גאון יעקב/עירובין/מא/א
אם אמרת לצאת ממנה לאו כשהוא מעונה הוא שהרי אכל ושתה כו' ור' יוסי ה"ק הרי אם תאב לאכול או צמא אסיר לי' למיכל ומישתי הא לאיי מעונה הוא:
מדקא"ר מאיר אעפ"י שאמ' ר' גמליאל אין מפסיקין מודה הוא שאין משלימין מכלל דרבנן מפסיקין ס"ל וכדאמרי רבנן דתוס' והא דר' ישוע וריב"נ בט' באב שחל להיות בע"ש דא"ר מאיר משמי' דר"ג אין משלימין ונכנס ר' ישוע להפר דברי ר"ג למימ' דמשלימין כדמייתינן מדריב"נ דעבוד כר"ג דלא כר' יוסי ורמינן דר"א ב"ר צדוק דעיו"ט משלימין ואי ר' ישוע נמי בר"ח וחנוכה ופורים קאמ' דמשלימין קשיא הא רבנן אפי' מפסיקין אית להו ונכנס ר"י להפר את דבריו משמע אלא כרבנן ואי איתא ר"י דלא כר"ג ודלא כרבנן ס"ל ומיבעי לי' לפרושי דעתי' אלא ר' ישוע בר"ח וחנוכה ופורים לא קמיירי וס"ל אי כרבנן דמפסיקין אי כר"ג דאין מפסיקין ואין משלימין ולהפר את דברי' בט"ב שחל להיות בשבת קאמ'. ורב יודא א"ר דקאמ' אבל חכמים אומרים מתענה ומשלים ושקלינן וטרינן אי אכולהי אי אחנוכה ופורים אלמא אחנוכה ופורים ודאי קאמ'. ואי תימא אחנוכה ופורים חכמים אדר"מ פליגי וקסברי דרבן גמליאל ס"ל בחנוכה ופורים אף משלימין דאי בדרבן גמליאל מודי לי' חכמים לר' מאיר דמודה הי' שאין משלימין אלא דנפשי' קאמרי דמשלימין קשיא וכי הנך רבנן דר"מ דלא כר"ג ודלא כרבנן דידי' אלא כמאן ואי תימא אכולהי חכמים היינו ר' יוסי דשמעינן לי' דאמ' בט"ב שחל להיות בע"ש מתענה ומשלים וכדאמ' רש"י בט"ב שחל להיות בע"ש ודאי דנפשי' קאמ' דר"ג ודאי אין משלימין קאמ' דבהא פליגי ר' ישוע וריב"נ דר"י בקש לבטל דבריו למימ' דמשלים וריב"נ קיים דברי' דאין משלים מדרמי מדריב"נ דעבוד כר"ג אהא דעבדינן כר' יוסי ומשנינן נמי בדורו של ר"ג עבוד כר"ג ובדורו של ר' יוסי עבוד כר' יוסי דר"י מודה דר"ג דלא כוותי' ובדורו של ר"ג עבוד כר"ג ורמינן נמי מדעבוד בדורו של ר"ג כר"ג אדר"א ב"ר צדוק דבעי"ט משלימין ור' יוסי ס"ל כר' ישוע אלא דריב"נ פליג עלי' ואמ' אין שומעין לך לבטל דברי ר"ג ודורו של ר"ג שמעו לריב"נ וקבעו הלכה כמותו ור"ע נמי ככל דורו עבוד כדא"ר יודא פעם א' היינו יושבין כו' והביאו לו ביצה וגמעה להורות לתלמידים הלכה ובתוס' ישנים משמי' דר"ח דקבלה בידם דר"ע אותו שנה מסוכן הי' והרופאים הביאו לו ביצה לרפואה ור' יודא לא דקדק וסב' משום דע"ש אין משלימין ובדורו של ר' יוסי קם ר' יוסי ונראין לו דברי ר' ישוע והורה כדבריו ודורו ראו דבריו וקבעו כן הלכה דלא כר"ג ודורו. והיינו דקאמ' רב אבל חכמים אומרים חכמים חדשו הלכה. ובר"ח וחנוכה ופורים אי תימא הא נמי ר' יוסי דנפשי' קאמ' קשיא ר' יוסי אליבא דמאן דהא ר"ג וכולהי רבנן דלא משלים וכה"ג פרכינן במי שהוציאוהו בעובדא דנחמי' ברי' דרב חנילאי ר' מאיר אליבא דמאן אלא אי אכולהי קאמ' ר' יוסי בכולהי מתענה ומשלים בט"ב שאל להיות בשבת כר' ישוע ובחנוכה ופורים ס"ל דר"ג אף משלימין קאמר:
אמר רבינא שאני י"ט של דבריהם מדקאמרי רבנן דתוס' דמה שאסו' להתענות בעיו"ט לא משום דחשיב כמתענה בי"ט מכלל דאי טעמא משום דהו"ל כמתענה ביו"ט תיקשי מ"ש רשות מחובה כדמייתינן גבי שבת מחובה לרשות והאי מאי קשיא אלמא שבת הואיל ואין מתענין בו שעות אפי' תענית חובה לר' יוסי דמתענין בו ערביות אלמא ערבית לאו כמתענה בה דמי ואפי' רשות נמי אבל יו"ט דדבריהן חובה דמתענין בו שעות א"נ ערביות כמתענה בו דמי לא חמיר משעות רשות דלא מתענין בו שעות אין מתענין בו ערביות לר"ג דחשיב כמתענה בו ומדלא משנינן הכי אלמא קסברי רבנן בעלי התוס' דביו"ט דדבריהן אפי' רשות מתענין בו שעות ולא אסרי רבנן בהו אלא לאשלומי ותיקשי כי היכי דנסבינן בשבת לר' יוסי מחובה לרשות בדבריהן לר"ג נמי נימא חובה מ"ט מתענין ערביות הואיל ומתענין בי' שעות רשות נמי הא מתענין בי' שעות היכי צריכי למימ' דרשות משום גזירה ובחובה לא גזו'. והשתא לדידן דבטלה מגילת תענית בחנוכה ופורים דלא בטלה ואסי' לאיתענויי בהו לא אסי' אלא לאשלומי אבל שעות שרי והשתא לר' יוסי בשבת חמירא שעות מערביות דשעות אסי' וערביות שרי וביו"ט דדבריהן ערביות חמירא דערביות אסי' ושעות שרי ולהלכה לא מסתברא הכי אלא כל דאסי' לאיתענויי בהו שעות נמי אסירא בהו. והא דאסי' יו"ט לפניו בלאו קושיא דידהו נמי לאו משום ערביות הוא חדא דא"כ לאחריו אמאי אסי' ועוד לר' יוסי דשרי ערביות אפי' בשבת מא"ל ועוד דלפניו אסי' אפי' בלא השלמה משמע אלא משום חזוק הוא ואיכא למימ' רבנן דתוספות נמי קושטא קאמרי:
מתוך שמתענין בו שעות כו'. הא דקשו בה רבנן דתוס' מהא דמייתי אמתענה ומשלים מט' באב לתענית הרשות פריק לה הריטב"א בשבת אין לחלק בין תענית קבוע לתענית הרשות ואי אסי' בתענית הרשות ליכנס בשבת כשהוא מעונה בט' באב נמי אסי' אבל ביו"ט דדבריהן אינו כדאי לדחות ט"ב מפני איסו' יום שלפניהם:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |