ברכת רצ"ה/יז

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

ברכת רצ"ה יז

סימן יז

ב"ה רישא יום ו' עש"ק כ"ז תמוז תרל"ה לפ"ק:

אשיב ואומר שלום לכבוד הרבנים המופלגים יקרי רוח מו"ה יוסף עלינבערג וכ"מ שרגא פייבל קארפ יושבי על מדין ומב"צ בק' לבוב יע"א:

אחדש"כ מכתבם היקר עם שאלתם שאלת חכם שלשום הגיעני ואבא היום להביע חוות דעתי כיד ה' הטובה עלי.

תוכן השאלה: אשה נשאת לאיש בחצי אב דאשתקד ובחנוכה ילדה ולד עודנו חי וכאשר שאלו את האשה אמרה כי מאבי בעלה נתעברה שבא עליה בימי חג הפסח העבר ומאז נתעברה ומעת לדתה זה ח' חדשים היא דרה עם בעלה אצל חותנה. ובעת באו האב והבן והאשה לפני כ"ת אמרה שגם אחר הנשואין פתה אותה חותנה ובא עליה וחותנה מכחישה בכל, גם הבעל אינו מאמינה שזינתה אחר הנשואין וגם על קודם הנשואין אינו מאמין שמאביו נתעברה. עכת"ד השאלה. וזה החלי בעזה"י ואבא על סדר דברי כ"ת ראשון ראשון.

בראשונה יצאו לומר דלכך השמיטו הטור והש"ע מפותת אביו ולא כתבו רק דאנוסת אביו מותרת, משום דבמפותת אביו אם אביו חי אסור לישא אותה דאולי ע"י שהאב רגיל אצל בנו יבא לידי איסור וכמו דחששו כן גבי חמותו. ובמחכ"ת אישתמיט להו גמרא מפורשת יבמות ס"פ כיצד דבזכרים לא חיישינן להכי אי משום דאינו רגיל כ"כ האב אצל בנו כמו האם אצל בתה אי משום דגברי דאסרו שכיבתן אהדדי קפדי אהדדי ורחיק האי מיניה.

עוד כתבו כ"ת להביא סעד לדעת הש"ג ז"ל דאם הקורבה רגילה לבוא אצל אשתו כופין לגרש מלשון הש"ס יבמות (דף צ"ה) דהאי דעביד איסורא בחמתיה דא"ל אי לאו דאמר שמואל אין הלכה כר"י אסריתה עלך לאנתתך איסורא דעלם, דקדק ואמר דעלם, דבחיי חמותו גם לדידן נאסרה אף שכבר כנסה וכדעת הש"ג ז"ל.

לדעתי אף אם נדקדק כן י"ל דהכוונה היא דלר"י לעולם אסור באשתו אף לאחר מיתת החמות דקיל איסורא וכדקיי"ל בחמותו לאחר מיתת אשתו דאינו בשרפה ולדעת רבים מהקדמונים ז"ל גם כרת ליכא ורק איסורא בעלמא ואין מכאן ראיה להש"ג ז"ל. ומפשטא דסוגיא שם אדרבה נראה דלא אסר לאשתו עליו ורק נגדיה עיי"ש.

גם מה שהוסיפו לומר עפ"י דבריהם דאם נבעלה לחותנה קודם שנשאה הבן מחויב לגרשה לפ"ז מצד עצמו ליתא דכבר כתבו האחרונים ז"ל דגם לדעת הש"ג ז"ל אין חוששין בכנסה מאיסור פנויה לאיסור ערוה, עיין בדבריהם מה שמתרצים בזה דלא יקשה מהך דסעיף י"ג שם. ובעברי בין בתרי ענינים אלו ראיתי לעורר לדעת הש"ג ז"ל דאמאי אסור לכנוס לכתחלה בת מפותתו הרי כיון דשכיבתן אסרתן אהדדי קפדי אהדדי ולא חיישינן וכדאמרינן בס"פ כיצד שם:

גם מה שרצו לומר לפ"ד דבכה"ג נאסרה אשתו לבנו דאף שהבעל אינו מאמין לדבריה ע"ז נאמנת דלא שייך עיניה נתנה באחר דנשי לאו דיני גמירי לדעת שתאסר בכה"ג כבר החליטו הפוסקים ז"ל דבכ"מ אמרינן ענ"ב בטוענת נתיחדתי ונאנסתי דלפי דבריה לא אסרה עצמה ורק דאנן אמרינן דאם כן היא אסורה די"ל דמערמת לומר כן ובאמת ענ"ב:

אולם עכ"ז פשיטא דאסורה לדור עם האב. ואם אסרו שלא יכנוס בכה"ג לכתחלה, כ"ש שיש לאסור שידורו יחד ובזה אין לחלק בין גברי לנשי דעיקר החילוק משום שאינו רגיל כל כך או משום דשכיבתן אסרתן קפדי ומתרחקו מהדדי וזה לא שייך שידורו יחד וביחוד כי לפי דברי האשה גם אחרי הנשואין בא עליה חותנה ושפיר נאמנת שלא ידורו עם חותנה דבזה אין הפקעה מבעלה ואין לומר דהא בהא תליא דמלבד דיש לאסור שידורו יחד ע"פ מה שאומרת שבא עליה מקודם הנה גם אם לא היתה אומרת רק שאחר הנשואין בא עליה יש להאמינה לענין הדירה דקיל דאף שאינה נאמנת שנתפתה לו לבא עליה מ"מ לזה נאמנת שרדף אחריה דגם באומרת שאין רצונה לדור במקום זה שיש בני אדם פריצים שומעין לה וכמבואר בש"ע אה"ע סי' ע"ד עיי"ש וז"ב. ועתה נבא לדון ע"ד שהולד חי והיא א"כ עדיין מינקת חבירו הנה נודע דעת הפוסקים דבמזנה ליכא דין מינקת. ומ"ז רשכ"י זצ"ל דחה דעה זו לגמרי והעלה שאין לסמוך ע"ז כלל וכלל דעיקר טעמם משום דבמלתא דלא שכיחא לא גזרו רבנן אמנם כבר כתבו התוס' ז"ל דדוקא זנות בעדים והתראה לא שכיח וגם אי"ל דמ"מ העיבור ל"ש בזנות דאשה מזנה מתהפכת דהרי בהבחנה ס"ל לר' יהודה דמזנה צריכה להמתין משום דשמא לא נתהפכה יפה יפה ולא אמרינן דמ"מ כיון דעפ"י הרוב מתהפכת יפה הוי מלתא דלא שכיחא ולא גזרו רבנן וביחוד הרי אנן קיי"ל כר"י דתקנו זמן משום דשמא יחפה אף דהוי לא שכיח דזנות בעדים והתראה חשוב ודאי לא שכיח. אולם אנכי אמרתי ליישב קושיותיו ולקיים דברי חכמים בעלי דעה זו דשתתעבר בזנות חשיב באמת לא שכיח וראיה לזה דאל"כ יקשה לר"ל דאמאי לא קאמר הטעם דתקנו זמן שלא יחפה על בני' ממזרים דזנות בלא עדים והתראה שכיח וכמו שהוכיחו התוס' ז"ל אלא ודאי דזה מצד אחר חשוב לא שכיח דהעיבור ע"י זנות ל"ש דאשה מזנה מתהפכת ולפ"ז י"ל דלר"י הטעם דהוי תרי מיעוטי דשמא תזנה בעדים ויחפה שלא תהרג ושמא תזנה שלא בעדים ותתעבר ותוליד ויחפה על בני' ממזרים ובצירוף שניהם לא חשוב לא שכיח כ"כ לדידיה. ומהבחנה אין ראיה דהתם אם לא נתהפכה יפה ונתעברה המכשול והתקלה לפנינו כשתלד לתשעה דרוב לתשעה ילדן משא"כ בהך דמינקת דגם אם אירע הדבר דל"ש שנתעברה בזנות עדיין אין תקלה רק אם תתעבר בימי היניקה מבעלה ותעכר חלבה ותהיה בושה לתבוע מבעלה שיתן על מסמוס ביעי וחלב וכל כה"ג י"ל דלא גזרו במלתא דל"ש וזהו חילוק יפה לדעתי:

ולפ"ז אף כי חלילה לסמוך על זה לבד להתיר במזנה אחרי דרוב הפוסקים ז"ל חולקים בזה ואוסרין מ"מ יש לצרף דעת הפוסקים אלו לסניף היכי שיש עוד צדדי היתר בלא"ה. ועפ"ז אני דן במזנה שנשאה בשוגג שיהיה די בהפרשה דבזה יש לצרף לדעת המקילים במזנה דעת הא"ז ודעמיה דבשוגג אין צריך לגרש ודי בהפרשה, אולם להתיר בכה"ג שידור עמה אין דעתי מסכמת בשום פנים.

ובנ"ד לפ"ז אם נראה לב"ד שאינו עם הארץ וידע מאיסור מינקת אף שאומר ששגג שלא ידע שהיא מעוברת יש להחמיר דצריך לגרשה דמלבד דקשה להאמינו ששגה בזה אחר שכבר היתה בחודש החמישי והיה ניכר עוברה הנה גם אם אמת כדבריו אין מקום לצרף בזה דעת הא"ז ודעמיה ז"ל דעיקר טעמם שהקילו בשוגג שיהיה די בהפרשה אף דלאו קנסא היא שנאמר דבשוגג לא קנסו הוא משום דדוקא במזיד הוצרכו שיגרשה דחשו שיבא עליה אחר שראינו שכבר עבר במזיד ולא חש לתקנת חכמים משא"כ בשוגג שלא עבר עד כה לא חיישינן שיעבור על דברי חכמים וכמ"ש האחרונים ז"ל וזה ל"ש כאן שמתחלה שוגג היה אפ"ה כשדר עמה אחר הלידה ח' חדשים עבר במזיד א"כ על תקנת חכמים ויש לחוש א"כ בהפרשה שיבא עליה ואך אם הוא עם הארץ שלא ידע כלל מאיסור מינקת דזה ג"כ חשוב שוגג לענין זה וכמ"ש הת"ה ז"ל יש להתיר ע"י הפרשה דשוגג הזה הוא מתחלה ועד סוף ויש לצרף א"כ דעת הא"ז ודעמיה ז"ל לדעת המקילים לגמרי במזנה וכנ"ל:

והנלע"ד כתבתי:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף