

ויש לי להביא ראיה לזה מהא דתנן בפ"ג דקדושין (דף ס"ב) האומר לאשה הרי את מקודשת לי לאחר שאתגייר לאחר שתתגיירי וכו' אינה מקודשת ומפ' בגמרא דה"ט דאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם ואינו בידו ככל הני דמתניתין וגר נמי לאו בידו דגר צריך ג' מי יימר דמזדקקי ליה ג' והשתא מנ"ל דטעמא דמתניתין דאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם דילמא ה"ט דתנא דידן ס"ל אין ברירה והא למ"ד אין ברירה בתולה בדעת אחרים כהריני בועליך ע"מ שירצה אבא והרי זה גיטך אם מתי לאו כלום הוא אע"ג דהאיש והאשה בני קידושין וגירושין נינהו הואיל ותנאי הקידושין והגירושין תלו בדעת אחרים כ"ש הכא דעיקר קידושין של אלו אין להם מקום לחול כלל בשום ענין אלא ע"י דעת אחרים שלשה לגר הרב לשיחרור מיתת הבעל והאחות ע"י מי שחיי האדם ומותו בידו וחליצה ביבם פשיטא דלמאן דל"ל ברירה דלאו כלום הוא ודילמא תנא דידן ס"ל כמ"ד אין ברירה ועוד דבפ' האשה רבה (דף צ"ה) דייק ר"י מדתני לאחר שיחלוץ לך יבמך אינה מקודשת דאין קדושין תופסין ביבמה לשוק והשתא מנ"ל דטעמא דמתניתין משום דאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם הוא הואיל ואין בידו לקדשה עכשיו קודם חליצה לאחר שיחלוץ נמי אינה מקודשת דילמא לעולם קדושין תופסין ביבמה לשוק ואי הוה מקדשה עכשיו מיד ה"נ דמקודשת אלא משום שקדשה בלאחר זמן ותלה לה בדעת אחרים בחליצת היבם גרע טפי ואינה מקודשת משום דאין ברירה ובהכי ניחא טפי דהא ר"י ס"ל דאין ברירה כדאמר בכ"מ האחים שחלקו לקוחות הן וכדאר"י רפ"ב דגיטין (דף כ"ד) ור"י אינו מחלק בין תולה בדעת עצמו לתולה בדעת אחרים כדמוכח ההיא דפ"ב דעירובין דתני איו ר"י אומר אין אדם מתנה על ב' דברים כא' אלא אם בא חכם למזרח עירובי למזרח למערב עירובי למערב אבל לכאן ולכאן למקום שארצה לא ופריך מ"ש לכאן ולכאן דלא דאין ברירה מזרח ומערב נמי אין ברירה ואר"י וכבר בא חכם ואם איתא דר"י מחלק מאי קושיא הא לכאן ולכאן שאני דתולה בדעת עצמו הוא לפיכך אין ברירה אבל מזרח ומערב דתולה בדעת אחרים שהוא החכם מש"ה יש ברירה ול"ל לשנות עלה וכבר בא חכם א"ו ר"י אינו מחלק בהאי אלא בכ"ע אין ברירה וא"כ מנ"ל למידק מהא דאין קדושין תופסין ביבמה לשוק דילמא טעמא דמתניתין משום דאין ברירה הוי ועוד ק"ל דתניא התם האומר לאשה הרי את מקודשת לי לאחר שאתגייר וכו' אינה מקודשת ר"מ אומר מקודשת ר"י הנשיא אומר מקודשת ומ"ט אמרו אינה מקודשת משום איבה פי' איבת אחותה ובעלה אבל בשארי כר"מ ס"ל דמקודשת והא ר"י הנשיא היינו רבי כדאמר התם והא רבי ס"ל דאין ברירה דתניא בפ"ד דגיטין (דף מ"ז) ישראל ונכרי שלקחו שדה בשותפות טבל וחולין מעורבין זה בזה דברי רבי וטעמא משום דאין ברירה כדאמר התם וכיון דאין ברירה הא מדינא בכל הני דחשיב תהא אינה מקודשת א"ו אפ"ת תולה בדעת אחרים אין ברירה ה"מ למפרע קודם גילוי דעתם כמו בהריני בועליך ע"מ שירצה אבא ובה"ז גיטך אם מתי אבל במכאן ולהבא כגון כל הני דחשיב לאחר גרות ושחרור ואינן אפשר לקדושין לחול למפרע דהא לאו בני קדושין נינהו אלא במכאן ולהבא אי לאו משום טעמא דאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם הוי מהני דל"ש כאן לומר אין ברירה ועוד הבאתי ראיות לסברא זו ואין כאן מקומן והשתא כיון שכן אכתי תקשה בשלמא הא דאין מקדש אשה אחת על תנאי למפרע אם תמות חברתיך משום דל"א אי מקדש הכי אינה מקודשת משום דאין ברירה אבל מ"מ קושיא ב' במקומה עומדת יקדשנה ע"ת לכשתמות [אשתו] יהיו חלין קידושין וזה מהני לכ"ע וי"ל כיון דע"כ הני קידושין קודם יוה"כ הוו כדפי' לעיל והא כל כמה דלא כניס לה לאו ביתו היא ובע"כ כניס לה נמי ואע"ג דפי' דהאי כניסה היינו כניסת חופה בלא ביאה וכמו דקדושי תנאי מהני ה"נ חופת תנאי מהני מ"מ בקדושין גופיה לא מהני תנאי אלא בקדושי כסף אפי' תנאי דלאחר זמן כגון לאחר ל' יום ואפילו נתאכלו המעות או בקדושי שטר והשטר בעין לאחר ל' יום אבל [אי] ליתא לשטרא לאחר ל' יום וכן בקדושי ביאה בכל ענין אינה מקודשת משום דלאח"ז אין להם לקדושין על מה לחול ואי אתה מוצא קדושי ביאה לאח"ז בשום ענין וכן בקדושי שטר ונאבד או נתקרע השטר קודם ל' יום אלא א"כ קידשה מעכשיו ולאחר ל' יום דהקדושין חלין למפרע וכ"ז מבואר במה שכתבתי לעיל וכיון שכן הא ודאי כניסה דחופה לקדושי ביאה דמיא דא"א לה לקנות ולחול בלאח"ז דלאח"ז אין לקנין חופה על מה לחול וא"כ א"א לכ"ג שיקדש ויכניס לחופה קודם יוה"כ שתהא החופה חלה וקונה ביוה"כ לאשה זו אם תמות אשתו לכשתמות דבאותה שעה לכשתמות אין חופה דאתמול קונה וכ"ת תחול למפרע כשתמות אשתו בפלגא דעבודה תהא קונה למפרע מאתמול משעת חופה ואין כאן משום ב' בתים דהא את אשתו מגרש על תנאי שאכנס לבית הכנסת הא א"א בתנאי דע"מ שתמות שיחול למפרע דהא אליבא דר"י קיימינן ולאיו אין ברירה לר"י ובתנאי דלמפרע ע"מ שתמות אינה מקודשת משום לתא דאין ברירה מש"ה בקדושי תנאי א"א לא בתנאי לכשתמות לחוד דבענין זה חופה אינה קונה ולאו ביתו היא ולא בתנאי מעכשיו ולכשתמות דבענין זה חופה אין כאן וקדושין אין כאן משום אין ברירה לפיכך מקדשה ומכניסה לחופה בסתם בערב יוה"כ בלי שום תנאי ומגרשה על תנאי בערב יוה"כ והא תנאי דגירושין בע"כ בשלא תמות חברתיך הוי דבתמות לא שייך הכא וכיון דתנאי שלא תמות דשב ואל תעשה הוא חל למפרע משעת גירושין דמערב יוה"כ דבתנאי שלא תמות דהוי ממילא בשב ואל תעשה אפי' למפרע ליכא משום אין ברירה וכדפי' לעיל ובתנאי זה יצאנו מידי כל החששות וכ"כ בזה הרבה בתשובה (סי' צ"ג) ועוד הארכתי שם בזה. עוד נ"ל דה"ט דא"א ולא סגי ליה בקדושי אשה במכאן ולהבא לכשתמות אשתו דהשתא ל"צ לגרש כלל ע"ת לא את אשתו הא' ולא את השניה זו משום דלקמן בפ"ה (דף נ') מבעיא לן גבי פר יוה"כ אי אחיו הכהנים מקביעותא מתכפרין או מקופיא ולא איפשיטא וה"ה ביתו זו אשתו נמי לאחיו הכהנים דמיא כמ"ש שם התוס' ומשמע שם בסוגיא זו דאת"ל דאחיו הכהנים מקביעותא מתכפרין אם מת א' מן הכהנים ביוה"כ פרו של כ"ג הו"ל חטאת הציבור או השותפים שמת א' מבעליה דלר"י למיתה אזלא ועוד אני אומר דאפשר דאשתו עדיפא טפי מאחיו הכהנים דאפי' את"ל דאחיו הכהנים מקופיא מתכפרים אפ"ה ביתו זו אשתו מקביעותא מתכפרין כמוהו וה"ט משום דכפרת כ"ג תלה רחמנא בה וצריך שיהא לו אשה דוקא וכדאר"י אף אשה א' מתקינין לו שנא' וכו' ביתו זו אשתו וה"ט נמי שבודוי א' מתודה עליו ועל ביתו ביחד ומוסיף עליו בוידוי ב' ג"כ את אחיו הכהנים אלמא כפרתו וכפרת ביתו דמיין אהדדי וזה בלא זה א"א ושקולין הן וכמש"ל ומ"מ אפי' לפי' התוס' כפרת ביתו לא גרע מיהו מכפרת אחיו הכהנים ואת"ל אחיו הכהנים מקביעותא מתכפרים היא נמי מתכפרת מקביעותא ואם מתה פרו של כה"ג הו"ל חטאת הציבור או השותפין שמת א' מהן ואליבא דר"י תמות וכיון שכן לא סגי לקדש לו אשה אחרת ע"ת כשתמות אשתו ביוה"כ תהא זו מקודשת לו משום דחיישינן דילמא תמות אשתו בפלגא דעבודת פרו ולר"י תמות ובטלה עבודתו ופסולה למפרע ולפיכך לר"י אין לו תקנה אלא א"כ מגרש את אשתו למפרע על תנאי לכשתמות שיכנס לבהכ"נ ומשוי לגיטא דאשתו גיטא למפרע כדי שבשעת עבודת הפר לא רמיא כפרתה עליו ול"ל בה במיתתה דאין לה חלק ושותפות כלל בפרו וכיון דצריך לגרש את אשתו על תנאי למפרע משום חששא דחטאת שמתו בעליה מהשתא בע"כ א"א לו אלא א"כ מתקינין לו אשה א' נמי למפרע בעל תנאי שמא תמות אשתו דלא סגי אם לא שהשניה תהיה אשתו למפרע קודם גירושי הראשונה וזה א"א משום דאין ברירה לר"י אליבא דאיו ועוד י"ל דאפ"ת דביתו מקופיא מתכפרת ולא מקביעותא ובמיתתה ל"ל בה משום חטאת שמתו בעליה אפ"ה א"א לקדש השניה על תנאי לכשתמות ואילך משום דבכפרת מקדש וקדשיו כפרת כהנים בפר וכפרת ישראל בשעיר הפנימי אפי' לר"י דאמר כהנים וישראלים שווין בכפרת שאר כל העבירות בשעיר המשתלח מו"מ בהא מודה דבטומאת מקדש וקדשיו אינן שווין אלא כהנים בפר וכדאמרינן בספ"ק דשבועות (דף י"ג)] ונפקא ליה התם מדכתיב וכפר בעדו ובעד ביתו וכל הכהנים בכלל ביתו הן והא אשתו נמי בכלל ביתו ומתכפרת בפר על עון זה ולא בשל ישראל והא לקמן בפ"ה (דף נ"ג) אמ' דעבודת הפר קדים לשל שעיר בין בפנים בין בהיכל בין במזבח הרי שכפרת כהנים על עון זה קדמה לשל ישראל בכל מקום והשתא אי היה מקדש לשניה לכשתמות אשתו איכא למיחש שמא תמות בין מתן דם פר למתן דם שעיר ומהשתא לא יהיה לה כפרה כלל על טומאת מקדש וקדשיו דבמה תתכפר בדם פר לא דבשעת הזאת דמו עדיין לא היתה אשתו של כ"ג דהא ראשונה היתה קיימת וכפרתה בשעיר היה תלוי ובשעיר נמי אינה מתכפרת דהא בשעת הזאת דמו כבר נעשית אשתו ונמצא קרחת מכאן וקרחת מכאן ומסתברא דאפי' בנות כהנים נמי אינן מתכפרין בשל פר אלא זכרי כהונה לבד ואשתו דרבי רחמנא מביתו אבל כהנות בשעיר כישראל הילכך אפי' בת כהן א"א לו לקדש על תנאי מפני שתהא נעדרת כפרה על טומאת מקדש וקדשיו אם תמות הראשונה לאחר מתן דם פר:

עד כאן ממילואים

אמר רבא לא נחלקו אלא להביא מתוך ביתו נ"ל דרבה בה"א גרסינן ואביי תלמידו אקשי ליה עלה ולקמן בשינויא בתרא לומר שאינו עובד כל היום גרסי' רבא בא':

היה עומד ומקריב פירש"י בכהן הדיוט קאי ק"ל אמאי יגמור לר"י הא כה"ד אם עבד חילל כדתנן רפ"ב דזבחים (דף ט"ו) וכיון דעבודה מחוללת אמאי יגמור דקאמר ר"י וכי תימא הואיל והתחיל בהיתר קודם שנעשה אונן גומרו הא בספ"ק דזבחים (דף ט"ו) אמרינן בעי ר"י מר"ז היה מזה ונקטעה ידו של מזה עד שלא הגיע דם למזבח מהו א"ל והזה ונתן כלומר דעד שהגיע הדם על המזבח עדיין לא נגמרה הזאה והו"ל עבודה בב"מ ופסולה אלמא אע"ג שהתחיל בהיתר ובתוך העבודה נעשה בעל מום מחלל והשתא הדברים ק"ו מה התם דהתחיל בהיתר ולאחר שנעשה ב"נ אינו עובד בידים דהא כבר יצאתה הזאה מידו לאויר וממילא מגיע למזבח אפ"ה חילל כ"ש הכא גבי אונן אע"פ שהתחיל בהיתר אפ"ה הא כשגומר בידים חילל ואמאי יגמור לר"י ועוד דמשמע התם דע"כ לא מיבעי ליה לר"י אלא במזה ואח"כ נקטעה קודם שהגיע למזבח אי כשר אלא משום דאיכא למימר מדנפק דם איתעביד ליה מצותו ונגמרה הזאה ואין כאן עבודה בב"מ אבל אי הוי פשיטא ליה דלא נגמרה עד שהגיע למזבח ודאי פסול אע"ג דתחילת עבודה בהיתר היתה קודם שנעשה ב"מ אפ"ה חילל ואמאי הכא גבי אונן לר"י יגמור ואין סברא לומר דההיא דפ"ק דזבחים כר"י דאמר הכא גבי אונן נמי מניח עבודתו ויוצא ודלא כר' יוסי דאם איתא דמלתא דר"י ור"ז אתיא כתנאי לא הוי שתק הגמרא מיניה לומר כתנאי כדרך הגמרא בכ"מ ועוד דקי"ל הלכה כר' יוסי מחבירו ובודאי אין טעם לחלק בין ב"מ לאונן בהא דהתחיל בהיתר דבזה יגמור ובזה לא יגמור וגם ברפ"ב דזבחים (דף ט"ז) נפקא ליה לתנא דר"י לאונן שחילל ק"ו מב"מ שאוכל חילל אונן שאינו אוכל אינו דין שחילל ומיניה מה ב"מ אפי' התחיל בהיתר חילל כההיא דר"י ור"ז אף אונן כן כיון דמיניה נ"ל בק"ו ועוד אם איתא דאונן קיל מב"מ אם התחיל בהיתר דזה חילל וזה לא חילל א"כ אפי' התחיל באיסור נמי לא אתיא אונן בק"ו מב"מ שאוכל דאיכא למיפרך מה לב"מ שחמיר דאפי' התחיל בהיתר מחלל תאמר באונן דאינו מחלל בהתחיל בהיתר וכשם שקיל מב"מ בהתחיל בהיתר ה"נ בהתחיל באיסור נמי קיל מיניה ואינו מחלל א"ו לכ"ע בכה"ד אפי' בהתחיל בהיתר נמי מחלל והאי פלוגתא דר"י ור' יוסי בכה"ג מיירי וכדפי' התוס' דמה"ת עובד אונן ואפ"ה לר"י מניח עבודתו מדרבנן:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף