ברכת רצ"ה/קכ

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

ברכת רצ"ה קכ

סימן קכ
שלישית על הנ"ל.

ב"ה. בריסק יום עש"ק י"ט אב תרל"ב לפ"ק.

לכבוד ידיד ה' ויד"נ עוז הרב הה"ג חריף ובקי בחדרי תורה חכמתו פניו תאירה מפורסם לשם ולתפארת לעדתו עטרת כ"ש מו"ה אברהם יענער נ"י:

ראשון תחלה העיר כ"ת על מ"ש ע"ד כ"ת שכתב דלאו כ"ע דינא גמירי ואולי לא ידע דמועיל תפיסה וגמר א"כ לגרשה וכיון דספיקא הוא עכ"פ הדר הו"ל דברים שבלב. ואנכי אמרתי דגם אם באמת לא ידע ומשום זה גמר ומגרש הו"ל גט בטעות דאולי הוי ידע שיוכל בין כך ובין כך להחזיק הדמים שקבל לא הי' גומר לגרשה. וע"ז כתב כת"ה עתה שלא ראיתי בדבריו מה שציין לעיין בדברי הגאון נה"מ ז"ל סי' ר"ה שכתב לענין פשרה דאף שהי' מסתפק אם יזכה בדינו ואח"כ נתברר בב"ד דהדין עמו לא חשיב פשרה בטעות דמכר או קנה הספק. האמת אגיד כי לאשר לא הי' דבריו לנגד עיני בשעה שכתבתי כי החזרתים מקודם לה' מ' מיכל פיצעלש נ"י להשיבם לכת"ה כמבוקשו נשמט זה מזכרוני ולא העירותי ע"ז בתשובתי מאומה. אולם בגוף הדבר אמרתי באמת כדברי נה"מ ז"ל מסברא דנפשאי והבאתי עוד ראי' לזה מהך דמוציא אשתו משום איילונית גיטין דף מ"ו דכתבו התוס' דגם אם אמר משום איילונית אני מוציאך ל"ה קלקולא כשתנשא ותלד ורק לעז בעלמא ע"ש שכתבו דליכא למימר דהוי גילוי דעת דא"כ למה הוצרך לר"מ תנאי כפול. ובחי' בארתי דבריהם ז"ל דאף שידעינן שמגרשה בשביל איילונית מ"מ לא נדע דמשום ודאי איילונית מגרשה דיותר י"ל דמשום הספק מגרשה ואף אם הי' יודע שיוכל להיות שתתרפא ותלד אין ברצונו להמתין עוד ולבדוק עכ"פ מוכח דכל היכי שעושה דבר מחמת הספק אף שנתברר אח"כ אין זה מבטל המעשה דמעיקרא לזה נחית וה"ה א"כ בהך דפשרה וכנ"ל. אמנם לדעתי אין זה ענין לנ"ד דממ"נ אי נימא דלא עלה על דעתו כלל שיכול לתפוס ומחמת זה גמר וגירשה פשיטא דהוי גט בטעות ואם תאמר דהיה הדבר בספק אצלו בודאי דיש אומדנא דמוכח טובא דאחרי שכבר עלה זאת ע"ד דשמא יוכל לתפוס דגירשה רק על אופן זה שיתברר לו שא"י להחזיק הדמים כשלא יגרשנה משא"כ אם יתברר לו בהיפך שבידו לתפוס לא יהא גט משא"כ בהך דפשרה אם הי' הדין בספק אצלו לא שייך לומר האומדנ' דלא נתפשר רק על אופן שלא זכה בדינו ואי יזכה אין רצונו בהפשר דזה חשיב תלוי בדעת שניהם דל"א אומדנ' דעל אופן זה שיתחייב בדינו ל"ה שכנגדו נותן כלום עיין תוס' כתובות דף מ"ז ובפוסקים ז"ל מה דלא שייך בנ"ד שהגירושין תלוים בו והמעות שקיבל אינו בעד הספק רק עבור הגירושין והך דמוציא משום איילונית אף שתלוי בדעתו לבד שאני דא"ת אחרי שהי' מסופק כוונתו הי' שאם תתרפא ותלד לא יהא גט הרי ל"מ הגירושין כלום דאינה יכולה להנשא לאחר דשמא תלד דזה הספק עוקר בירורו אחר שתנשא ועדיין אגודה בו א"כ כמקדם ולמאי ולמה גירשה והבן זה:

ב) כתב כת"ה על מ"ש על דברות הגאון קצה"ח ז"ל בהך דשכ"מ שהקדיש כל נכסיו דלכך פסק הרא"ש ז"ל דבחזקת הנותן קאי דכיון דהוי ספיקא לא חשיב מוכח וידוע דהו"ל דברים שבלב דלא אבין מה שיאטי' דדברים שבלב מחמת דחשיב אומדנא שאינו מוכח לזה דזהו באמת מה דמבעי' לן אי גם בהקדש הוי אומדנא דמוכח טובא וידוע או דשאני הקדש דמ"ל דגמר והקדיש וכיון דע"ז גופא אנו דנין שפיר הו"ל כשאר איבעי' דלא איפשטא דספיקא הוי וז"פ וברור עכ"ל. וע"ז כ' כת"ה דלא פשיטא לי' זה דמ"מ כיון דאנחנו נשארים בספק איך דעתו של שכ"מ שהקדיש כל נכסיו ממילא לא מוכח הוא עכת"ד בקיצור:

הנה מה דמבעי' לי' לכת"ה לדידי פשיטא לי באין ספק דזה חשוב כשאר ספק איבעי' דל"א דספיקא הוי. וכאשר מלתי אמורה בדברי הקודמין. ולהמתיק קצת יותר אמינא דהנה הך דבעינן שיהי' מוכח טובא וידוע לכל פשיטא וברור שאין הכוונ' בלי גבול שלא יקרה ההיפך בשום פנים בעולם אף אחת מני אלף דזה א"א כמעט בשום אומדנא בעולם וגם הלשון מוכח טובא אינו מורה כן דזה ידוע באין ספק כלל וכלל ולא יקרא מוכח טובא ורק דכל שההיפוך הוא מיעוטא דמיעוטא דלא שכיח כלל נקרא מוכח טובא וגם ידוע לכל שכל איש לא יחשוב הספק הרחוק הרבה כזה ויאמר שהוא כן האומדנא וכל שאינו בגדר הזה כגון שהיא ע"ד רוב ומיעוט אף דחשיב מוכח מ"מ לא מהני דאינו עכ"פ מוכח טובא וידוע לכל שהספק הזה אם כי הוא מיעוט יוחק יותר בלב האדם ואם שידונו מ"מ מחמת הרוב כי אדעתא דהכי לא נעשה. עדיין ישאר קצת ספק בלבם יותר מלגבי' אומדנא דמוכח טובא דאם שיעלה מ"מ על לבם ההיפוך לא יהי' מ"מ גם בגדר ספק אף אינו שקול. וזה א"כ איבעית הש"ס בהך דשכ"מ שהקדיש אם הוא בגדר זה אם אין. והספק הוא בעיא דלא איפשטא הלזו היא א"כ כשאר ספק דעלמא ויותר א"א לברר מילתא דתליא בסברא שהוא רק ציור הלב ותלוי בשיקול הדעת אשר אין כל הדיעות שוות. ואך יען שכ' כ"ת שעלי להביא ראי' אביא ראי' לזה להפיס דעתו ה' אשר עדן נבוך בזה. דאי לא נימא הכי יקשה לדעת הרשב"א ז"ל דע"כ לא ס"ל לחלק בין היכי שהספק והאפשרות הוא בכל אדם להיכי שהספק הוא בהאיש הזה שהספק הוא לפי מה שהוא אדם ולא בגוף האומדנא שהוא בכל אדם ורק דגם בכה"ג חשוב דברים שבלב וכאשר בררתי בדברי הקודמין דאיך יפרנס סוגיא דהמדיר שקדשה וכנסה סתם דאמרי' דהאי תנא ספוקי מספקא לי' וגבי איסורא לחומרא ובממונא לגבי כתובה לקולא דכיון דספיקא הא הו"ל דברים שבלב והיא אשתו ודאי. אלא ודאי כמ"ש דכל היכי שאנו מסופקים אם זה הוא בכלל האומדנא דמוכח וידוע אין לחשוב משום זה ודאי דברים שבלב כיון שע"ז גופא אנו דנין ולא הוי רק כספק דעלמא וכנ"ל. וי"ל א"כ דהרשב"א ז"ל מפרש הך תנא ספוקי מספקא לי' דלא כפירש"י ז"ל שם שהבאתי דמספקא לי' אי קפיד בנדרים או אמומין ורק דיש קפידא ורק דמספקא לי' אי זה רק אומדנא דמוכח דלא מהני לבטל המעש' או דהוי בכלל אומדנא דמוכח טובא וידוע לכל וכנ"ל ודו"ק:

ג) מ"ש כת"ה באגרתו השני' דהשמיט להודיעני בכל המכתבים כי האשה טענה כי אין לו ג"א וגם הוא הודה לדבריה אלא שאמר אולי יתרפא הנה גם זה לא יועיל ולא יתיר. דעתה בודאי לא הוי מהכופין להוציא רק אח"ז שיקציבו לו לבקש תרופה לזה. ולא יחלש א"כ בזה רק מ"ש בטעם האחרון דבנ"ד גם הרשב"א ז"ל יודה דודאי הוי פחות משוי' דהפירות בודאי לכ"ע שייך לו שיעלה בכל שנה לסך מסוים מהסך מרובה שיש ביד האשה ובצירוף ט"ה מירושתה בודאי דסך האלף שקיבל הוא פחות משוי' אחרי שהכל תלוי אם יתרפ' בזמן אשר יקצבו לו הב"ד לקבל תרופה וכמובן דלדעת הסוברים דמתן דמים לא מהני בגט דאין קצבה לשיווי אשה לבעלה גם בספק אין לדון דלדבר שאין לו קצבה גם הספק אין לו שומא ולטעמים האחרים שכתבתי פשיטא דאין לזה ענין ואסתגר בהני לבטל הגט:

ומלבד זה יש לעיין לפי מה שבררתי דהפירות מהמעות שביד האשה בודאי שייך לכ"ע להבעל אם לא עלה כבר דמי הפירות עד עתה מאשר בידה לסך אשר נתנה לו בעד הגירושין דא"כ הוא לא קיבל מאומה אולם לאשר עדיין יש לדבר הרבה בדבר פירות ממעות מזומנים אם ואיך לחשוב בשגם אין אנו צריכין לזה בנדון שלפנינו דבלא זה הגט בטל וכאשר בררנו אשים מחסום לעטי ולא באתי רק לעורר לב המעיין המשכיל. זו"ז מ"ש כת"ה ליישב דברי הגאון מליסא ז"ל שכתב דגם הרשב"א ז"ל אינו חולק עם הקדמונים ז"ל דמתן דמים לא מהני בגט להוציא מכלל גט מעושה ונדון דידי' שאני דחזינן ששם לה להגירושין בדמים אלו. ואנכי תמהתי ע"ז דהרי הרשב"א ז"ל שם הביא סעד לחילוקו דניצל מהפסד ממון לא דמי למקבל ממון מהא דהפקעת שאר וכסות לא משוה גט לזבוני ושם לא שייך כל זה דראיית הרשב"א ז"ל הוא מאומר איני זן ואיני מפרנס דאמר שמואל דאין כופין אותן להוציא דיכולין לכופו לזון והכי פסקינן בש"ע סי' קנ"ד ולפ"ז בכה"ג אם כפוהו לגרש הוי גט מעושה שלא כדין ומוכח מזה דהפקעת חיוב לא הוי כמקבל ממון דאל"כ הי' נפטר משו"כ דבזה ג"כ לא שייך לומר דאין קצבה כו' דחזינן דשם לה הגירושין בסך זה. הנה אם כי דבריו נכונים דכפי' לגרש באיני זן כו' דמי ממש לנדון דהרשב"א ז"ל אבל איך נוכל לפרש דראיות הרשב"א ז"ל הוא מדבר שאין מפורש בשום מקום בש"ס דהיכן מצינו שבאיני זן כו' לשמואל אם כפוהו לגרש חשוב גט מעושה דמהא דכעס שמואל ואמר אכסוהו שערי לאלעזר כו' פשיטא דאין ראי' דאף אי נימא דבדיעבד הגט כשר מ"מ לכתחלה פשוט דאסור לב"ד גם בכה"ג לכוף שלא כדין וזה פשוט וברור:

ובעברי בין בתרי ענינים אלו עלה על לבי להעמיד סברת הגאון מליסא ז"ל ופירושו בדברי הרשב"א ז"ל ע"ד אחר. והוא דראיית רבינו ז"ל מהא דקיי"ל בש"ס דגיטין דף פ"ח דגט מעושה ע"י נכרים אף אם עשוהו כדין הגט בטל מה"ת עיין היטב בש"ס שם ובפוסקים וא"נ דהפקעת חיוב שו"כ הוי כמקבל דמים אמאי אינו גט דבזה אין שייך לומר דאין קצבה לשיווי אשה לבעלה דכיון דעשוהו העכו"ם כדין שהי' מהנך דכופין להוציא הב"ד יכפוהו לגרש ע"י עצמן או ע"י עכו"ם אלו שיאמרו עשה מה שישראל אומרים לך דחשוב ג"כ כעשוהו ב"ד וכמבואר שם א"ו דניצל מחיוב והפסד ממון ל"ח כמקבל זוזי והו"ל א"כ רק כתלוהו ויהיב דאינו גומר ומגרש ואף דידע דיכפוהו ב"ד מ"מ לא מקדים פרענותא לנפשי' ודוק.

והנה לפמ"ש בתשובתי הנדפסת בשמי בספרו של מ"ז רשכ"י זצ"ל אה"ע סי' קל"ד דאף דמסיק הש"ס בגיטין דף פ"ח שם דהא דרב משרשיא דאמר דד"ת בנכרים כשר ומ"ט אמרו פסול שלא תהא כל אחת ואחת הולכת ותולה עצמה בנכרי כו' בדיתא הוא מ"מ ז"א רק דבאמת במעושה ע"י נכרים גם בכדין הגט בטל מה"ת וכדאקשיה עלי' דא"ה שלא כדין נמי לפסול לכהונה כמו בישראל אבל עיקר סברת ר"מ בגזירה זו לא נדחה ואי משכחת פתרא דלא יחשב מעושה מ"מ מדרבנן פסול כדי שלא תהא כו' עיי"ש. לכאורה אין מכאן ראי' דאף א"נ דהפקעת שו"כ משוה בזה גט לזבוני וכנ"ל מ"מ כיון דאעפ"כ פסול מדרבנן משום גזירה דר"מ ממילא הגט בטל מה"ת דכיון דפסול מדרבנן והיא א"כ אגידה בי' חייב גם עתה במזונותי' ואין לו א"כ כלום בעד הגירושין ולא גומר ומגרש והגט בטל לגמרי. וכבר העירותי בזה בתשובתי הנ"ל עיין עליו. אמנם באמת גם זה נכון די"ל דראיית הרשב"א ז"ל הוא מהס"ד בגיטין שם דפריך מה נפשך אי עכו"ם בני עשיי' נינהו איתכשורי נמי ליתכשר כו' דלא ס"ל עדיין א"כ הך גזירה דר"מ דא"נ דהפקעת חיוב שו"כ הו"ל כמקבל דמים א"כ אף אי לאו בני עשוי' נינהו ליתכשר דהו"ל כתלוהו וזבין דכיון דהי' כדין ל"ש לומר דאין קצבה לדמי אשה וכנ"ל ודוק:

אחר כתבי זאת ראיתי דיש להעמיד גם דברי כ"ת עפ"י הירושלמי בפ' המגרש והכי איתא התם ר"י בשם רב ישראל שעיסו במעשה עכו"ם פסול ובאומר איני זן ואיני מפרנס דהוי כדין דרב ס"ל דבאינו זן כו' יוציא וכדאי' בפ' המדיר דמ"מ כיון דהמעשים היו עכו"ם פסול ואי נימא דהפקעת שו"כ הוי כמקבל דמים נהי דהוי שלא כדין ליתכשר דהוי כזבוני דל"ש בזה אין קצבה כו'. ועוד איתא שם אח"כ תני ר"ח עכו"ם שעיסו במעשה ישראל כשר אפי' אמר איני זן כו' [והיינו דאפי' באיני זן חשוב כדין כרב ולא כשמואל והמפרש פ"מ ז"ל נדחק בזה ללא צורך] ומזה מוכח ג"כ דאי הוי חשוב בזה שלא כדין הי' הגט פסול אף דאיכ' הפקעת שו"כ והוא שם להגירושין בדמים אלו וכנ"ל. ובגוף הדבר שכתבתי דלפי המסקנא ג"כ ס"ל גזירה דר"מ הנה לכאורה מדברי הרשב"א ז"ל בתשו' הנ"ל נראה בעליל דל"א הכי. שכ' בנדון דידי' גט זה מעושה ופסול כו' ואם נפשך לומר תלוהו וזבין הוא זה לא הוא כו' דאין זה מקבל ממון אלא ניצול מהפסד הקנס וא"נ כנ"ל מה נ"מ דגם אי חשוב כמקבל ממון הגט פסול מטעם גזירה דר"מ מדרבנן עכ"פ:

ורציתי לומר דמ"מ אין ראי' מדברי הרשב"א ז"ל הנ"ל דס"ל דנדחו דברי ר"מ לגמרי אף ע"ד הגזירה די"ל דס"ל להרשב"א ז"ל דגזירה דר"מ הוא רק במעושה ע"י עכו"ם ומשום לתא דפריצות נגעו בה ולא משום דלא עשתה כדת וכהוגן. אולם אחרי העיון ראיתי דא"א לומר כן דא"כ גם בעכו"ם חובטין אותן ואומרים עשה מה שישראל אומרים לך יפסול מחשש זה דפרוצות וכמובן א"ו דעיקר הגזירה הוא לפסול הגט משום שעשתה שלא כהוגן ואין לחלק א"כ בין עשתה ע"י עכו"ם אם אין לר"מ וע"כ דס"ל דלפי המסקנא ליתא בזה לר"מ וכמובן:

אמנם אחר ההתבוננות על משמרתי אעמודה דגם לפי המסקנא ס"ל גזירה דר"מ דגם בתלוהו וקדיש אמרי' בסוגיא דב"ב הוא עשה שלא כהוגן לפי' עשו עמו שלא כהוגן ואפקיעונהו רבנן לקדושין מיני' וזה עצמו גזירה דר"מ וכאשר בררתי וכבר רמזתי ע"ז בתשו' הנדפסת הנ"ל. והרשב"א ז"ל לא בא בתחלה לדון להכשיר מטעם דחשוב כתלוהו וזבין רק בנ"ד שתחלת הדבר אשר נאות לקנס הי' מרצונו ורק דדעת הרשב"א ז"ל דמ"מ עתה שחזר בו ואין ברצונו לגרשה רק מיראת הקנס אשר יצטרך לשלם מדינא [דאל"כ פשיטא דל"ח תלוהו וזבין דאדרבה זה האונס שרוצין ליקח ממנו שלא כדין וכמובן] חשוב גט מעושה אבל מ"מ אין מהאשה עשוי' שלא כהוגן דיפסול גיטא מדרבנן אף אי לא חשוב מה"ת גט מעושה אבל היכי שהאונס בא מצדה אף במקום דל"ח מעושה מן התורה מדרבנן פסול עכ"פ משום גזירה וכנ"ל מהך דתלוהו וקדיש [והא דרק פסלוהו לגיטא ולא בטלוהו לגמרי כמו בקידושין דהיינו דבגט ל"ה צורך לזה דאחר שאמרו דהגט פסול וא"י להנשא בו לא תעשה שוב זאת ללא יועיל וז"פ] ולפ"ז עכצ"ל דראיית הרשב"א ז"ל מהפקעת שו"כ הוא רק מהס"ד בפ' המגרש שם דלא ס"ל הך גזירה דלפי המסקנא אף א"ת דחשוב כזבוני מ"מ פסול מדרבנן וממילא בטל מה"ת דאין לו כלום בעד הגירושין דגם עתה כיון דאגודה בי' חייב מזונותי' וכנ"ל ויש לי בכ"ז הרהורי דברים הרבה וליראת האריכות בשגם לא הובאו עוד אצלי בכור הבחינה קצרתי וממוצא דברים אלה יצא לנו עוד ב' דברים לבטל ולפסול הגט בענין שלפנינו מוסיף על הראשונים אם כי לדעתי אין אנו צריכין לזה ואסתגר בקמייתי. האחד דאצ"ל דהרשב"א ז"ל חולק על רוב הפוסקים וס"ל דמתן דמים מהני להשוות גט לזבוני דבנדון דידיה וכ"כ בראייתו מטעם אחר קאתי עלה. ב' דאף א"נ דחשוב כזבוני ואמרי' אגב אונסא וזוזי גמר וגירש מ"מ הגט פסול עכ"פ מדרבנן משום דעשתה שלא כהוגן וכנ"ל סוף דבר דהגט בטל ומבוטל ואף אם ניסת תצא כו' והנני ידידו נצח:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף