ברית משה/עשה/ב

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

ברית משה עשה ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

להאמין (א) ולשמוע היא הקבלה שהוא אחד כו'. כן מנה גם הרמב"ם ז"ל בסה"מ את המ"ע ב' וז"ל מצוה ב' היא הצווי שצונו בהאמנת היחוד והוא שנאמין שפועל המציאות וסבתו הראשונה אחד והוא אמרו יתעלה שמע ישראל ד' אלקינו ד' אחד כו' וכ"כ בחיבורו הל' יסוה"ת פ"א הל"ז וז"ל אלקי זה אחד הוא ואינו שנים ולא יתר על שנים אלא אחד שאין כיחודו א' מן האחדים הנמצאים בעולם לא אחד כמין שהוא כולל אחדים הרבה ולא אחד כגוף שהוא נחלק למחלקות ולקצוות אלא יחיד שאין יחיד אחר כמותו בעולם כו' וידיעת דבר זה מ"ע שנ' ד' אלקינו ד' אחד עכ"ל ולכאורה צ"ל הלא כבר מנה הרמב"ם בסה"מ ובחיבורו את המ"ע זו שהיא הצווי אשר צונו בהאמנת האלקות וא"כ היכי מנה את המ"ע ב' על האמנת היחוד הלא אחד הוא בשלמא רבינו ז"ל שלא מנה את המ"ע א' על האמנת אלקית אלא כהנ"ל ע"כ מנה שפיר את המ"ע זו על זה אבל הרמב"ם לכאורה צריך ביאור, אבל ראיתי אח"כ בזוהר הרקיע ז"ל מ"ע א' אות י"ב שמפרשו היטב וז"ל וענין זאת המצוה אצלו שנאמין שזה האלוה אשר האמנו מציאותו בדיבור אנכי הוא אחד כו' עכ"ל וכן כתבו ז"ל האלה המצות מצו' תי"ז ומצה"ש מצו' תי"ח ומה שכתבו שם בלי שום שיתוף מקורם מהחינוך מצו' תי"ז, ועי' במהר"ם שיק ז"ל מצו' תי"ח שכ' דלפי מה שמסקו האחרונים שגם ב"נ מצווה על יחוד ד' למה נקט הקרא שמע ישראל ותירץ דישראל צריכין להאמין בד' מחמת קבלה ולא מחמת חקירה ומפ' בזה את הספרי על הפסוק זה ובאמת גם המרש"ל ז"ל בביאורו כאן מפ' את הספרי על דרך זה אלא כשתעי' שפיר בדבריו תמצא חילוק גדול ביניהם, ועמ"ש דעל עשה דיחוד ד' גם ב"נ מצווה לכאורה ק"ל מגמ' סנהדרין נ"ו ע"א שבע מצות נצטוו ב"נ אמאי לא אמר שמנה אבל אח"כ ראיתי שכבר הקשה קושיא זו על האחרונים הסד"מ ז"ל הל' יסוה"ת פ"א הל"ו ומחמת קושיא זו באמת סובר דב"נ לא נצטוו אלא על לאו דע"ז ולא על עשה אבל לי"נ בס"ד דאמת אתם די"ל כמ"ש רבא סנהדרין ע"ד ע"ב על עשה דקידוש השם אינהו וכל אבזרייהו כמ"כ נמי י"ל דעשה דיחוד השם נכלל בלאו דע"ז כמובן, ועל קושית המר"ש על הפסוק שמע ישראל עי' במנ"ח ז"ל מצ' תי"ז מ"ש ע"ז אבל מהאחרונים ל"נ כמותו כי הם סברו דגם בב"נ יש מ"ע דאל"כ לא הקשה הסד"מ כלום ובאמת המהר"ש לפום שיטת האחרונים הקשה וע"כ לא דיבר מהמנ"ח אף שדרכו להביאו ע"ש ותבין. ולי"נ בס"ד לתרץ דלפמ"ש רבינו דשמע פירושו תקבל שצריך לקבל שהקב"ה אחד בשמים ובארץ ובד' רוחות העולם א"כ יש במ"ע זו שני דברים להאמין על אחדותו יתברך ולקבל עליו אחדותו יתברך [עי' ברבינו היטב במ"ש מ"ע להאמין ולשמוע ותראה דסובר כן וממילא מובן דמדוע לא מנה כהרמב"ם האמנת אלקות בפ"ע כיון דסובר שנכלל במ"ע זו כמובן] וא"כ י"ל דמ"ש האחרונים דגם ב"נ מצווים על יחוד השם כוונתם על האמנת היחוד אבל לא על קבלת היחוד דעל זה באמת אינם מצווים רק ישראל וע"כ כתיב שמע ישראל והכי פירושא דקרא שמע דהיינו קבלת היחוד, ישראל אינם מצווים רק ישראל כמובן, וגם נ"ל ליישב בזה את רש"י ז"ל פ' ואתחנן שכ' וז"ל ד' שהוא אלקינו עתה ולא אלוקי האומות ע"א הוא עתיד להיות ד' אחד שנ' כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרוא כולם בשם ד' ונאמר ביום ההוא יהי' ד' אחד ושמו אחד עכ"ל והקשה עליו המזרחי ז"ל דלפ"ז האי קרא לאו בייחודו יתברך קמיירי אלא שמודיענו שהוא עתיד להיות אחד לכל האומות ולא כמו עכשיו שיש לכל אומה ואומה אלוקי בפ"ע ואין הדבר כן שהרי ייחודו יתברך ושהוא מ"ע לא למדו אותו רז"ל אלא מהאי קרא כו' עי"ש אבל לפמ"ש רבינו י"ל דגם רש"י סובר דפירושא של שמע תקבל וה"ק הקרא שמע ישראל תקבלו עליכם שד' אלוקינו ד' אחד כמו שפרש"י כלומר תקבלו עליכם שגם עתה הוא אחד אלא לעתיד יהי' אחד גם לכל העולם וגם הסמ"ק ז"ל סי' ב' סובר שצריך לכוין גם א"ז דלעתיד יהי' אחד לכל העולם וכן סברו ז"ל בדעת הסמ"ק הב"י או"ח סי' ס"א והד"ח על הראש פ"ב דברכות וא"כ י"ל דגם רש"י כיוון לזה ודו"ק:

ב

וצריך (ב) שיאריך דלי"ת כו'. כן איתא בברכות י"ג ע"ב תניא סומכוס אומר כל המאריך באחד מאריכין לו ימיו ושנותיו אמר ראב"י ובדלי"ת א"ר אשי ובלבד שלא יחטוף בחי"ת ר' ירמי' הוה יתיב קמיה דר"ח בר אבא חזייה דהוה מאריך טובא א"ל כיון דאמליכתיה למעלה ולמטה ולארבע רוחות השמים תו לא צריכת, ומ"ש רבינו ולא יאריך באל"ף גם הרא"ש ז"ל שם כ"כ וכ"כ הטור ז"ל או"ח סי' ס"א והב"י ז"ל כתב ע"ז והוא בירושלמי ובאמת בירושלמי שלפנינו ליתא לשון זה וגם מהמעדני יו"ט ז"ל נ"כ מדלא הביא א"ז אלא בשם הב"י עי"ש ותבין ואפשר שהב"י כיוון עמ"ש הירושלמי ברכות פ"ב הל' א' תני צריך להאריך באחד ר' נחמן בר' יעקב אמר ובלבד בד' ומדאמר ובלבד בד' שליתא בגמ' דבבלי נראה דלא יאריך לא בא' ולא בח', אבל לפמ"ש בכ"מ הל' ק"ש פ"ב הל"ט וז"ל ואמרינן בירושלמי והוא שלא יאריך באל"ף שלא יהא נראה כאומר אי חד נראה דהי' גירסתם בירושלמי כן, אבל לכאורה ק"ל על רבינו דמדוע לא הביא את הא דר' אשי ובלבד שלא יחטוף בח' שהביאו כל הפוסקים:

ונ"ל בס"ד לתרץ דעמ"ש הרי"ף ז"ל ובלבד שלא יחטוף בח' כתב הר' יונה ז"ל וז"ל ואומרים רבני צרפת ז"ל דמכאן נראה שצריך להאריך מעט בח' כשיעור שימליכהו בשמים ובארץ ובד' יאריך ג"כ כשיעור שימליכהו בארבע רוחות העולם כו' עכ"ל וכ"כ הטור בשם יש מפרשים וכתב הב"ח ז"ל ע"ז וז"ל פי' הי"מ לא היו תופסים הפי' שכ' רבינו שלא ימהר בה לקרותה בחט"ף שאין פי' משמעותה בחט"ף שום דבר דא"כ למה הזהירו בחי"ת דאחד יותר מחי"ת דוהשתחויתם וחי"ת דוחרה אלא פי' לא יחטוף בחי"ת הוא לא ימהר בקריאת החי"ת ולפיכך קשיא להו למה לא ימהר ופירשו שהוא לפי שצריך להאריך בה כשיעור כו' עכ"ל וגם מהסמ"ק סי' הנ"ל נראה דסובר כהר' צרפת וכ"ס הש"ג ז"ל על המרדכי בברכות שם מדכ' וז"ל והכי הוי שיעורא דאריכות דאחד תלתא בחי"ת ותרי תלתי בדל"ת כו' ומ"ש בשם ספר יצירה עי' באשכול ז"ל הל' תפלה וק"ש אות ו' שהביאו ביותר ביאור וגם מהאשכול מוכח דסובר כהר' צרפת עי"ש וכ"מ דסובר הרמב"ן ז"ל מובא במג"ע ז"ל הל' ק"ש הל' הנ"ל וכיון דסברו כהר' צרפת עכצ"ל דגם הם סברו הפשט ובלבד שלא יחטוף בחי"ת שאמר ר"א כמ"ש הב"ח הנ"ל: אבל רש"י בברכות שם ד"ה ובדלי"ת כתב וז"ל ולא בח' דכל כמה דאמר אח בלא דלי"ת לא משתמע מידי ומה בצע בהאריכתו אבל בד' יאריך עד כשיעור שיעשנו בלבו יחיד בשמים ובארץ ולארבע רוחותי' כדמפרש לקמן עכ"ל. נראה דסובר דבח' לא יכוון כלום רק בד' יכוון הכל ועכ"כ רש"י בד"ה ובלבד שלא יחטוף בח' וז"ל בשביל אריכת הד' לא ימהר בקריאתה שלא יקראנה בחט"ף בלא פת"ח ואין זה כלום עכ"ל נמצא דזה אי צריך לכוין גם בחי"ת או בדלי"ת דוקא תליא בפירושא דובלבד שלא יחטוף בחי"ת שאמר ר"א דאי אמרינן כהב"ח אז מוכח דצריך בח' לכוין שהוא אחד בשמים ובארץ אבל אי אמרינן כרש"י אז דוקא בדלי"ת צריך לכוין ועי' בא"ז ז"ל הל' ק"ש אות ל"ד שהעתיק את לשון רש"י וגם הביא בשם הר"ח שגכ"ס כרש"י נראה מזה דגם הא"ז ס"כ וגם הרמב"ם הלכה הנ"ל כתב וז"ל וצריך להאריך בדלי"ת של אחד כדי שימליכהו בשמים ובארץ ובארבע רוחות כו' מוכח בפי' דגכ"ס כרש"י ובהאי ובלבד שלא יחטוף כו' שאמר ר"א יש להרמב"ם פשט אחר עי' בכ"מ ובלח"מ שם נמצא לפי הנ"ל יש לפנינו ב' שיטות אי צריך לכוין גם בח"ת או רק בדלי"ת:

ג

ונ"ל בס"ד להביא ראי' לשיטת רש"י ודכוותיה מהירושלמי הנ"ל דמדאמר ובלבד בד' מוכח דרק בד' צריך לכוין וא"כ לכאורה קשה מהירושלמי על הר' צרפת ודכוותייהו וצ"ל דהם סברו כיון דר"א אמר ובלבד שלא יחטוף בח' ובהאי ובלבד סברו הפשט כמ"ש הב"ח הנ"ל אכ"מ מגמ' דילן דלא כהירושלמי ע"כ פסקו כהגמ' דילן אבל רש"י ודכוותיה כיון שמפרשו ובלבד שלא יחטוף בח' כמ"ש רש"י הנ"ל נמצא לפי פירושם באמת לא פליג הגמ' עם הירושלמי ע"כ פסקו כהירושלמי וגם לפי הפי' שכ' הכ"מ והלח"מ אליבא דהרמב"ם בהאי ובלבד שלא יחטוף כו' ג"כ י"ל דלא פליג הגמ' עם הירושלמי עי"ש ותבין, וממילא לפי"ז כיון שרבינו כתב וצריך שיאריך דלי"ת עד שיגמור בכוונתו מחשבה זו שבארנו כוונתו עמ"ש לעיל מיניה שהוא אחד בשמים ובארץ ובד' רוחות העולם אכ"מ בפי' שגם רבינו סובר כרש"י ואכצ"ל גם אליבא דרבינו דהגמ' לא פליג עם הירושלמי וא"כ לכאורה קשה אמאי לא אמר הירושלמי כהגמ' דילן ובלבד שלא יחטוף בחי"ת וצ"ל דהירושלמי סובר דממלא ידעינן א"ז ממה דאמר שלא יאריך באל"ף שלא יהא נראה כאומר אי חד כיון דלפי פירושו של רש"י בהא שלא יחטוף בחי"ת חד טעם אית להו כיון דגם זה אינו כלום כמ"ש רש"י וכיון שהביא רבינו את הא דירושלמי ולא יאריך באל"ף ע"כ לא הביא את הא דר"א ובלבד שלא יחטוף בחי"ת כיון דממילא ידעינן ודו"ק, ולהלכה פסקינן בש"ע סי' הנ"ל כהר' צרפת והלבוש פסק כהסמ"ק סי' הנ"ל וכ"כ בעטרת זקנים וז"ל וצריך לכוין באל"ף שהוא אחד ובחי"ת שהוא יחיד בשבעה רקיעים ובארץ ועל הדלי"ת ל"כ כלום כי כבר איתא הכוונה בש"ע והשי"ת יעזרנו ליחדו בלב שלם:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף