ברכת רצ"ה/קכה

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

ברכת רצ"ה קכה

סימן קכה

יום ג' י"ד אב תרמ"ד פה כפר ספאס.

שלום אשיב לכבוד הרב הה"ג חו"ב בחדרי תורה ענף עץ אבות שלם במעלות ומדות כ"ש מו"ה משה מייזילש נ"י אבד"ק מאשציסק יע"א:

א

[א] נתקשה כ"ת בדברי מרן זקני רשכ"י זצ"ל שכ' דהרמב"ם ז"ל הוציא דינו דפ"ד כהן מותר בגיורת אף דפסק דנתינה מדרבנן ונדחה א"כ ראיית רב ששת מהך דפ"ד ישראל מותר בנתינה וכמבואר בש"ס יבמות דף ע"ו דאיהו ז"ל מפרש האבעיא ביבמות דף נ"ז כפירושו של המורה שהביא רש"י ז"ל שם בבת גר וגיורת אי אוכלת בתרומה מחמת בעלה כהן וקשה דאיך נשאה הכהן ומוכח דכהן פ"ד מותר בגיורת דהרי התם מיירי בבת גרים שאבי' גר ואמה גיורת אבל בגיורת עצמה שהיא זונה אין הוכחה דכהן פ"ד מותר בה וכמו דמחלקי' בין בת גרים לגיורת לענין תרומה כ"כ יש לחלק לענין היתר לכהן פ"ד שישאנה לגיורת עצמה מהא דמותר בבת גרים:

ולדעתי אין הנדון דומה דדוקא לענין אכילת תרומ' יש לחלק בין בת גרים לגיורת עצמה דגיורת עצמה שהיא זונה אסורה באכילת תרומה מצד עצמותה ועיין בתוס' שם שכתבו דא"נ דבת גר זכר כבת חלל זכר היינו כחללה ממש אף א"נ דפ"ד לאו בקדושתו קאי לא אכלה מחמת בעלה דחללה אינה אוכלת בתרומה ועיין בדבריהם ז"ל משא"כ לענין היתר פ"ד לישא אותה אין מקום לחלק דכמו דאתה מתירו לפ"ד לישא בת גרים גר וגיורת משום דלאו בקדושתי' קאי כ"כ מותר בגיורת עצמה דהיא זונה דמה לי לגבי הכהן הנושא בין איסור כהונה זה לשאר איסורי כהונה. וכן נראה בעליל מדברי התוס' הנ"ל דלא קשיא להו א"נ דהוי כחללה ממש רק דאיך מותרת באכילת תרומה אבל לא מהא דנשאה הכהן פ"ד עייש"ה וז"ב לדעתי ודברי מ"ז רשכ"י זצ"ל כראי מוצקים:

ב

[ב] העיר כ"ת במ"ש בתשובתי בענין דבק חיבור להוכיח דהך דשבע לי' טומאה אין לו ענין להא דאאחע"א ואחת מהראיות כתבתי מהא דאבעיא ליה לרבא מנחות דף כ"ד בעשרון שחלקו ונטמא מקצתו והניחו בקופיא וחזר טבול יום ונגע באותו טמא אי אמרי' שבע ליה טומאה שהרי הו"ל כולל דע"י נגיעת הט"י אח"כ נטמא גם חציו השניה ובכולל אחע"א דבאמת הרגישו בזה התוס' שם דף כ"ה וכתבו דאביי ג"כ ס"ל דיש חילוק בין בזא"ז לב"א ורק דמשוה הך דזא"ז דרבא לב"א שמועיל לטמא חציו השניה. והיינו ע"כ משום דהוי כולל והביא דברי המלמ"ל דעיקר ספיקא דרבא בהך דעשרון כו' הוא משום זה עכת"ד כ"ת. אולם לדעתי אין זה כוונת התוס' ומטרת הכוונה היא לדעתי דבענין הך דאין איסור חל על איסור קיי"ל דאף דאין לחייבו שתים מ"מ חשוב עובר על שתיהן לענין לקוברו בין רשעים גמורים חזינן דהאיסור השני יש לו חלות עכ"פ לענין זה ורק דאינו יכול לחול לגמרי לחייבו משום שתיהן ולכך ס"ל לאביי דאף דאין השני יוכל להתפשט ולחול לגמרי על האיסור הראשון ובטומאה על הטומאה הראשונה מ"מ חל לענין שתטמא החציו השניה שהי' טהור כיון שחלה במקצת גם על הדבר הנטמא כבר ולא מטעם כולל קאתי עלה וכנ"ל. ועיין באחרונים ז"ל שהעלו דל"ש כולל רק היכי דגם אי לא יחול על האיסור הראשון יחול על ההיתר דאז אמרינן דכיון דבין כך ובין כך יש להאיסור השני מקום לחול על ההיתר חל ג"כ על האיסור אבל היכי דא"ת דאינו חל על האיסור גם על ההיתר לא יחול ל"ש כולל דאמרינן להיפוך שמתוך שאינו חל על האיסור א"י לחול כלל. ולפ"ז בהך דעשרון כו' א"י לדון מטעם כולל כלל מה"ט וע"כ צריך לפרש כוונת רבותינו בעלי התוס' בסברת אביי כדכתיבנא. וכמדומה לי שכבר הבאתי דברי האחרונים ז"ל אלו בקונטריסי ודחיתי עפ"י סברתם זאת את ראייתי הנ"ל ודו"ק.

עוד כתב כת"ר על ראייתי העיקרית דשניא הך דשבע ליה טומאה מענין אחע"א מהא דבחמורה על קלה לא אמרינן שבע ליה טומאה וגבי איסורים אף בחמור על קל אין איסור חל על איסור דהש"ס שם קאי לר"י ור"י ס"ל דבחמור על קל איסור חל על איסור וכדאיתא בחולין דף ק"א. ושגגה היא ביד כ"ת דבש"ס חולין לא קאמר רק דאף דר"י ל"ל כולל בחמור על קל מודה דאמרי' כולל אבל דיסבור דחמור יחול על קל מטעם חמור לחודי' לא מצינו ובטומאה חמורה על קלה חיילא אף היכי שאין השניה כוללת יותר וכמבואר:

ג

[ג] תמה כת"ר עמ"ש מ"ז הגאון זצ"ל דהא דנקט הש"ס וניגזור מיעוט שאינו מקפיד אטו מיעוט המקפיד ולא נקט דנגזור מיעוט שא"מ אטו רוב שא"מ דע"ז ל"ש התירוץ דהוי גזירה לגזירה דאחרי שגזרו חז"ל דרוב שא"מ חוצץ א"כ שוב מקפדת וחוצץ מה"ת וכמ"ש הראב"ד ז"ל דהיכי שמקפיד עליו עתה חשוב מקפיד וע"כ דמשום דרובו שא"מ ל"ש ולא גזרו בה רבנן. ותמה כ"ת דבאמת בש"ס דנדה נקט הש"ס רק דנגזור אטו מיעוט המקפיד אולם בערובין דף ד' ובסוכה דף ו' נקט הש"ס דנגזור אטו מיעוט המקפיד א"נ אטו רובו שאינו מקפיד. וליישב דברי מ"ז רשכ"י זצ"ל אמינא דאיהו ז"ל מפרש דלאו מילי מילי קאמר ורק דנגזור במיעוט שא"מ משום שניהם רוב שא"מ וגם מיעוט המקפיד והיינו דגם הס"ד שם ס"ל דגזל"ג לא גזרינן ורק דס"ל דהיכי דיש לגזור משום שני דברים דקרוב יותר גזרינן גם גזירה לגזירה והתרצן ס"ל דגם בכה"ג לא גזרינן ומשום רוב שא"מ אף דהוא עתה מה"ת לא גזרו משום דרוב שא"מ לא שכיחא ולא גזרו רבנן וכנ"ל לדעת מ"ז זצ"ל ודו"ק:

והנה כפי המבואר בכ"מ בש"ס גם היכי שהדבר שאנו דנין לגזור עליו הוא מלתא דלא שכיחא אף שהענין שרצונינו לגזור בשבילו שכיח ג"כ לא גזרו בה רבנן ולפ"ז יקשה דאם נאמר כנ"ל דרובא שאינו מקפיד לא שכיח ניהו שנאמר דרובו המקפיד שכיח מ"מ למה גזרו חז"ל כלל על רובו שאינו מקפיד. אולם י"ל לפמ"ש הר"ן ז"ל בכתובות פרק הכותב דהיכי דאחר התקנה יחזור הדבר להיות ד"ת בניקל יותר לתקן וכיון שכן בהך דרובו שאינו מקפיד דאחר הגזירה יהיה חוצץ מה"ת וכנ"ל לדעת מ"ז רשכ"י זצ"ל גזרו חז"ל אף דהוי מלתא דלא שכיחא והבן. ואשר יפלא בעיני בדברי מ"ז זצ"ל הוא דכיון דהגזירה דמיעוט שאינו מקפיד אטו רובו שאינו מקפיד הוא שיחשבו דעיקר החציצה בהקפדה תליא ויבואו להתיר גם רובו שא"מ ולטעם זה באמת לא יקפידו ומה חשש תורה יהיה א"כ בזה. ול"ד להך דצפורן שכתב הרמ"א ז"ל דלאחר שנהגו ליטול הצפרנים חוצץ דהתם האשה מקפדת ליטול הצפרנים כפי המנהג ורק ששכחה והניחה אחד וצ"ע אצלי ויען אין ספרי ת"י באופן שאותיותיו יחכמוני אשים מחסום לעטי בזה. ושלום על ישראל ועל רבנן:

תם ונשלם שבח לאל בורא עולם.

---

מלחמות אריה

---

---

---

שולי הגליון

---

---

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · מעבר לתחילת הדף