גאון יעקב/עירובין/סה/ב
לרבה ורב ששת דמוקמי לעובדא דרבי ור' חייא כר' מאיר ישראל בפנימית לא בעינן דאפי' נכרי בפנימית וישראל בחיצונה אסר ורב יוסף הא לא קשיא לי' אימא מעשה שהיה כך היה אלא ישראל בחיצונה קשיא לי' מדשרי רב פנימי במקומן א"נ לדידהו דאוקמינהו כר"מ מוקמי כרבנן דר"ע דרגל המותרת במקומה אינה אוסרת שלא במקומה וכיון דישראל בכה"ג לא אסר לא אחמור בנכרי טפי מישראל וכדאמור בתוס' דשלהי פירקין אדר' אלעזר מיהא להרמב"נ בספר המלחמות התם דאמר בנכרי בפנימית וב' ישראלים בחיצונה מדינא אסור ה"נ לר"מ בישראל אחד בחיצונה:
רבה ורב ששת הא דבעי מיני' דרב פנימי במקומו לא שמיע להו וקסברי רבי ור' חייא אסרי לפנימי ולחיצון ומעשה שהיה כך היה ורב אמרה להאי עובדא לאשמעינן דאורו כר' מאיר ואסרי פנימי במקומו ואגב אורחא קמ"ל נמי ישראל בחיצונה דנכרי אוסר בדריסת רגל ורב יוסף תהי בה ישראל בחיצונה ל"ל דדריסת רגל דנכרי פשיטא לי' דאסר כיון דישראלים אוסרים זה על זה דרגל האסורה ודאי אוסרת וכ"ת מעשה שהיה כך היה ועיקר מילתא דרב לאשמעינן דאורו כר' מאיר האמר רב פנימי במקומו מותר:
אוסרין זה על זה. והכא פנימי רגל המותר במקומו ואפי' ביחיד במקום נכרי אמרינן אחיד לדשא ומשתמש דלא אחוד לדשא ממש אלא דלא משתמש בחיצונה:
אמינא לי' נפיק אזל לי' וכ"ת ישראל ונכרי בפנימית נמי נימא לא שכיחא דדייר ישראל בחיצונה דנכרי הואיל ואית ליה רגל בחיצונה אימא קטל לי' ואמר נפיק אזיל דהא בנכרי בפנימית וישראל בחיצונה לא אסרינן אע"ג דרב כר"ע אבע"א התם נמי שכיחא ולא פליג רבנן ביחיד במקום נכרי ואבע"א בנכרי לחוד אפי' בדריסת רגל דנכרי לא שכיחא דדייר ישראל אבל בישראל בפנימית אדריסת רגל לא חייש ולמידר בהדי חייס אימא אמר אמינא ליה נפק אזל:
בתוספות כיון דשכיח במקומו אמאי מותר והריטב"א מפרק לה כיון דחיצון הוא הגורם וכו' דכל היכא דאפשר למיקנס במקום שני ישראלים עדיף טפי וכו' וקשיא לן אכתי לרבנן דר"ע דלא אסרינן כלל תיקשי אלא כדשנו בתוס' דסבר ראב"י דלא אסר אלא בשני ישראלים אוסרין ושכיח והריטב"א נמי לא קאמר אלא למאי דס"ל דלית הלכתא כש מעתין ואפי' יחיד ממש במקום נכרי אי הוה שכיח הוה אסיר ובפנימי במקומו משום דכי קנסינן אחיצונה במקום שיש ב' ישראלים ממילא פנימי מסתלק וכדבעינא למימר משמי' אבל שמעתין ודאי ליכא למיפרק אלא כרבנן דתוס' וכן משמע מלתי' דריטב"א:
מדמוקמינן להא כר"ע אנן דק"יל כרבנן בכל גוונא שרי אלא היכא דנכרי בפנימי' ושני ישראלים בחיצונה כדר"א בשלהי פירקין והיינו דאשמיטוה הריא"פ והרא"ש להא שמעתא אבל הרמב"מ אורי בעובדא דרבי ור' חייא ול"ש ישראל ונכרי בפנימית וישראל בחיצונה ל"ש ישראל ונכרי בחיצונה וישראל בפנימית פנימ' במקומו מותר וחיצון אסיר וכן אמר הריטב"א משמי' דהראב"ד הואיל ורבי ור' חייא עבוד עובדא ורב נמי ס"ל כותי' והריטב"א אמר בה טעמא מדאמרינן בעובדא דהמן ב"ר ריסתק דלא בעינן אוסרין ממש אלא כל היכא דשכיח ישראל דדייר וכו' ואפי' ליכא שני ישראלים דאסרי וכו' ושמעתא דהכא פליגא אסוגיא דלעיל וכו' ואמר הריטב"א רב דשרי פנימי דס"ל ממש בעינן ולא פליג ואנן דס"ל לא בעינן אוסרין ממש אפי' בחד היכא דשכיח אסר אלא שבזו יש לומר דכי קנסינן אחיצונה דאיתנהו בה שני ישראלים ומסתלק בעל החיצונה ממילא מסתלק בעל הפנימית דלא לידור בהכי סגי לן שלא לחלוק כ"כ בדברי ראב"י ע"כ ואנן שותא דמר לא ידעינן מנ"ל דסוגי' אדסוגיא פליגי ורב הונא ברי' דר"י דהכא אדרב הונא דהתם:
הא בעובדא דהמן בר ריסתק אסרי אהדדי במבואה אלא בביטול רשות' הוא דשרי וכולהי אוסרין בעירוב או בביטול רשות אישתרו. וכי היכי דבעירוב תו לא הוה אוסרין ה"נ אי בביטול רשות הו"ל יחיד אי שכיחי, אסר דשנים אוסרין בלא עירוב וביטול קאמר ולא דמי להכא דלא אסרי כלל ואפי' בלא עירוב וביטול רשות ולא הו"ל שנים אוסרין ואף הרשב"א לא ס"ל להא דהריטב"א דאמר (עה"ק בית נתיבות שער ד' סי' ג'.) במקום זה אין הפרש בין ישראל יחידי לישראלים רבים הסמוכין על שולחן אחד או מ חלקין לכמה שולחנות בבית א' שלא חלקו חכמים בדבר אלא כל שיש ישראלים אוסרין זה על זה ואפי' מועטין אוסר הגוי ואם היו מרובין ואין אוסרין זה על זה אין הגוי אוסר ע"כ:
אלמא קסבר הרשב"א אוסרין ממש בעינן ובשמעתין דהכא ס"ל כהרמב"מ והראב"ד לפי שרגלי שני ישראלים בחיצונה מכלל דס"ל לאו מטעמא דהריטב"א ואף הרמב"מ לא ס"ל דאמר (פ"ה מהלכות עירובין הלכה י"ו) ודין ישראל א' ודין רבים שהם סומכין על שולחן אחד דין אחד להם. והכא אמר בעובדא דרבי ור' חייא אלא כדאמר הרז"ה בעל המאור דלגבי נכרי ס"ל כר"ע דאפי' רגל המותרת במקומה בהדי נכרי אוסרות שלא במקומה ואכתי קשיא הא דא"ר אלעזר ונכרי ה"ה כרבים בשלהי פירקין גזירה משום מאן דלא ידע וכו' תי"ל מדר"ע ולהריטב"א דריסת רגל נכרי אי לאו משום גזירה לא אסר כלל והכא משום דחיצון גורם לפנימי שידור עם הנכרי וקנסינן או לגורם או לדר היכא דאיכא שנים וממילא מסתלק אידך ור"א בנכרי בפנימית ושנים ישראלים בחיצונה דליכא דר ואי לאו משום גזירה לא אסר בד"ר וכן פריש הריטב"א התם אלא להרמב"מ ורבוותאי קשיא וכ"ת הרמב"מ ורבוותאי מוקמי לר"א בג' חצרות ונכרי בחדר פנימית וישראל באידך וישראל בחיצונה דומיא דשמואל ורב אדא דאוקמו הריא"פ והרמב"ם בג' חצרות סוף סוף אי בנכרי כר"ע ס"ל בהאי נמי ניתסר משום דר"ע וצ"ל ר"א אפי' לרבנן קאמר וכדאמר הרז"ה התם ולר"א הכא נמי אפי' לרבנן אסורה משום גזירה דנא ידע וכדאמר הרעז"ה הכא וכן אמר הרמב"נ התם שהריא"פ סמך אדר"א דה"נ א כא האי גזירה וסוגיין לרווחא מוקי כר"ע אפי' בלאו גזירה דר"א וצריך תירוץ והר"י קאר"ו אמר אליבא דהרמב"ם דאפי' נכרי בפנימית וישראל בחיצונה אוסר כיון דידעי דלא אגר ולא ידעי דליכא ישראל בפנימית ושמעתין ודאי קשיא עלי' אלא דאמרינן סוגיין בלאו גזירה דר"א קאמר:
ומסתברא לן אע"ג דאמרי הרמב"ם והרשב"א והראב"ד והרז"ה בישראל ונכרי בפנימית וישראל בחיצונה או איפכא אוסר עד שישכור מהנכרי מכל מקום אי בטיל פנימי רשותי' דאית ליה בחיצונה לחיצון הו"ל חיצון יחיד במקום נכרי ולא אסר עד כאן לא פליג רבא עלי' דאביי בהא בעובדא דהמן באר ריסתק אלא משום דא"כ בטלת תורת עירוב אבל הכא ליכא עירוב דאי שכר לי' מנכרי תו לא בעי לעירובי דלגבי ישראל קי"ל כרבנן דר"ע דרגל המותרת במקומה אינה אוסרת שלא במקומה וגזירה דר' אלעזר נמי ליכא בשכר מנכרי ומדקאמר רב ואסר לא תיפשוט דלא מהני ביטול רשות דא"כ לאביי מא"ל ואיכא למימר הכא אפי' אביי מודי דביטול דחד לגבי דחד שכיח ולא דמי להתם דביטול דרבים לגבי חד הוא א"נ ביטול מחצר לחצר שכיח טפי מביטול דחצר דילי' וצריך תירוץ:
ר"ל ותלמידי דר' חנינא אקלעו כו' מהא דארש"י והיו יראים שמא יבוא נכרי בשבת ליכא למשמע דסבר כר' יודא דליתי' לא אסר דאפי' ר' מאיר דמחמיר מכולהי לא אסר אלא היכא דאתא ביומי' אסר למפרע כדאוקימנא בריש פירקין אבל היכא דידעינן דלא אתי ביומי' דכ"ע דלא אסר ור' יוסי נמי אמר שאין דרך ישראל לבוא בשבת הא נכרי אוסר הואיל ודרכו לבוא בשבת וכן אמר הרמב"ם בנכרי שאפשר לבוא בשבת:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |