גאון יעקב/עירובין/קב/ב

גאון יעקב עירובין קב ב

דף קב ע"ב

מתניתין והעליון כאן וכאן אסור. וגמ' ת"ר כו' לרש"י דאמר אין שבות במקדש והעליון בונה הוא דקסבר יש בנין בכלים השתא דקיימא לן אין בנין וסתירה בכלים ואפי' מחזיר כל הדלת בכלים פטור כדאמרינן בריש כל הכלים הלכתא כר' יודא במקדש ואפי' עליון שרי דשבות היא ואין שבות במקדש ובמדינה הלכתא כרבנן ואפי' תחתון אסור גזירא שמא יתקע ובשל בור ודות ויציע אפי' תחתון חייב משום בונה מדקתני של בור כו' לא יחזיר ואם החזיר חייב חטאת והא רבנן היא דקתני רישא ועליון כאן וכאן לא יחזיר ואהייא אי אעליון בשדה תיבה ומגדול נמי חייב חטאת אלא לאו אתחתון ש"מ והרמב"ם אמר כהר"י דעליון במקדש לא משום שמא יתקע והכי אתמר בירושלמי א"ר יוסי ב"ר רב בון לא כל שבות התירו במקדש והא דתניא גזירה שמא יתקע אעליון קאי והלכתא כרבנן בין במקדש בין במדינה ואיבעי' לן תחתון דבור מהו סיפא דקתני של ביר כו' ואם החזיר חייב חטאת ל"ש עליון ל"ש תחתון קאמר או דילמא אעליון דסליק מיני' דקתני בשל שידה לא יחזיר גזירה סמא יתקע קתני בשל בור חייב חטאת אבל תחתון אימא בשל בור נמי פטור ואת"ל תחתון דבור פטור במקדש מהו אימא תחתון במקדש אפילו של בור לכתחילה נמי שרי כיון דבתחתון לא גזרינן שמא יתקע בשל שידה ה"נ לא גזרינן בשל בור דלענין תקיעה שידה נמי כבור היא דתקיעה בכלים נמי חייב משום מכה בפטיש ותחתון אטו עליון או אטו שאר בנין אימא לא גזור ובמקדש אימא עליון בכ"מ אסור דכלים שמא יתקע דקרקע חייב הטפת ותחתון דלא גזור בי' במקדש שמא יתקע ומשום בנין ליכא בכ"מ שרי:

אמרו עליון במדינה אפי' דוחקין אסור והא דקתני לא יחזיר משום מקדש ולדעתין מדלא קתני והעליון במקדש דוחקין אבל לא במדינה וכאן וכאן לא יחזיר מכלל דבעליון מקדש ומדינה שוין וקתני לא יחזיר אבל דוחקין אידי ואידי שרו והא דקתני דוחקין בתחתון דלא מחזירין במדינה כמקדש והאי היא דרבנן היא ובדרבנן אזלינן לקולא:

גמ' ת"ר רטי' שפירשה. פירש"י דלא שכיחא ואית לן למימר בי' טעמא אחרינא דכי נטלה מדעת כמאן דבטל להנחה קמייתא וכי קא מהדר כמאן דמנח לה בתחילה דמי. ואפילו במקדש דלצורך עבודה נטיל לה לאו משום תחילתן דמימנע מעבודה הוה אסיר כיון דמדעת נטיל כמאן דבטיל להנחה קמייתא דעי ואע"ג דדעתו להחזיר בתר עבודה וגבי החזרה דכירה איכא למאן דשרי הכא גזור בה טפי אבל פירשה מעצמה לא בטלה הנחה קמייתא וכי מהדר לאו כמניח בתחילה דמי ותידע דאיכא לאפלוגי בהא דהיינו דשאני לן בין על גבי כלי לעל גבי קרקע:

ת"ר רטי' שפירשה כו' לרש"י הא דתניא רטי' שפירשה בנפלה ומתני' בנטלה מדעת וכן אמר ה"ר יונתן ורש"י לטעמי' דאמר הא דאמר רב אשי לא ס"ל לדרב חסדא קאמר וקסבר מחלוקת על גבי קרקע אבל ע"ג כלי ד"ה מותר ולרבנן ע"ג קרקע נמי שרי ואלא מתני' דקתני אבל לא במדינה ר' יודא היא ובקרקע ולא רבנן הלכך קאמר ברייתא בפירשה מתני' בנטלה ואפי' בכלי וד"ה ולרש"י הלכתא בפירסה ע"ג קרקע אסור ע"ג כלי מותר כר"י כדאמר שמואל אבל נטלה מדעת ואפי' שגג דלא ידע דאסיר לאהדורי' או דשכח שהוא שבת אפי' ע"ג כלי אסור דטעמא דפירשה אמר רש"י משום דלא שכיחא ונטלה הא שכיחא ומה לי נטלה במזיד או בשוגג תידע מדאמרו טעמא דמקדש סופן משום תחילתן ואי ס"ד בשוגג מותר תי"ל דבמקדש מצוה לסלקה לרטי' ועדיפא משוגג מיהא הא לא קשיא לעולם בשוגג שרי והא דאמרת משום תחילתן דאפי' לר' יודא שרי אף בקרקע במקדש דבמדינה בקרקע לר"י אף פירשה אסור מ"מ מסתברא דל"ש שוגג ל"ש מזיד אסור:

והרב בעל שבולי הלקט אמר הזיד ונטלה איכא למימר קסבר שוגג לא שכיחא ובמקדש דתנן מחזירין אפי' בנטלה מסתברא הנ"מ ע"ג כלי אבל ע"ג קרקע לא טעמא מאי אמור רבנן מחזירין דאי לא שרית לי' אתי למימנע ולא עביד עבודה הכא כיון דמצי שקיל ומנח ע"ג כלי ומיהדר לא אתי לימנע מעבודה. והרמב"מ והרז"ה ורבוותאי בין פירשה לנטלה לא שאני להו ואוקמוה לדרב אשי כרבותינו בעלי התוס' וכהריפ"ס דאמר לא ס"ל להא דשמואל אלא הלכה כת"ק ודרב חסדא לית לי' ומתניתין ע"ג קרקע וד"ה וכן אמר הרמב"מ בהדיא בפירושו על המשנה וכן אמר הרז"ה ובין נפלה בין נטלה מדעת ע"ג כלי מותר ע"ג קרקע אסור ובמקדש אפי' ע"ג קרקע מיתר ואע"ג דמצי מנח לה ע"ג כלי מ"מ זימנין דלא מינט' לי' אלא ע"ג קרקע ואתי למנועי מעבודה והר"נ דאמר משמי' דהראב"ד דרב אשי פליגא אדרב חסדא ואדשמואל קסבר ע"ג קרקע מחלוקת והלכה כת"ק ואפי' ע"ג קרקע שריו כן אמר הרא"ש משמי' דהריא"פ אינהו כרש"י ס"ל ומתניתין משום דנטלה מדעת דאי לא תימא הכי סתמא דמתני' כיחידאה ודלא כהלכתא ובספרי דידן לא אשכחנא להריא"פ דלימא הכי וכן הראב"ד לא פליג עלי' דהרמב"מ אלא בהא דאמר במקדש ניטלין אבל בהא דאמר הרמב"מ במדינה ע"ג קרקע אסור לא פליג וקאמר במקדש מחזירין אפי' ע"ג קרקע ולא מפליג בין פירשה לנטלה ומדקאמר הראב"ד במקדש מחזירין מכלל דבמדינה אסור ואיכא למימר לרש"י נמי להלכה כהרמב"ם ע"כ לא שאני לן בין פירשה לנטלה אלא לרבנן וכי היכי דתיתי מתני' לדברי הכל אבל לר"י לא שאני ולרב אשי דאמר מחלוקת ע"ג קרקע דרבנן סברי הכל מותר ור' יודא סבר ע"ג כלי אין ע"ג קרקע לא ע"כ ל"פ אלא בפירשה אבל נטלה דכ"ע ע"ג כלי אין ע"ג קרקע לא מתני' ע"ג קרקע ואנן דקי"ל כר"י במדינה בין פירשה בין נטלה ע"ג כלי מותר ע"ג קרקע אסור ובמקדש אפי' ע"ג קרקע מותר ולישנא דר' יודא דאמר הוחלקה למטה הוחלקה למעלה ודאי משמע עודה ע"ג היד דוקא הא פירשה כולה מע"ג היד אפי' נטלה ע"ג כלי לר' יודא אסור כרב חסדא וכרבוותאי דאמרי רב אשי נמי כרב חסדא ס"ל אלא דס"ל הלכה כרבנן וגדולה מזו אמור בירושלמי תני החליקה מלמטה מחזירה מלמעלה החליקה מלמעלה מחזירה מלמטה ובלבד שלא תצא רשות כל אותה המכה אלמא לר' יודא אפי' עודה לרמי' ע"ג היד אלא פירשה מכל המכה אסור ולא התירו להחזירה אלא בעודה על מקצת המכה ורבנן דתמן אייתוה בתימא להאי שמעתא תני ולא אייתוה משמי' דר"י ורבנן פליגי עלי' משום דס"ל כשמואל דהלכה כר' יודא ופליגא דרב אשי דאמר הלכתא כרבנן אלא הא לא מסתברא למימר דרבנן דתמן ס"ל דר' יודא אפי' ע"ג היד חוץ למכה אסר ורב אשי סבר דר"י אפי' פירשה כולה מע"ג היד ע"ג כלי מותר והא נמי לא מסתברא למימר דע"ג היד חמורה מפירשה כולה מע"ג היד ע"ג כלי דע"ג היד שכיחא ומכל היד לא שכיחא אלא דכ"ע כרב חסדא ור' יודא אפי' ע"ג היד חוץ למכה אסר ולא מיבעיא ע"ג כלי ורב חסדא נקט מחלוקת ע"ג כלי דרבנן אפי' ע"ג כלי שרו אבל ר"י אפי' ע"ג היד אסר ורב אשי פליג וסבר הלכתא כרבנן כדאמרו רבוותאי:

הא דקשיא להו לרבנן דתוס' מפלפל וגרגיר ולח ולמאי דפרקי התם נמי ע"ג כלי מותר כרטי' דקי"ל ע"ג כלי מותר כרב אשי מיהא ליתא למלתי' אלא למאן דאית לי' התם משום שחיקת סמנים אבל למ"ד התם משום דמחזי כמתכוון להוציא לחוץ לא קשיא ולא מידי ואפי' ע"ג כלי אסור ולרש"י דאמר הכא משום דפירשה לא שכיח נמי לא קשיא אימא נפל בפלפל וגרגיר מלח שכיחא טפי מנפלה ברטי' קשירה דנימא אוקמה רש"י בקשר של קיימא ורש"י לטעמי' דאמר בנגר וציר דכל שבות לא גזור במקדש והכא למ"ד עונבה משום דקשר של קיימא היא ומלאכה דאורייתא היא והא דאמר רש"י קרבן צבור הוי מצוה הדוחה את השבת ושיר היה מכשירין דידה קשיא אימות דשמעת לי' לר"א דאמר מכשירי מצוה דוחין את השבת הנ"מ היכא דמכשירין צורך מצוה נינהו דאי ליתנהו למכשירין ליתא למצוה כאיזמל דמילה דאי לאו איזמל לא מל וכל מילי דפסחא דאי לא עביד להו לית לי' פתחא אבל הכא דאי ליתי' לשיר כלל מצי עביד מצוה דקרבן מי שמעת לי' וכ"ת רש"י קא מוקים לשמעתין אליבא דמ"ד השיר מעכב את הקרבן ומייתי לי' בפ' אין נערכין:

א"ה מכשירין קרית לי' כיון דמעכב כגופי' דקרבן דמי אלא חזינן דשיר לאו מכשירי מצוה הוא ואפי' לרבנן דאמרי אין מעכב את הקרבן מצוה דאורייתא הוא כדילפינן התם מקראי דשיר מן התורה ותיקון הכינור מכשירי מצוה הוא כמסי' דאיזמל למילה והרכבה והבאה וחתיכת יבלת לפסח וכמ"ד עיקר שירה בכלי כדאמר ה"ר יונתן והוי מצוה דאורייתא דזמנו קביעא ומעקרא קאמר הא רי"א הא רבנן ודכ"ע כרבנן דר' יודא דעניבה לאו היינו קשירה ודכ"ע אפשר בעניבה לא אמרינן כיון דעניבה לא מהניא לקלא כקשירה והא דקתני קושרה כר"א דאמר מכשירי מצוה דוחין שבת ה"כ מכשירי מיר דמצוה דאורייתא וזמנו קבוע הוא דוחה שבת ואע"ג דאפשר בעניבה עניבה לא מבסם קלא כקשירה והא דקתני עונבה כרבנן דר"א דאמרי מכשירין אין דוחין ועל כורחך עונבה דלא אפשר לי' למיקטר ואע"ג דהתם תנן כלל אר"ע כל מלאכה שאפשר לעשותה מע"ש אינה דוחה את השבת טעמא דאפשר הא לא אפשר לא מכשירין כיון דסתמי' אפשר א"נ אתרמי בהו דלא אפשר לא אמר רחמנא בהו דלידחי תידע דכי נשבר איזמל שהכינו מע"ש או מת פסחו מי לא אסרי רבנן דר"א והא אינהו מילה ושחיטת הפסח דוקא קאמרי אבל מכשירין בכל עקום לא ונימא דכינור שנפסקה כי הני דמי והדר אמר דכ"ע אי לא הוה עניבה מלאכה הוה אמרינן אפשר בעניבה ודכ"ע אית להו דר"א ומתניתין דקתני קושרה ר' יודא היא דאמר עניבה היינו קשירה וכיון דעניבה נמי מלאכה דאורייתא היא קשירה עדיפא דאהניא לקלא טפי והא דקתני עונבה כרבנן דר"י ומשום דאפשר בעניבה ופריך כיון דמתני' כר"א אפי' לכתחילה נמי ובלאו הך ברייתא הו"מ לאקשויי מתני' מני אי ר"א אפי' לכתחילה אי רבנן נפסקה נמי לא אלא למרמי אהדדי עדיפא לי' ומשני אלא הא ר"ש והא רבנן ורבנן ס"ל כר"א בחדא ופליגי עלי' בחדא ור"ש כרבנן דר"א דאמרי מכשירין אין דוחין כלל ודכ"ע כרבנן דר"י ואפשר בעניבה לא אמרינן א"נ דכ"ע כר"א בחדא ודכ"ע אי עניבה לאו מלאכה היא אמרינן אפשר בעניבה ומני רבנן ר' יודא דאמר עניבה זו היא קשירה ור"ש כרבנן דר"י ואבע"א כאן באמצע דלא סגי לי' בעניבה כאן מן הצד דלכ"ע בעניבה סגי ואבע"א הא והא באמצע ומדאורייתא קושרה כחדא דר"א והכי עדיפא ודכ"ע לא אמרינן באמצע אפשר בעניבה והכא היינו טעמא דר"ש קסבר עקרי רבנן להא דאורייתא דגזרי משום מן הצד דאפשר בעניבה ואסיר מדאורייתא ואי שרית לי' באמצע אתי למקטרי' מן הצד וחייב חטאת ויש כח ביד חכמים למיעקר דאורייתא בשב ואל תעשה כדעבדי בלולב ושופר בשבת והא דאמרינן בשלהי מכילתין וא"ל ר"ש עונבה עניבה דלא אתי לידי חיוב חטאת כו' קשירה דאתי לידי חיוב חטאת כו' כהך לישנא סבירא ליה דלאינך לישני האי קשורה דאתי לידי חיוב חטאת קשורה דהואי חיוב חטאת מיבעי לי' דלאינך לישני ר"ש אי כרבנן דר"א דאמרי אין דוחין אי משום דאפשר בעניבה הכא חיוב חטאת גמורה היא דקשר של קיימא היא ומדאורייתא לא דחי אלא כהך לישנא ס"ל והכי קאמר קשורה דאמצע אע"ג דדחי ולית בה חיוב חטאת מ"מ הא אתי לידי חיוב חטאת דאתי למישרי מן הצד דאפשר בעניבה ולא דחי קשורה דידי' וחייב חטאת ולית הלכתא כסתמא דמתני' דהא קי"ל כרבנן דר"א דמכשירין אין דוחין ואפי' נשברה איזמלו וקי"ל כרבנן דר"י הלכך בין באמצע בין מן הצד פונבה והא דאמרינן אלא הא ר"ש והא רבנן פירש"י ומעקר' כי הוה מוקמינן לה כר"י מ"ט לא שנינן הכי משום דלא שמעינן בהדיא כו' וכל כמה דלא אשכח תנא כו' מיבעי לן סתמא דמתני' מני והא קשיא לן טובא מאי אולמה דברייתא מדמתני' מתני' קתני קושרין וברייתא סתמא קתני קושרה ומאן תנא דקאמר לה בברייתא נמי לא קפריש ובברייתא לא אשכחן טפי ממתני' אלא ר"ש דקאמר עונבה ואנן הא אעונבה לא הוה קשיא לן מידי דרבנן דר"א היא א"נ רבנן דר"י היא ודכ"ע אמרינן אפשר בעניבה ור"ש נמי היינו טעמי' אלא קושרה הוא דקשיא לן מני ובקושרה ברייתא מאי אהניא לי' והא דשלהי מכילתין נמי לא משמע הכי ורש"י פריש התם קשירה דאתי לידי חיוב חטאת במדינה דלמא יקשור קשר של קיימא ולא ידענא מאי קאמר ותו סתמא דמתני' וכולהי תנאי דלא כהלכתא דאפי' ר"ש דאמר עונבה אסקינן משום גזירה וכדאמרינן בשלהי מכילתין אבל מדאורייתא מכשירין דוחין ואנן קי"ל דלא דחי והרמב"מ אמר מותר לקשור קשר שאינו של קיימא לדבר מצוה כגון שיקשור למדוד שיעור משיעורי התורה נימת כינור שנפסקה קושרין אותה במקדש אבל לא במדינה ולא יקשור נימא לכתחילה אפי' במקדש. והאי קושרין דקאמר קשר שאינו של קיימא דמיני' קא סליק ואי בשל קיימא פרושי הוה מפרש דאפי' סל קיימא קושרין ותו הא איהו דאמר (פ"ג מהלכות כלי המקדש הלכה ג') הלכה כמ"ד עיקר שירה בפה ולדידי' ודאי לא דחי שבת ותו אמר הלכה כר"ע דמכשירין לא דחו ואמר נמי הלכה כרבנן דר"י דעניבה אפי' לכתחילה שרי אלא בשאינו של קיימא ובהכי מתוקמא מתני' דומיא דכולהי מתנייתא דבמקדש דבשבות ומשום דאין שבות במקדש נימא נמי בשבות ומשום דאין שבות במקדש. והיינו דתנן אבל לא במדינה דאי קשר של קיימא פשיטא מלאכה היא ואפי' למ"ד עיקר שירה בפה מ"מ מצוה איכא בכלי לבסומי קלא ושבות דמקדש במקדש התירו ותו הא אפי' לשאר דבר מצוה התירו וכדתנן בשלהי שבת שפוקקין ומודדין וקושרין בשבת ולאפוקי מדה"ר יונתן דאמר מתני' כמ"ד עקר שירה בכלי והיינו דאמרינן בשלהי פירקין וא"ל ר"ש עניבה דלא אתי לידי חיוב חטאת דעניבה בקשירה לא מיחלפא שרו לי' רבנן אף במדינה כדאמרינן בואלו קשרים קשירה דאתי לידי חיוב חטאת דקשירה דלאו דקיימא בקשירה דקיימא מיחלפא לא שרו לי' רבנן אף במקדש דגזור דלמא אתי למיקטר קיטרא דקיימא ואע"ג דתנן מדבריהן למדנו שקושרין בשבת אלמא לדבר מצוה שרי אימא הכא דקיטרא דקיימא שכיחא בכנור וגזור א"נ ר"ש פליג וס"ל כר"א דפקק החלון דפליג אפוקקין ואיהו פליג נמי אקושרין. והרמב"מ לטעמי' דאמר בציר העליון דאסר במקדש משום שמא יתקע אלמא לא כל שבותין שרו במקדש. וכדאמרו בירושלמי אמתני' דציר ורסי'. א"ר יוסי בר' בון לא כל שבות התירו במקדש ורמינן הא דתניא עונבה אמתני' דתנן קושרין וס"ד למימר דכ"ע דהאי שבות חמיר דקיטרא דקיימא בכינור שכיחא אלא מתני' ר"א היא דאמר מכשירין דוחין אפי' במלאכה דאורייתא ולא מיבעיא בשבות ואפשר בעניבה דכ"ע דלא אמרינן כדאמרן לרש"י וברייתא רבנן היא דאמרי אפי' שבות לא דחי כדאמרינן באיזמל דאסרי לאתויי דרך גגות ובהרכבה דפסח ודדמי לי' וה"נ אע"ג דשבות במקדש הוא כיון דאי לאו בקרבן דקביעא זמן הוה הוה גזרינן האי שבות במקדש דשבות חמיר הוא ה"נ בקרבן דקביעא זמני' כיון דבמדינה שבות נמי לא דפי במכשירין האי נמי לא דחי והדר אמר דכ"ע כר"א ודכ"ע אמרינן אפשר בעניבה ומתני' ר' יודא היא דאמר עניבה זו היא קשירה וכדאמרן לרש"י ולא מסתבר לי' למימר דכ"ע כרבנן דר"א ודכ"ע אפי' בהא אין שבות במקדש ודכ"ע אמרינן איפשר בעניבה ומתני' ר"י היא ולא מפשר ברייתא רבנן היא ואפשר בעניבה משום דכיון דאין שבות במקדש לא אמרינן אפשר בעניבה דעניבה לא מבסם קלא כקשירה וצורך המקדש הוא וכל צורך המקדש אין שבות במקדש ולאפלוגי אי אמרינן אפשר בעניבה או לא אמרינן א"נ לאפלוגי אי אמרינן בהא אין שבות במקדש או כא אמרינן לא אשכחן תנאי דליפלוג בהא אלא לאו דכ"ע דשבות חמיר כי האי גזור במקדש והיינו טעמא דמ"ד עונבה דס"ל אי כרבנן דר"א ומכשירין לשבות נמי לא דחי אי כרבנן דר"י וכר"א דאפי' דאורייתא דפי ולא מיבעיא שבות אלא כל היכא דגזור ומשום דחי' הוא דשרי כיון דזמנו קבוע אמרינן כיון דאפשר בעניבה לא דחינין וכדאמרינן בשמעתא דיבלת מודי ר"א דכמה דאפשר לשנויי משנינן ואפי' בשבות כיון דגזור בכה"ג במקדש ומשום דזמנו קבוע דפי לי' לשבות כמה דאפשר דלא למדחי לשבות משנינן וע"ד קושרה כר"י ולא אפשר לשנויי וכיון דלא אפשר אע"ג דשבות כי האי גזור במקדש הכל אפי' בדאורייתא דחי כר"א והיינו דפריך אי אליבא דר"א אפי' לכתחילה נמי אלא הא ר"ש הא רבנן דתניא קושרה רש"א עונבה ותנן בשלהי מכילתין רש"א שלא התירו לך אלא משום שבות ואוקימנא לה דר' שמעון אהא קאי ומשום דקשירה שבות דאתי לידי חיוב חטאת היא ומדקאמר לא התירו לך אלא שבות גמור אבל לא שבות דאתי לידי חיוב חטאת משמע אע"ג דלא הוה אפשר בעניבה לא הוו שרי לי' רבנן ולית לי' דר"א דאמר מכשירין דחו ומדקא מהדר לי' ר"ש הכי מכלל דת"ק ס"ל הא נמי התירו וקמיפלגי מי התירו האי שבות במקדש או לא התירו ודכ"ע כרבנן דר"א ולא אמרינן אפשר בעניבה ואבע"א כאן באמצע כו' דמן הצד אפי' רבנן מודי דגזור אטו קיטרא דקיימא ואבע"א בגזירה דאמצע משום מן הצד קמפליגי ובשל סופרים הלך אחר המיקל ונקטינן כלישנא קמא וקי"ל כרבנן דר"ש ובסתמא דמתני' ואפי' מן הצד כיון דלאו קיסרא דקיימא הוא אין שבות במקדש אלא בתפילה גזור:

לא קשיא הא ר"א הא רבנן חזינן מכשירין נמי אם אי אפשר לעשותן מע"ש מודו רבנן דדחו כגון הכין איזמל מע"ש למול ונשבר איזמל בשבת עודו דדחו וכדתנן כלל אמר ר"ע כל מלאכה שאפשר לעשותה מע"ש אינה דוחה כו' וקפסיק ותני ל"ש מצוה ל"ש מכשירי' בא"א לעשותה מע"ש תליא מלתא אלא מצוה עצמה ודאי אי אפשר לעשותה מע"ש דזמנו קבוע בשבת דוקא וסתם מכשירין אפשר לעשות מע"ש והיינו טעמא דמכשירין דלא דפי משום דאיפשר לעשותן מע"ש אבל אי אתרמי מכשירין דא"א לעשותן מע"ש כגון נשבר איזמל ונימת כינור שנפסקה בשבת לרבנן נמי דחי. והכא בנימא שנפסקה מע"ש והיינו דפליגי ר"א ורבנן:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

מעבר לתחילת הדף