ברכת רצ"ה/ב
|
< הקודם · הבא > |
ב"ה בריסק, יום ה' י"ז אלול מאסף לחדשי תרל"ב לפ"ק.
- לכבוד הרב המאה"ג מו"ה איסר נ"י אבד"ק פישטשאץ שלום כנהוג.
מכתב כ"ת עם שאלתו שאלת חכם הגיעני זה שבועות אחדות ויען כי לא הייתי אז בקו הבריאות והשלימות לא יכולתי להשיב ואחרי אשר שבתי ת"ל לאיתני התחלתי להשיב כסדר על שאלות אשר הגיעני בתוך הזמן ההוא הנחוצים למעשה והיום באתי לשאלת כ"ת והנני בזה להשיבהו כאשר עם לבבי כיד ד' הטובה עלי וזה החלי בעזרתו ית':
תוכן השאלה שהגיע מכתב חתום מג' אנשי חיל לק' לר' אפרים שניידרמאן שמת חתנו ע"י ומספרים המעשה בפרוטרוט וכי מת בכ"ז בחודש שבט ולא כתבו את שמו ולא שם עירו ואח"כ כתב הרב דשם כי מת יעקב צערנע איש חיל חתן אפרים שניידערמאן ואשתו נקראת לאה וכתב כי לא רצה לבשר בשורה רעה במקום שאין בן אך אנ"ח חבריו הפצירו בו שיכתוב בעצמו ע"כ השאלה בקיצור:
תשובה הנה לענין אם די בירור בעדות הזה שהמה מעידין על האיש הזה. לדעתי גם אם העדות היה סתם שמת איש חיל שמו יעקב צערנע ושם חותנו אפרים שניידרמאן ושם אשתו לאה הי' די מקום לדון להתיר דשמו וכינויו הוא כמו שמו ושם אביו וכמ"ש הפוסקים ז"ל ואף דרבים מחמירים דאין להתיר בשמו ושם אביו לבד כבר כתב מהריב"ל הובאו דבריו במשנה למלך פי"ג מה"ג דהיכא דאיכא עוד סימן אחר כגון שאמרו שהי' קרוב למשפחה פלונית לכ"ע אין צריך שם עירו עיין בדבריו ז"ל. והא דידן עדיפא טפי שאמר שם חותנו עם הכינוי וגם שם אשתו וכי היה א"ח והמיתה הי' בסימראפאל במקום שידוע שעמד שם בעל העגונה וגם שאין לו בן דכולי האי בודאי לכ"ע לא אמרינן דאיתרמי ופשיטא דדי במקום שם עירו. או דוק לאידך גיסא. דשמו ושם חותנו הוי כמו שמו ושם אביו דמה לי חותנו מה לי אביו וכ"כ המ"ב ז"ל בתשובותיו סי' צ"ח להדיא גם שם אשתו לדעתי י"ל דלדידן דאיכא חדרגמ"ה הוי כשם אביו והשאר לצירוף במקום שם עירו וכנ"ל. אולם בנדון שלפנינו אין אנו צריכין לכל זה דכיון ששלחו האגרת לפישטאלץ הוי כמעיד ומגיד שם עירו וכמ"ש המהרי"ק ז"ל שורש קפ"ה דכיון שאמר העד שאמרו לו כשתלך למקום פלוני אמור להם שמת יצחק בן מיכאל הו"ל שם עירו שהדברים מוכיחים שאותו יצחק בן מיכאל הוא מעיר פלוני דאלת"ה למה תלו שליחותא בהליכה למקום פלוני עיין בדבריו ז"ל. וגם עדות הא"ח הוא עדות מבורר שע"ז מעידין שכתבו לפישטאלץ לאפרים שניידרמאן שחתנו מת ואם אין לו לר' אפרים הנ"ל חתן אחר שיש להסתפק שמא ע"ז כוונו הרי יש שמו וכינויו שהיא כמו שם אביו וכנ"ל של חותנו וגם שם עירו פישטאלץ ושם העיר מצוין ביותר הגובערניע והפאויעס. ומלבד זה כפי אשר חקר כ"ת לא נמצא בהעיר רק אפרים שניידערמאן הלזה. ואין מצד זה שום חשש בעולם וכנ"ל:
אך נשאר עדיין לדון שאין החתימות והכתב ניכר. ולזה צריך אנכי להרחיב הדיבור קצת. הנה טעם מחלוקת הראשונים וגם האחרונים ז"ל אי הך דמצא כתוב בשטר מת פלוני היינו רק במקוים או גם בשאינו מקוים דהרשב"א והרמב"ן ז"ל כתבו דלא בעינן שיהי' מקיום. אולם הרשב"א ז"ל בעצמו הביא שדעת הרמב"ם ז"ל דבעינן שיהי' מקוים דוקא. ובתשו' מהר"ם אשכנזי ז"ל כתב דבל"ס הי' כתוב כן בספרו של הרמב"ם ז"ל שהי' ביד הרשב"א ז"ל דברמב"ם שלפנינו לא נמצא כן ועיין בהה"מ ז"ל וכבר האריכו בזה הפוסקים ז"ל ונחלקו לשתי כתות. והנה המקילים כתבו הטעם דכיון דקיום שטרות הוא רק מדרבנן ומה"ת לא בעי קיום כלל בעיגונא הקילו עיין ברמב"ן ז"ל ובר"ן ז"ל פרק מי שאחזו. ועלה על לבי להוסיף בזה לומר לפ"ז ולבאר דברי הירושלמי שמדמה הך דשטר לעד מפי עד דאחרי דמקילין להתיר עד מפי עד גם זה מהני דצריך להבין מה ענין זה לזה דאם בא לומר דבעדות אשה הקילו הנה זה מוכח מע"א ואפי' עבד ושפחה ולמה הוצרך להביא ממרחק מעד מפי עד אולם לפי הנ"ל ניחא דהירושלמי מיירי בשאינו מקוים וכנרא' ממשמעות לשונו וכמ"ש הפוסקים ז"ל עיין עליהם:
והנה בריש גיטין קאמר הש"ס בדין הוא דבקיום והנה היש קע שא ע מש דאמר ר"ל עדים החתומים על השטר כמי שנחקר' עדותן בב"ד ורבנן הוא דאצריך קיום כו' וצריך באמת להבין דמה ענין הך דר"ל לזה דר"ל לא אמר רק דאינן יכולים העדים להיות חוזרים ומגידים דכיון שחתמו על השטר חשוב כאילו העידו בב"ד וכיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד עיין ש"ס דכתובות דף י"ח והכא על זה גופא אנו דנין אם חתמו או שהוא מזויף וא"ת דמה"ת לא חיישינן לזיופא הנה זה מצד הסברא אבל לא שייך להך דר"ל. והנראה דכוונת הש"ס הוא כך דבאמת זהו מצד הסברא דמדינא לא חיישינן לזיופא דלא חציף אינש לזייף ורק דאי לאו הך דר"ל לא מהני זה דלא עדיף מעדים מפי עדים דל"מ דהאומדנא לא חשיב יותר מעדים ואי לא הוי משעת החתימה כאילו נחקרה עדותן בב"ד הו"ל כאילו עתה יש אומדנא דהעדים אמרו כך דלא עדיף מעד מפי עד ורק דכיון דאמר ר"ל דהו"ל כאילו נחקרה עדותן בב"ד שפיר האומדנא מעידה שכבר נגבו שני עדים אלו בב"ד ומהני כאילו שני עדים מעידים כן דלא חשיב עד מפי עד וכמבואר:
ומעתה יתבאר דברי הירושלמי כמין חומר דבעי להוכיח דבעדות אשה מהני האומדנא דלא חציף אינש לזייף ולא אמרי' דכיון דהכא לא שייך לומר דהוי כמי שנחקרה עדותן בב"ד דאין זה שטר מדעת מתחייב רק מדעת העדים דמה"ט קרי לי' הירושלמי מפי כתבם דשטר גמור לא חשיב מפי כתבם לדעת כמעט כל הקדמונים ז"ל וא"כ נהי דבעדות אשה הקילו במפי כתבם מ"מ כיון שאינו מקוים לא מהני האומדנא דלא חציף לזייף וכנ"ל וע"ז הביא הך דהקילו גם בעד מפי עד וכיון דעד מפי עד מהני בזה ממילא מהני האומדנא המעידה שהעדים אמרו כן דרק בעדות ממון לא הי' מועיל אי לא הי' אומרים דהחתומים בהשטר הוי כנחקרה עדותן בב"ד דהאומדנא לא חשיב יותר מעדים דלא מהני דהו"ל עד מפי טד משא"כ בעדות אשה דגם בעד מפי עד הקילו וכנ"ל ודו"ק:
והנה לכאורה עלה על לבי דיש לחלק בין היכי שיש שני עדים על הכתב ובין היכי דליכא רק ע"א ומשום דעיקר הטעם דעד א' מהימן הוא משום דהוי מלתא דעבידא לגלויי ואע"ג דבש"ס איתא ג"כ הטעם דדייקא מ"מ כבר כתבתי בחידושי די"ל דעיקר סברת דדייקא היא לחזק הטעם דהוי מלתא דעבידא לגלויי דהי' מקום לומר דלא חשיב עבידא לגלויי כ"כ דאולי סבר דגם אי חי הוא לא יוודע הדבר ולא יתגלה ששקר אמר ורק דכיון דאשה דייקא ירא יותר שאחר הדיוק יתוודע הדבר ואיבעית הש"ס בע"א ביבמה היא אי בעינן לחשבו מלתא דעבידא לגלויי דוקא סברת דייקא רבה או דדי בדייקא זוטא עיי' בתוס' שם והבאתי ראי' מהא דקיי"ל בעד אומר מת ועד אומר לא מת דאם בא זה שאמר לא מת אחר שהתירוה אין בדבריו כלום ואי נימא דהך דדייקא ומינסבא הוא טעם בפ"ע א"כ ההיתר ע"י העד הוא נגמר עם נשואיה לאחר למה א"כ כשבא העד המכחיש אחר שנתקבל עדות המתיר מותרת להנשא הרי עדיין לא נגמר ההיתר וע"כ דסברת דייקא הוא לחזק שיחשב עבידא לגלויי ביותר ונגמר א"כ ההיתר תיכף עם עדותו וכמובן. וצ"ל לפ"ז דגם בעד מפי עד חשוב מלדע"לג ודלא כמ"ש קצת האחרונים ז"ל וטעם הדבר נ"ל דלא יוכל אישתמיט ולומר שהמגיד הראשון כוזב לו שהכל יאמרו שזה שאמר מת בודאי הוי אמר אמת דהוי מלתא דעבידא לגלויי דלא משקר אינש ובודאי שזה אמר שקר שסמך שיוכל להשמט כנ"ל. ועיי' בתשו' הרשב"א ז"ל שכתב בע"א ביבמה שגם עד מפי עד מהני אף דבזה בודאי בעינן לטעמא דמלתא דעבידא לגלויי וכמבואר בש"ס שם ומעתה דבע"א בכתב לא שייך מדע"לג שיוכל להשמט ולומר שאין זה כתב ידו והירושלמי מיירי בשני עדים אבל בע"א צריך קיום דוקא שזה חת"י דיהי' עבידא לגלויי וכנ"ל. ולפ"ז בנ"ד אין להתיר בלי קיום כיון דחת"י השלשה אנ"ח ניכר שהוא כתוב מאחד דדומין כל החתימות ואם כי לדעתי אין להחמיר ולומר דכיון דחזינן שיש כאן זיוף לכ"ע יש לחוש שהכל מזויף דיש לומר והדעת נותן שגם החת"י דאנ"ח לא נעשה לזיוף ורק שאינם יכולין לכתוב ואמרו לאחד שיכתוב אגרת ויחתום שמותם שהמה המצוים לכתוב זאת ורק שלא ביאר הכותב זה להדיא כדרך כותבי אגרות בשם אחרים והעד שלא הי' לכוונת זיוף שכתב כל החתימות והכתב בלי שום שינוי בין אחד לחבירו שהכל רואין שאין זה הח"י השלשה בעצמן אבל מ"מ להיפך אין לדון חתימתם לשלשה ערים ולא נשאר רק חת"י דסופר ובעי קיום דוקא וכנ"ל כן עלה על לבי בראשית ההשקפה. אולם אחר ההתבוננות ראיתי דז"א דעכצ"ל לפי הנ"ל דאי לא הוי מדעל"ג אין החשש בע"א דשמא משקר לקלקלה דא"כ למה אנו צריכין לסברת דייקא דממ"נ למאי ניחוש דאם יתגלה אח"כ שבעלה חי הוא יתברר ששקר העיד העד ואין אדם משקר בדבר שיתגלה אח"כ ואם תאמר דסובר שבעלה ירחיק נדוד ולא יתגלה שקרותו א"כ לא הועיל כלום בקלקולו ומה לו לשקר ורק דעיקר מה שאנו חוששין בע"א ע"כ הוא רק דשמא לא דקדק יפה ואומר בדדמי ועיין בפוסקים בשם הגאונים ז"ל שכתבו דגם בממון הא דלא מהני עד אחד אינו משום דחיישינן שזה שכרו להעיד שקר ורק דחיישינן לבדדמי ובמלתא דעבידי לגלויא לא חיישינן לזה דודאי דקדק יפה ומעתה לא שייך לומר דלא חשוב מדעל"ג בעד אחד חתום בכתב רק כשא"י מי זה העד החתום דזה שפיר י"ל דל"ח עב"לג דקשה לחקור ולידע מי זה הוא העד החתום דהרבה יוסף בן שמעון איכא בעלמא אבל בידוע מי הוא החתום וכנ"ד חתימת הרב דשם שפיר חשוב על"ג דכיון דזה ל"ח שכוונתו לקלקלה ורק לבדדמי חיישינן בע"א א"כ אין חשש ששינה בכוונה קצת חת"י שיוכל אח"כ לומר שאין זה חתימתו וא"כ הרי על"ג כיון שיתברר אח"כ שזה חת"י אחד שלא שינה וכנ"ל ודו"ק:
ובגוף הדבר שכתבתי דהך דדייקא הוא רק לחזק שעי"ז חשוב יותר מדעל"ג דבלי הך דדייקא אין העד ירא כ"כ שיתפוס בדבריו שסובר דגם אם חי הוא לא יתברר בודאי וכנ"ל. אחר הישוב ראיתי דיש לגמגם טובא דאם כה נאמר יקשה דאיך הימנוהו לעכו"ם מסל"ת דאחר דכבר בררנו דעיקר החשש בעד אחד משום די"ל דאומר בדדמי ורק דבמדעל"ג רמי אנפשי' לדקדק הרבה א"כ גם במסל"ת נהי דנימא דגם במספר מעשה לתומו ל"ח לבדדמי במדעל"ג מ"מ הרי לפי הנ"ל אנו אומרים דלא נסתלק החשש דבדדמי רק כשהוא יותר עתיד להגלות ודאי ע"י דיוק דידה וא"כ במסל"ת בעכו"ם דעיקר ההיתר משום דלא ידע שיש תועלת בדבריו להיתר אשה פשיטא א"כ דל"ש לומר שירא שיתגלה ביותר ע"י הדיוק דידה חזר איפוא החשש דבדדמי למקומה וכמובן א"ו דהך דדייקא ומינסבא הוא טעם לעצמו שמחמת הוכחה זו סמכינן ביותר [וצ"ל דלכך בעד אומר לא מת אחר שהתירוה ע"י העד לא מהני דכיון דא"צ עוד לעדות חשוב כנגמר ההיתר] אך מ"מ אין ראי' ולא מצינו בשום מקום דיועיל הך דדייקא לבד אף היכי דל"ה מדעל"ג כלל די"ל דמחמת שני הטעמים בצירוף יחד קאתינן והיכא דלא הוי מדעל"ג וכגון שבא מכתב ממרחקים שמת זה וחתום בו עד שאינו ידוע לנו דל"ה על"ג וכנ"ל לא מהני דלא סמכינן על סברת דייקא לבד. ועפ"ז אמינא ליישב דברי הכ"מ ז"ל שכתב דלכך השמיטו הרי"ף והרמב"ן ז"ל אבעי' אי חמותה הבאה לאחר מיכן הוא ג"כ בכלל ה' נשים שאינן נאמנות לומר שמת בעלה דגם ה' נשים אלו אינו רק חששא דרבנן וספיקו להקל. וכל העובר משתומם דהרי בהדיא תנן בהנך נשים שהעידו שמת בעלה דאם בעלה כהן אוכלת בתרומ' הרי דמחזיקינן להו לודאי משקרות ולא רק חששא בעלמא מדרבנן. ולפי הנ"ל ניחא דהנה עכצ"ל דדברי הכ"מ ז"ל אמורים רק אי נימא דפ"א במיתה נאמן מה"ת דלהסוברים שהוא רק מדרבנן א"כ בהנך נשים הוי' א"א מה"ת דאחרי שלא האמינו אותן חכז"ל חזר לד"ת שאין ע"א נאמן כלל דהם אמרו וכו' והנה הא דמהימן בזה ע"א הוא משום דהוי מדעל"ג וגם יש צירוף סברת דייקא וכ"כ הריטב"א ז"ל גם להסוברים שהוא נאמן מה"ת והיינו לפי הנ"ל כל אחד הוא בפ"ע ולא דהך דדייקא בא רק לחזק שיהי' על"ג יותר וכנ"ל. ומעתה נכונים דברי הכ"מ ז"ל דכיון דחמותה הבאה לאחר מכן הוי ספיקא אי היא בכלל הנך נשים דהחמירו חז"ל שלא להאמינם הו"ל ספיקא דרבנן ולקולא ומותרת להנשא על פיה ומ"מ בהנך נשים שפיר אוכלת בתרומה דאחר שהחמירו חז"ל ואסרוה להנשא לא שייך עוד דייקא ושוב אין כאן עדות מה"ת וכמובן ודו"ק כי קצרתי:
ובגוף מחלוקת הפוסקים אי בעינן שיהי' חת"י מקוים דוקא הנה מצד זה שכתבו דמה"ת לא בעי קיום דלא חציף אינש לזיופי ורבנן הוא דאצריך ובעדות אשה הקילו באמת נראה בזה כדעת המחמירים דמהא דמה"ת לא בעי' לקיים שטרות אין ראי' רק דלא חציף המלוה לזייף שהוא המוציא השטר אבל היכא שלא יודע מי הוא אשר זייף וכהך שבא אגרת שמת פלוני דאם הוא מזויף לא תדע מי הוא אשר עשה זאת ל"ש זה שאין אנו דנין על איש פרטי וז"ב אצלי בסברא:
אולם מצד אחר יש לדון להורות להקל בלי קיום וכבר העיר בזה הגאון הח"מ ז"ל בסי' י"ז בתשובת שאלה דהרי בש"ס שילהי יבמות אמרינן דמשיאין על פי ב"ק ופריך דניחוש שמא צרה היא ומייתי הא דתנא דבי ר"י בשעת הסכנה כו' אע"פ שאין מכירים ול"ח א"כ גם באינו מקוים למאי ניחוש ואנכי בארתי יותר דבש"ס שם מייתי תרי עובדא באחד שעמד בראש ההר ואמר פלוני בן פלוני ממקום פלוני מת הלכו ולא מצאו שם אדם ובאמת אני פלוני כו' נשכני נחש והרי אני מת והלכו ולא הכירוהו והנה הך דנשכני נחש כו' דמי לגמרי להך דר"י בגט במקום סכנה דאם לא עכשיו אימתי דמסתמא ל"ה שם אדם בשעה שמת אולם מעשה הראשונה באחד שעמד על ראש ההר ל"ד לגמרי להך דתדר"י דיוכל להיות שיבורר יותר ואפ"ה ל"ח לצרה עפי"ז דאולי לא יהי' עדות אחר ותשאר עגונה הרי דאין ממתינן כלל וה"ה א"כ לענין קיום ולדעת המחמירים צ"ל דקיום הוא דבר נקל למצוא יותר מעדים אחרים שמת וצריך לברר ולפ"ז כשהמכתב בא ממקום רחוק הרבה שאין עדים מצויים כלל לקיימו גם המחמירין יודו דאין הקיום מעכב וכנ"ל מהך דיבמות שם ולדעת המקילין י"ל דכיון דהך דעמד בראש ההר כו' ל"ד לגמרי להך דתדר"י יותר י"ל דכוונת הש"ס דכיון דבגט כותבין בשעת הסכנה אע"פ שאין מכירין ול"ח במושלך בבור ואמר כתבו גט לאשתי לצרה בעד מיתה הקילו בכל גוונא משום סברת דייקא מה דלא שייך בגירושין ואין צריך לברר כלל ועכ"פ בכה"ג שאפשר לקיימו אף ע"י טורח אין לנו ראי' ברורה מהך דיבמות לא לכאן ולא לכאן וקשה להכריע בין המורים הגדולים רבותינו הקדמונים ז"ל. ומעתה בנ"ד שאין הקיום קשה כ"כ אף שהוא בריחוק מקום אחרי שהוא חת"י הרב דפקיע שמי' ויוכל להתקיים מב"ד לב"ד צריך לקיימו עכ"פ לדעת המחמירים ומי ירום ראש להקל במקום דאפשר נגד הני רבוותא ז"ל:
ולכאורה עלה על לבי לומר דבזה"ז דאיכא חדרגמ"ה ז"ל שלא לישא ב' נשים ליכא חשש דצרה כלל וכמובן אולם אחר היישוב ראיתי דז"א דבאמת לאו דוקא צרה דה"ה דיש חשש דשמא משאר הנשים שאינן נאמנות היא באה. והש"ס לא נקט צרה רק משום דלא נוכל לאוקמי בידענו שאין לאשה זו נשים כאלו ולכך פריך דילמא צרה הואי דזה א"א לידע דיוכל להיות שנשא אשה עוד במק"א וזה כוונת רש"י ז"ל בפירושו שם שכתב דלמא צרה הואי שנשא אשה במקום אחר עיי"ש ודו"ק:
והנה הגאון בעל שער אפרים ז"ל נסתפק בהני נשים שאינן נאמנות לומר מת בעלה אי נאמנות במסל"ת והביא ראי' דאינן נאמנות ממ"ש הריב"ש ז"ל להוכיח דמסל"ת לא בעינן קישור דברים מהא דקאמר הש"ס ביבמות שם דניחוש שמא צרה הואי ולא פריך דשמא עכו"ם הוא ש"מ דנכרי במסל"ת מהני אף בלי קישור דברים וא"נ דגם בהנך נשים מהני מסל"ת א"כ מה פריך דדילמא צרה הואי. אמנם אנכי אמרתי דאין מכאן ראי'. והתבונן. דהנה כבר הקשו על הריב"ש ז"ל דמה יענה להך דהי' מושלך בבור ואמר כתבו ותנו גט לאשתי בש"ס דגיטין דף ס"ו דפריך התם בש"ס ג"כ דילמא צרה הואי ולא פריך דלמא עכו"ם הוא דהתם לא מהני מסל"ת. אמנם באמת דברי הריב"ש ז"ל נכונים דעיקר טעם החילוק אי בעינן קישור דברים או לא הוא דאי לא בעי קישור דברים לא חיישינן כלל בעכו"ם שאמר כן לקלקלה ורק כשבא להעיד חיישינן דמהכ"ת בא להעיד לטובת ישראלית אבל כל שלא בא להעיד ואומר רק דרך העברה מסל"ת ל"ח כלל שאומר לקלקלה. אולם אי נימא דבעינן דוקא קישור דברים הוא להיפך דבסתמא חיישינן שבא לקלקלה ורק כשאומר דרך סיפור עם קישור דברים דיש הוכחה ואומדנא שאינו מכוין כלל דהרי סיפר ג"כ דברים אחרים שא"צ לעדות האשה מהני בעדות מיתה ועיין בש"ס דיבמות דף צ"ח בהך דגר שנשא אשת אחיו מאמו ואמר על ספסל זה ישב ר"ע ואמר שני דברים בגר נושא אשת אחיו מאמו ואמר על פסוק ויהי דבר ה' וגו' ופריך דהא מורה ובא בשעת מעשה ואין שומעין לו וקאמר שאני הכא דקאמר מעשה אחרינא בהדי' הרי דכל שאומר עוד דברים יש הוכחה שהכל אומר אמת בלי שום פני' וזהו א"כ הוכחת הריב"ש ז"ל דבעכו"ם ליכא למיחש דבעי לקלקלה וא"כ גם היכי דל"מ מסל"ת דוקא שיש לפנינו עכו"ם שאומר מסל"ת דל"מ היכי דבעינן עדות גמורה אבל מ"מ ל"ח היכא שלפנינו נשמע כאלו הבעל אומר כן דשמא אין זה הבעל ורק שעכו"ם בא לקלקלה ואמר כתבו ותנו גט לאשתי פלונית דליכא למיחש לקלקולי בעכו"ם וכיון שכן בעדות מיתה דהקילו להאמין מסל"ת ל"ב קישור דברים וכנ"ל. ומעתה בהנך נשים דחיישינן שבאין לקלקלה אף אי נימא דנאמנות במסל"ת מ"מ פשיטא דז"א רק עם קישור דברים דיש הוכחה ואומדנא שאמת יהגה חכם וכנ"ל וא"כ שפיר פריך דדלמא צרה הואי:
שוב מצאתי להאחרונים ז"ל שהרגישו קצת בזה אמנם לא בארו הדברים כמ"ש ורק שכתבו סתם דמ"מ אין ראי' דל"מ בנשים אלו מסל"ת עם קישור דברים ולפמ"ש בלי קישור דברים בלא זה אין להסתפק כלל דכיון דחיישינן שבאים לקלקלה ע"ד שאמרי' תמות נפשי היא דקאמרה פשיטא דאינן נאמנות בלי קישור דברים וכנ"ל ועיין בש"ס דיבמות דף קי"ז שתי יבמות זו אומרת מת בעלי וזו אומרת מת בעלי זו אסורה משום בעלה של זו כו' והתם לגבי חברתה פשיטא דהוי מסל"ת שלא באתה להעיד רק על מיתת בעלה לגבי היתר עצמה ורק עיקר מה שיש לדון היכי שיש הוכחה ואומדנא וכגון במסל"ת עם קישור דברים ולזה אין ראי' לסתור וכנ"ל. והנה אם כה נאמר הי' מקום לדון להתיר בנ"ד בלי קיום אחרי שיש בהאגרת הרבה דברים שאינם שייכים לעדות המיתה והו"ל קישור דברים דגם הני נשים מהמני ואף שבתחלה נאמר שמת חתנו ואח"כ באו שאר הדברים מ"מ חשוב קישור דברים וכמו שהוכחתי בחי' מהך דיבמות דף ע"ז שהבאתי דהמעשה אחרינא אמר אח"כ עיי"ש אמנם לדינא קשה להתיר כאן בלי קיום מטעם זה דמלבד שסתרתי הראי' דאינן נאמנות במסל"ת וכנ"ל דמ"מ י"ל דנאמנות במסל"ת עם קישור דברים ובל"ז פשיטא דאין להאמינם מ"מ כ"כ אין לנו ראי' להיפך הנה יש לדון אי יש לחשבו מסל"ת כיון שנזכר שם אשתו ועיין כ"ז בפוסקים ז"ל:
בהא סלקינן דצריך שיתקיים חת"י הרב דסימפארפאל וכאשר יתקיים הנני מסכים בהתירא דאיתתא וישבו איזה ב"ד של שלשה ויתירוה כדין נשאת עפ"י עד אחד והנלפע"ד כתבתי:
ומ"ש כ"ת באגרתו האחרון לצרף מה שבא מהמאגיסטראט ואמר להאשה שבעלה מת אין דעתי נוחה בזה דכיון שנאמר להגיד להאשה אינו עוד מסל"ת ואף דהוי ערכאות אין לסמוך ע"ז בלי מסל"ת וראי' מש"ס דגיטין דף כ"ח דקאמר אהך דשמעי מקומנטריסין של עכו"ם הא קיי"ל דכל מסל"ת הימנוני מהימני עיי"ש ואם כי יש לדבר עוד בזה הנה אחרי שבנקל להשיג קיום על חת"י הרב מסימפארפאל מב"ד דעיירות הגדולות הסמוכות כגון מק' אדעסא וכדומה ויותר מזה אין אנו צריכין וכאשר בררתי בעזה"י ואין לנו לחפש ולילך דרך צר במשעול הכרמים ושלום על ישראל ועל רבנן וה' הטוב יצילנו משגיאות ויראנו בתורתו נפלאות. כ"ד כו"ח למען תקנת עגונות:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |