ברכת רצ"ה/יח

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

ברכת רצ"ה יח

סימן יח

ב"ה לבוב יום ה' ל' למב"י תרל"ט לפ"ק.

אשיב ואומר שלום לכבוד ידידי הרב הה"ג חו"ב בחדרי תור' כ"ש מו"ה שמואל גינצעלס נ"י אבד"ק אבערלישויא.

מכתב יקרתו עם שאלתו שאלת חכם לנכון השיג' ידי זה שבועיים ועתה באתי להשיבהו על יקרת מדברותיו כיד ה' הטובה עלי ותחלה אבוא ע"ד הס"ת אשר בשירת האזינו אין ריוח וחלק בהשיטים באמצע רק כשיעור ג' יודי"ן לכל היותר מאותו הכתב של ס"ת זו וזה החלי בעזר הצור:

הנה כ"ת יצא לדון להכשיר משום דלדעת רבים מהפוסקים ז"ל שיעור סתומה הוא רק ג' אותיות ויש א"כ ריוח שיעור סתומה וגם דזה דבעינן שיהי' ריוח בשירה שיעור סתומה י"ל דאינו רק לכתחל' אבל בדיעבד אינו מעכב והאריך בזה. אולם לדעתי אין זה כדאי לסמוך להכשיר ואפרש שיחתי דמלבד דכבר נודע דהחלטת רוב הפוסקים הקדמונים ז"ל דשיעור פרשה בין סתומה בין פתוח' היא ט' אותיות הנה גם לדעת הפוסקים ז"ל דהשיעור הוא רק ג' אותיות או לדעת הטור ז"ל דרק בפתוחה בעינן ט' אותיות אבל בסתומה די בשלשה מ"מ בעינן ג' אותיות כתיבת אשר וכדומה אבל לא סגי בשיעור ג' יודין וכנ"ד דזה לא חשוב הפסק וריוח כלל ומלבד שזה נכון בעצמותו מצד הסברא אמינא דממקורו ברייתא דמס' סופרים שהביא הרא"ש ז"ל הוא מוכרע שאמר איזהו סתומ' כל ששייר באמצע שיעור שם בן ג' אותיות ולא נקט ג' אותיות דבעי למעט שלא נאמר דדי בג' יודין ורק דבעינן שיעור תיבה בת ג' אותיות אשר וכדומה דשיעור ג' יודין הוא רק ריוח כאות אחת א' או שי"ן ולא חשוב הפסק וכנ"ל ורק דבעינן תיבה של ג' אותיות ג"א אמצעים והריוח שבין אות לאות ובפתוח' בעינן ג"כ שיעור ג' תיבות של שלש שלש וכדאיתא במס' סופרים הנ"ל שהביא הרא"ש ז"ל והיינו ט' אותיות והריוח המעט שבין אות לאות וגם שני המרחקים שבין תיבה לתיבה ובזה מיושב דברי הסה"ת ז"ל שכתב דשיעור הריוח צריך להיות שיעור למשפחותיכם ותמה הב"י ז"ל דתיבת למשפחותיכם היא עשר' אותיות ולפי הנ"ל א"ש דשני המרחקים שבין תיבה לתיב' בג' תיבות עולה כשיעור אות הנוסף עכ"פ דלכתחל' שיעורם כשני יודין דבין תיב' לתיבה צריך להרחיק שיעור אות קטנה ואדרב' הסה"ת ז"ל מיקל קצת דדי בהפסק הפרש' שבמקום שני המרחקים שבין הג' תיבות של שלש שלש די שיפסיק כשיעור תיבת למשפחותיכם אות אחת נוסף ודו"ק כי זה נכון:

עוד אמינא להביא קצת ראי' לזה דגם לדעת הפוסקים דבהפסק הפרשה די בג' אותיות מ"מ בעינן ג' כתיבת אשר וכדומה ולא סגי בשיעור ג' יודי"ן מהא דפסקינן דבנזדמן לו תיבה בת ה' בסוף הדף יכול לכתוב ג' בתוך הדף ושנים חוץ לדף ולא אישתמיט לשום אחד מהפוסקים ז"ל שיאמר דאם בשורה אחת כתב כזה שני אותיות חוץ לדף ואח"כ בשורה שלישית נזדמן לו ג"כ תיבה בת ה' שא"י לכתוב רק ג' בתוך הדף שאסור לכתוב בכה"ג ג"כ שנים חוץ לדף שלא תהיה בשורה האמצעית ריוח שיעור שני אותיות אמצעים שהוא שיעור ג' יודין לכהפ"ח דה"ל פרשה פתוחה לדעת הפוסקים אלו ז"ל דגם שיעור פתוח' הוי רק שיעור ג"א. וביותר יש ראי' מהא דאיתא שם דאם א"י לכתוב מהתיב' של ה' רק ב' בתוך הדף יניח המקום חלק ויתחיל בשיטה השני' ולא ימשוך האותיות כדי למלאות עד סוף השיט' ול"ח לדעת הסוברים דבג"א הוי שיעור פתוח' וע"כ דבעינן ג' אותיות אמצעי' ולא סגי כשיעור ג' יודין וכנ"ל. וע"פ בירורן של הדברים האלה האיר ה' עיני לבאר הא דתנינן במס' סופרים פ"ה הלכה א' הכותב שם של שני שמות של קודש שהי' צריך לכתוב שם אחד של קודש וכת' אותו שני פעמים מקיים את הראשון ומחטב את השני שהראשון נכתב בלי טעות והשני אף שכתבו בקדוש' מ"מ הי' בטעות לכן מחטב השני ר' יהודה אומר אם הראשון בסוף הדף מחטב את הראשון ומקיים האחרון שנים של חול מוחק האחרון ומקיים הראשון ר"י אומר אם הראשון בראש הדף מוחק את הראשון ומקיים את האחרון. ויען כי השני בבות דין אחד יש להם ורק דשל קודש אינו רשאי למחוק ובשל חול מוחק הגיה הגר"א מווילנא זצ"ל גם בסיפא בדברי ר"י אם הראשון בסוף הדף. אולם בגוף טעמי' דר"י נלאו כל המפורשים ז"ל לפרש ולהבין החילוק שבין סוף וראש לאמצע הדף ונדחקו הרבה בדברים שאינם מתקבלים על הלב עיין עליהם:

ולפי הנ"ל יתבארו הדברים כמין חומר והתבונן. דהנה בהך דפתוח' וסתומ' דמס' סופרים שהביא הרא"ש ז"ל [העתקתי זה מהרא"ש ז"ל כי במס' סופרים שלפנינו כתוב בשיבוש] מבואר דלהמס' סופרים פתוח' היינו בתחלת השיטה שהניח פנוי בתחלת השיט' והתחיל לכתוב באמצעות'. וסתומ' היינו באמצע שכתוב בראש וסוף השיטה והחלוק שבין הפרשיות הוא באמצע. ומעת' אמינא להגיה בהיפוך ממה שהגיה הגר"א זצ"ל ורק שצ"ל בדברי ר' יהוד' בשני הבבות אם הראשון בראש הדף כו' ועיין ב"י סי' רע"ו שהביא בשם הגהות מיימון החדשות דאין לכתוב השם בסוף הדף ולא משכחת כלל שיהי' שם הראשון בסוף הדף אם לא דנימא שגם בזה טעה הסופר. והנה מבואר בפוסקים שאין לעשות נקבים ביריע' ושיהי' נשאר נקוב וביחוד בקדירת השם עיין בדבריהם ז"ל ולפי הנ"ל שפיר קאמר ר' יהוד' ונימוקו עמו דאם השם הראשון בראש הדף מחטב את הראשון דאם יחטוב השני ע"כ יצטרך להשאירו נקוב דאם יעשה מטלית יהי' קלף פנוי באמצע כשיעור ד' אותיות השם דחשוב ריוח שיעור פרשה סתומ' ופסול ואין לעשות נקב ולהשאירו כך. ולכך קודר את הראשון שבתחלת השיט' דחשוב פתוחה דל"ה רק בפנוי שיעור ט' אותיות ושפיר יוכל ליתן על הנקב מטלית וכנ"ל ואף להחולקים ז"ל דס"ל דשוה סתומ' לפתוח' או דפתוח' הוי רק בסוף השיטה היינו משום דדחו להך דמס' סופרים מהירושלמי וכדומה אולם אנן לשיטת המס' סופרים קיימינן ודו"ק. ובזה אמינא ליישב הא דאיתא במס' סופרים בפירקן הלכה ה' טעה וכתב יסגירני אל אל אל עויל [כן היא גירסת הגר"א ז"ל ועיקר] מקיים את הראשון ומחטב את השני ולא הזכיר חילוקו דר' יהוד' דפעמים שקודר את הראשון ולפ"ז א"ש דכאן בשם של ב' אותיות א'. ל. גם בראש הדף קודר השני וטולה מטלית דזה לא הוי סתומ' דג' אותיות אמצעים בעינן ולא סגי בריוח כשיעור ג' יודין וכנ"ל והבן:

[ויש מקום אתי בראש לומר ולפרש הך דהכותב שם כו' כפי שכתוב לפנינו ושלא נצטרך להגיה מאומה ע"פ דברי ההגהמ"מ ז"ל שהבאתי דאין לכתוב השם בסוף הדף וא"כ יש לפרש דברי ר"י בשם קודש דאם הראשון בסוף הדף והיינו דאיקרי שכת' בטעות בסוף הדף מחטב הראשון והיינו משום דבאמת גם השם השני קדוש הוא ורק דהראשון יש בו מעליותא שנכתב במקום הראוי וכשהי' בסוף הדף א"כ דיש בו לעומת זה גרעון שנכתב בסוף הדף קודר הראשון שלא יהי' שם בסוף הדף ויכול להטיל על הנקב מטלית ל"מ לדעת המפורשים דלשיטת המס' סופרים חשוב פתוחה בין בתחלת השיטה ובין בסופה דאין חשש הפסק פרשה דפתוחה לא הוי רק שיעור ט' אותיות אלא גם להמפורשים דבסוף השיטה לא חשוב פתוחה לדעת המס' סופרים מ"מ גם סתומה לא הוי ולא חשוב לא פתוח' ולא סתומה ואין חשש כלל ובסיפא בשמות חול השמיענו ר"י דאם הראשון בראש הדף קודר את הראשון ומטעמא שכתבתי למעל'. ועכצ"ל לפ"ז ולפרש הך דיסגירני כו' דלכך לא הזכיר הך חילוקא דר' יהוד' דמיירי שאינו יודע אם כתב השם שני פעמים או תיבת אל וגם א"כ אם הי' הראשון בסוף השיטה מחטב השני דהראשון ודאי קדוש והשני ספק אולם כ"ז רחוק והעיקר כדכתיבנא ופרשתי למעל' ודו"ק]:

וע"ד אשר חקר כ"ת אי הא דבעינן שיהא חלק באמצע כשיעור פרשה סתומה היא לעיכובא ודעתו נוטה דבדיעבד כל שהוא חלוק קצת די. לדידי פשיטא לי להיפוך דכיון דבעינן שיהי' פנוי באמצע בעינן שיעור שנקרא הפסק דהיינו שיעור הפסק פרשה סתומה דפחות לא מקרי הפסק כלל. ואם כי זה נכון מצד הסברא בעצמות'. אמינא להביא ראי' לזה מדברי הריב"ש ז"ל בתשובותיו שהקש' דאי ריוח השירה כשיעור פרשה למה אמרו שאם כתב כל הספר כשירה פסולה תיפוק לי' משום שעשה פרשה במקום שאין בו פרשה דפסול ואי נימא דשיעור ההפסק בשירה כשיעור פרשה אינו לעיכובא א"כ שפיר הוצרך להשמיענו דגם בכה"ג שכת' הס"ת כשירה בלי הפסק כשיעור פרשה שפסול' וע"כ דדעתו ה' ז"ל דשיעור ההפסק בשירה הוא כשיעור פרשה סתומה לעיכובא ובפחות ל"ח כלל כשירה וכנ"ל וזו ראי' נכונה וברור'. ועיין בריב"ש ז"ל שם שתירץ קושיתו זאת דה"א דאף דאויר כשיעור פרשה פוסל בצורת שירה עדיף דאין זה פרשה ורק כסדר השירה נכתב ומש"ה השמיענו דמשום דעשא' כשירה פסול'. וצריך לפרש דבריו ז"ל דדוקא היכי דנרא' להדיא שלא נעשה להפסק פרשה וכהך דכתב' כשירה אין לפסול משום שעשה פרשה שלא במקום פרשה אבל היכא די"ל הכי וי"ל הכי פסול ומה"ט אף היכי שהניח מטלית כשיעור ונשאר פנוי פסול וכנ"ל בהך דמס' סופרים דאף שמצא הטעות אחרי שכבר כת' אח"כ וע"כ נשאר פנוי מ"מ כיון שהרואין לא ידעו זאת ויחשבו שהי' נקב מקודם והניח המטלית קודם שכתב והיה בידו לכתוב על הטלאי והשאירו פנוי פסול בשיעור פרשה:

ועפ"ז אמנם אמינא להביא עזר מזה כנגד דעת קצת דאסור לכתוב שם הקודש על הטלאי דאל"כ יקשה בהך דהכותב שם כו' דגם היכא ששני השמות באמצע הו"ל למימר שיחטוב הראשון ויטלה על הנקב מטלית דבזה לא יפסול מטעם הפסק פרשה סתומה דאף אם הי' המטלית מקודם שכת' לא הי' ביד לכתוב השם על הטלאי ודמי להך דכשיר' דלא מיפסל משום הפסק שיעור פרשה משא"כ אם יחטוב השני ע"כ יצטרך להשאירו נקוב דאם יעשה מטלית יפסול מטעם הפסק כשיעור סתומה דאם הי' הטלאי מקודם שכת' אח"כ הי' לכתוב התיבות האחרים על הטלאי ואינו נרא' א"כ להדיא שלא נעשה להפסק וכנ"ל אלא ודאי דגם שם הקודש מותר לכתוב על הטלאי ואין א"כ נ"מ מצד זה והבן. ועפ"ז נסתר ג"כ ראיתי שהבאתי למעל' ראש דלכ"ע שיעור ג' אותיות אמצעים בעינן בהפסק ולא סגי כשיעור ג' יודי"ן מהך דנזדמן לו בסוף השיטה תיבה בת ה' דהתם כיון שנרא' בעליל למה נשאר פנוי לא נפסל משום הפסק שיעור פרשה וכנ"ל בהך דכתב כשירה וכמובן אך איסתגר בקמייתא. היוצא מכללות דברינו דאין מקום להכשיר בנ"ד שאין ריוח באמצע השיטות של שירת האזינו רק כשיעור ג' יודי"ן וכאשר בררתי בעזהש"י והנלפע"ד כתבתי:

בשולי היריעה אמרתי לכתוב לכ"ת מה שנתקשיתי בעברי בין בתרי ענינים אלו במה שכתבו בהך שאורך השיטה כדי לכתוב למשפחותיכם ג' פעמים דהיינו שלשים אותיות ושלא תהי' קצרה מזה שנרא' כאגרת וגם לא ארוכה יותר שלא יהיו עיניו משוטטות. בשם הר"ת ור"י ז"ל דזה דוקא בכתיב' דקה אבל בגסה הכל לפי הנוי וגם לא שייך עיניו משוטטות בכתיב' גסה וכתבו דהרמב"ם ז"ל לא מחלק בהכי ורק דבכ"מ צריך להיות האורך ג' פעמים למשפחותיכם מאותו הכתב עיין בדבריהם ז"ל. ואני תמה דהרי בשירת האזינו אורך השיטה עם האויר שיעור ט' אותיות באמצע הוא תיכף בשיטה הראשונ' אחד וארבעים ואף אם נאמר דכיון שנפסק באמצע באויר לא שייך עיניו משוטטות מ"מ הרי בשירת הים שיטה הראשונה השלימה יש בה ארבעים אותיות ולהיפך מצינו פחות בס"ת שכת' הרמב"ם ז"ל לעצמו בכל דף נ"א שיטין ורכ"ו דפים שעולה מספר השיטין אחד עשר אלף וחמש מאות ועשרים וששה ויעלה מספר אותיות התור' כולה ד"ש אלף ועוד לא יותר מכ"ז אותיות לשיטה דוק וחשוב. וצ"ע כעת אצלי. כזאת ראיתי להשיב לכת"ה ואשאר ידידו.

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף