ברית משה/עשה/א

· הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

ברית משה עשה א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

מ"ע (א) להאמין כו'. גם בקיצור הסמ"ג שלו וברמזיו מפ' רבינו ז"ל את המ"ע הראשונה כמו שמפ' כאן אבל הרמב"ם ז"ל בסה"מ מ"ע א' כתב וז"ל מצוה א' היא הצווי אשר צונו בהאמנת האלהות והוא שנאמין שיש שם עלה וסבה הוא פועל לכל הנמצאים והוא אמרו אנכי ד' אלהיך כו' ובחיבורו הל' יסוה"ת פ"א כתב וז"ל יסוד היסודות ועמוד החכמות לידע שיש שם מצוי ראשון והוא ממציא כל נמצא וכל הנמצאים משמים וארץ ומה שביניהם לא נמצאו אלא מאמיתת המצאו כו' ובהלכה ו' שם כתב וידיעת דבר זה מ"ע שנ' אנכי ד' אלהיך וכתב המפרש שמלת אנכי מורה על המציאות וברמזיו ריש הרמב"ם דמדע רמז א' כתב וז"ל מצוה ראשונה ממ"ע לידע שיש שם אלוה שנ' אנכי ד' אלהיך עכ"ל נראה רבינו והרמב"ם פליגי בפירושא דפסוק אנכי וגו' הרמב"ם סובר שהוא צווי על האמנת אלקות וכ"ס הסמ"ק ז"ל מ"ע א' אבל רבינו למד הצווי על האמנת אלקות מפסוק אחר כמ"ש במ"ע ב' ואנכי וגו' סובר שהוא צווי שנאמין שאותו שנתן לנו את התורה הוא ד' אלהינו שהוציאנו ממצרים ולרבינו באמת שפיר כתיב אשר הוצאתיך מא"מ ולהרמב"ם צ"ל כמ"ש הרמב"ן ז"ל פ' יתרו דבתר שמפ' את המ"ע אנכי וגו' כהרמב"ם כתב וז"ל ואמר אשר הוצאתיך מא"מ כי הוצאתם משם תורה על המציאות ועל החפץ כו' וגם תורה על החדוש כי עם קדמות העולם לא ישתנה דבר מטבעו ותורה על היכולת והיכולת תורה על הייחוד וכמ"ש בעבור תדע כי אין כמוני בכל הארץ וזה טעם אשר הוצאתיך כי הם היודעים ועדים בכל אלה עכ"ל וכ"כ הטור ז"ל או"ח סי' תרכ"ה שתלה הכתוב הרבה מצות ביציאות מצרים לפי שהיא מורה על אמיתת הבורא יתעלה עי"ש, ואף שמהרמב"ם הל' יסוה"ת פ"ח נראה דמהאותות ומופתים עד מעמד הר סיני לא באו אל אמונה אמיתית מדכ' וז"ל מכלל שקודם דבר זה לא האמינו בו נאמנות שהיא עומדת לעולם אלא נאמנות שיש אחרי' הרהור ומחשבה כו' עי"ש אבל כבר כתב העיקרים ז"ל מאמר א' פי"ח שהרמב"ם ל"כ א"ז אלא על אמונת משה רע"ה שלא נתאמת נבואתו אמונה אמיתות עד מעמד הר סיני אבל על אמונת אלקות באמת סובר הרמב"ם כהרמב"ן והטור הנ"ל וגם הכ"מ ז"ל שם הסכים לפשטו של העיקרים וממילא עולה יפה הפשט בהפסוק אנכי וגו' בין לרבינו בין להרמב"ם וא"כ צריך ליתן טעם דמדוע ל"ס רבינו כהרמב"ם או להיפך ובמה פליגי:

ב

ונ"ל בס"ד ליישבם דבמכילתא פ' יתרו פרשה ה' איתא וז"ל אנכי ד' אלקיך למה נאמר לפי שנגלה על הים כגבור עושה מלחמות שנ' ד' איש מלחמה ונגלה על הר סיני כזקן כו' שלא ליתן פתחון פה לומר ב' רשויות הן אלא אנכי ד' אלקיך אני על הים אני על היבשה אני לשעבר אני לעתיד לבוא אני לעוה"ז אני לעוה"ב כו' עכ"ל וכלשון זה איתא בפסיקתא רבתי פיסקא עשרת הדברות פרשה כ"א סי' ו' ובפסיקתא זוטרתא פ' יתרו איתא וז"ל אנכי ד' אלקיך אני הוא שהייתי במצרים ואני הוא שעשיתי לכם נסים על הים אני בסיני כו' עכ"ל וכן כתבו ז"ל רש"י פ' יתרו פ"כ פ"ב בפירוש שני והתו' עה"ת בשם מדרש תנחומא ועי' במהרש"ל ז"ל בביאורו כאן כי בדבריו מבואר היטב המדרשים הללו וא"כ י"ל דרבינו סובר כהמדרשים הללו ועכ"כ דאנכי מ"ע להאמין שזה שנתן לנו את התורה הוא שהוציאנו ממצרים אבל הרמב"ם י"ל דסובר כהמדרש שהביא רש"י פ' ואתחנן פרשה ד' פל"ה וז"ל כשנתן הקב"ה את התורה פתח להם ז' רקיעים וכשם שקרע את העליונים כך קרע את התחתונים וראו שהוא יחידי לכך נאמר אתה הראת לדעת עכ"ל וכיון דסובר כהמדרש זה ע"כ מפ' אנכי למ"ע על האמנת אלקות כמובן, אבל החינוך ז"ל מצוה כ"ה שהרכיב את השני פירושים של רבינו והרמב"ם נראה דסובר דלא פליגי אבל אנו מה שנלענ"ד כתבנו יהי' איך שיהי' עכ"פ זה נראה בפי' דשניהם מנאו אנכי למ"ע ודלא כהבה"ג ז"ל דלא מנה אנכי למ"ע מובא בהרמב"ן בהשגותיו על הסה"מ מ"ע א' וכתב שטעמו לפי שהוא עיקר ועיקר לא ימנה בחשבון המצות ועל הראי' שהביא הרמב"ם בסה"מ מגמ' דמכות כ"ג ע"ב וז"ל אמרו תרי"ג מצות נאמרו למשה בסיני מאי קראה תורה צוה לנו משה ר"ל מנין תור"ה והקשו ע"ז ואמרו תורה בגימטריא תרי"א הוי והי' המענה אנכי ולא יהי' מפי הגבורה שמענום הנה נתבאר לך שאנכי ד' מכלל תרי"ג מצות והוא צווי באמונת האלהות עכ"ל כתב הרמב"ן ע"ז שהבה"ג סובר שבדיבור לא יהי' לך יש ב' מצות המשלימות תרי"ג וגם כתב שמהמכילתא שהביא שם מוכח כהבה"ג וכ"כ הזוהר הרקיע ז"ל מ"ע א' אות י"ב עי"ש:

אבל הלב שמח ז"ל כתב וז"ל ועוד לי לאורי ראי' אחרת גמורה והגונה לית נגר ובר נגר די יפרקינה ממאי דאיתא בפסיקתא רבתי עשרה דברים נתנו כנגד עשרה מאמרות אנכי כנגד יהי אור וכן הוא אומר והי' לך ד' לאור עולם לא יהי' לך כנגד מאמר שני יהי רקיע כו' הא קמן בהדיא אמרו אנכי כנגד יהי אור שהוא המאמר הראשון ובהדיא אמרו עוד לא יהי' לך כנגד מאמר שני וא"כ היא מצוה שניה וממילא אנכי ד' היא המצוה הראשונה כנגד מאמר ראשון כנזכר וזו להרמב"ם ראי' שאין עלי' תשובה עכ"ל והמשרת משה ז"ל הל' יסוה"ת פ"א הל"ו הביא בשם אורים גדולים שכ' על הראי' של הל"ש שהיא טעות דמה ענין דברות למצות דיבור לחוד ומצוה לחוד ואינם ענין זה לזה עי"ש שהאריך בזה, אבל אין אני רואה שום השגה על הל"ש בזה דהסמ"ק סי' א' כתב וז"ל ובזה תלוי מה שאמרו חכמים ששואלין לאדם לאחר מיתה בשעת דינו צפית לישועה והיכן כתיב מצוה זו אלא ש"מ בזה תלוי שכשם שיש לנו להאמין שהוציאנו ממצרים דכתיב אנכי ד' אלהיך אשר הוצאתיך מא"מ וע"כ מאחר שהוא דיבור הכי קאמר כשם שאני רוצה שתאמינו בי שאני הוצאתי אתכם כך אני רוצה שתאמינו בי שאני ד' אלקיכם ואני עתיד לקבץ אתכם כו' עכ"ל ומפ' הר' פרץ ז"ל בהגהותיו על הסמ"ק עמ"ש הסמ"ק מאחר שהוא דיבור וז"ל פי' מאחר שהוא דיבור כלומר שאנכי ד' אלקיך הוא אחד מעשרה דברות וכל הדברות הם צווי כמו כן אנכי הוא צווי כו' עכ"ל וגם הגאון מו"ה אייזיק שטיין ז"ל בביאורו כאן הביא את הג"ה זה ביותר ביאור עי"ש מוכח בפי' מהסמ"ק דלא כהאורים גדולים וא"כ י"ל דהל"ש הלך בשיטת הסמ"ק, וממילא גם ההשגה שהשיג הדבר מצוה מ"ע א' על הגאון מו"ה יוסף שאול ז"ל ג"כ ליתא כיון די"ל דגכ"כ לפום שיטת הסמ"ק עי"ש ותבין, נמצא לפום שיטת הסמ"ק צ"ל שרבינו והרמב"ם והבה"ג בזה פליגי הבה"ג סובר דאנכי לא הוי דיבור אלא עשרת הדברות מתחילין מלא יהי' לך [ואל תתמה ע"ז כי כבר כתב העיקרים מאמר א' סוף פי"ד שדעת הרבה מן החכמים שאין אנכי בכלל עשרת הדברות אלא הוא הקדמה לשתי הדברות הבאים אחריו עי"ש] וכיון דלא הוי דיבור עכ"ס דלא הוי מ"ע אבל רבינו והרמב"ם סברו דהוי דיבור ועכ"ס דהוי מ"ע:

ג

וגם לי נראה בס"ד לפום שיטת הסמ"ק להביא כמה ראיות דאנכי וגו' מ"ע כשיטות רבינו והרמב"ם דבמדרש שמות רבה פרשה מ"ב סי' ח' איתא ר' אבהו אמר אחד עשר יום מחורב במיוחד שבעשרה חטאתם בשמי שהוא אחד שהוא ראש לכל הדברות אנכי ד' אלקיך, תו איתא שם פרשה מ"ג סי' ה' אריב"ל בשם רשב"י פתח של תשובה פתח לו הקב"ה אנכי ד' אלקיך בסיני למשה בשעה שעשו ישראל העגל הי' משה מפייס את האלהים ולא הי' שומע לו אמר לו אפשר שלא נעשה בהם מדת הדין על שבטלו את הדיבור אמר משה רבון העולם כך אמרת בסיני אנכי ד' אלקיך אלהיכם לא נאמר לא לי אמרת שמא להם אמרת ואני בטלתי את הדיבור כו' עכ"ל, ובויקרא רבא פרשה כ"ד סי' ה' איתא ר' לוי אמר מפני שעשרת הדברות כלולין בתוכה אנכי ד' אלקיך וכתיב הכא אני ד' אלקיכם לא יהי' לך וכתיב הכא ואלהי מסכה לא תעשו לכם כו', ובמדבר רבה פרשה ט' סי' י"ב איתא שאלו תלמידיו לרב הונא אביו של ר' אחא לימדתנו רבינו הנואף והנואפת עוברין על עשרת הדברות כו' כיצד על אנכי שכל הנואף באשת חבירו כופר בהקב"ה כו'. תו איתא שם פרשה י"ט סי' ל"ג ד"א אז ישיר ישראל כו' וכשנתת את הדברות לא נתת להם לא אמרת אני ד' אלקיכם אלא אנכי ד' אלקיך, ובפסיקתא רבתי פרשה כ"א סי' ט"ו איתא מפני מה נאמרו עשרת הדברות בלשון יחידי מפני שהיחידים בטלו אותם אנכי ביטל מיכה כו', תו איתא שם סי' י"ז ר' יקום אומר העובר בלא תחמוד כאלו עובר על עשרת הדברות לא תחמוד אנכי כו', תו איתא שם סי' כ' נאמרו עשרת הדברות כנגד עשר מכות כו' אנכי כנגד דם כו', תו איתא שם פרשה כ"ב סי' ג' כמה דברות שמעו ישראל מפי הגבורה ר' יהושע אומר שתי דברות, ובפסיקתא זוטרתא פ' יתרו פרשה כ' פ"ב איתא אנכי ד' אלקיך אי אפשר שהמלאך אמרו כו', ובמכילתא פ' יתרו פרשה ח' איתא כיצד נתנו עשרת הדברות חמשה על לוח זה וחמשה על לוח זה כתיב אנכי ד' אלקיך וכנגדו לא תרצח כו' מוכח מכל המקומות הנ"ל דאנכי הוי דיבור וממילא ראי' לשיטות רבינו והרמב"ם דהוי מ"ע וכל זה כתבנו לפום שיטת הסמ"ק הנ"ל. אבל גם לפום שיטת האורים גדולים הנ"ל נ"ל בס"ד להביא ראי' לשיטות רבינו והרמב"ם ממד"ר עקב פרשה ג' סי' י"א דאיתא שם סרו מהר מן הדרך אשר צויתים רבנין אמרו מן הדבר הזה שקד משה היאך לזכות את ישראל שאמר לו הקב"ה אשר צויתים אמר לפניו רבש"ע אני נצטויתי שמא עברתי על הצווי הם לא נצטוו ולא היו יודעים אמר לו הקב"ה משה לא נצטוו אמר לו לאו אמר לו מה אמרת בסיני אני ד' אלקיכם לא אמרת אלא אנכי ד' אלקיך כו' עי"ש מוכח בפי' ממדרש זה דאנכי הוי צווי וזה לפענ"ד ראי' שאין עלי' תשובה:

ד

אבל לכאורה ק"ל על רבינו מסנהדרין צ"ט ע"א דאיתא שם ת"ר כי דבר ד' בזה כו' ר' ישמעאל אומר זה העובד ע"ז מה משמעה דתנא דבי ר' ישמעאל כי דבר ד' בזה זה המבזה דיבור שנ' לו למשה מסיני אנכי ד' אלקיך לא יהי' לך וגו' ערש"י שם וכיון דר' ישמעאל סובר דדבר ד' בזה קאי על אנכי ולא יהי' לך א"כ אמאי אמר זה העובד ע"ז אמאי לא אמר זה העובר על מ"ע דאנכי כיון דאנכי כתיב ברישא בשלמא לשיטת הבה"ג דאנכי לא הוי עשה וטעמו כיון דאנכי יסוד ועיקר ואין עיקר נמנה בחשבון המצות כהנ"ל מחודש ב' בשם הרמב"ן והזוה"ר וכ"כ העיקרים פרק הנ"ל א"כ י"ל דמשו"ה ל"ק ר"י זה העובר על אנכי כיון דבברייתא דשבועות י"ג ע"א איתא כי דבר ד' בזה זה הפורק עול פרש"י כופר בעיקר ועל דבר ד' בזה פי' שביזה דיבור ראשון שאמור בסיני אנכי ד' אלקיך שלא שמעו אותו אלא מפי הגבורה וכיון דחכמים דברייתא זו כבר למדו מפסוק זה פורק עול דהיינו שביזה דיבור אנכי ע"כ ל"ק ר' ישמעאל אלא זה העובד ע"ז כיון דבאמת החכמים דברייתא דר' ישמעאל לא פליגי אלא החכמים דברו ממי שביזה דיבור אנכי ואינו עובד ע"ז ור' ישמעאל דיבר ממי שעובד ע"ז אבל לא ביזה דיבור אנכי אלא מאמין במציאות אלקות כמ"ש העיקרים שם על אחאב דאף דעובד ע"ז הי' אעפי"כ לא הי' כופר בעיקר עי"ש שהביא ראי' על זה וא"כ לפי שיטת הבה"ג באמת ל"ק מידי, וכן להרמב"ם כיון דגכ"ס דאנכי יסוד ועיקר והוא אחד מי"ג עיקרים כמ"ש בפי' המשניות ריש פרק חלק ג"כ ל"ק על ר' ישמעאל קושיתינו הנ"ל כיון די"ל גם אליבא דהרמב"ם כמו שכתבנו אליבא דהבה"ג, אבל לרבינו דלמד מאנכי כהנ"ל א"כ לא הוי מ"ע דאנכי יסוד ועיקר אלא מצוה פרטית כמ"ש העיקרים פרק הנ"ל וז"ל כי לא נימנה בעיקרים מצוה פרטית כלל ודיבור אנכי הוא מצוה פרטי ולא עיקר והוא להאמין שהשי"ת שהוציאנו ממצרים מבית עבדים הוא שנתן לנו את התורה על הר סיני עכ"ל אלמא דכיון דסובר העיקרים כרבינו עכ"ס דמ"ע אנכי לא הוי אלא מצוה פרטית וא"כ ל"ל לרבינו הפשט בברייתא דשבועות דפורק עול היינו שביזה דיבור אנכי כמ"ש רש"י וא"כ קשה על ר' ישמעאל דאמאי ל"ק כי דבר ד' בזה זה שביזה דיבור אנכי אעכצ"ל דר' ישמעאל סובר או כשיטת הבה"ג או כשיטת הרמב"ם וא"כ קשה על רבינו:

ה

וי"ל דרבינו ל"ס כהעיקרים דאנכי לא הוי עיקר אלא סובר כהרמב"ם די"ג עיקרים יש וכיון דמי שאינו מאמין דזה שנתן לנו את התורה בהר סיני הוא שהוציאנו ממצרים אכ"ס דיש שני רשויות והוי כופר בעיקר הראשון שמנה הרמב"ם בפי' המשניות ריש חלק דבשלמא העיקרים לשיטתו דסובר דג' עיקרים יש וג"ס דעיקר לא נכלל במנין המצות ע"כ הוכרח לומר דאנכי לא הוי עיקר אלא מצוה פרטית אבל רבינו י"ל דבאמת סובר כהרמב"ם דעיקר נכלל במנין המצות וע"כ שפיר י"ל דסובר כמו שכתבנו וממילא שפיר י"ל על קושיתינו הנ"ל גם אליבא דרבינו כהנ"ל אליבא דהרמב"ם כמובן. או י"ל דלפמ"ש הסדר משנה ז"ל הל' יסוה"ת פ"א הל"ו דזה אי אנכי עשה או לא תליא בפלוגתא דר' ישמעאל ור"ע בילקוט פ' יתרו ר"י סובר דהיו ישראל אומרים על הן הן ועל לאו לאו ור"ע סובר דאמרו על הן הן ועל לאו הן ואכ"מ דר"י סובר דאנכי ולא יהי' לך לאו בדבור אחד נאמרו וסובר דאנכי לא הוי עשה כהמכילתא [הנ"ל מחודש ב' בשם הרמב"ן] דסתם מכילתא ר' ישמעאל זה תוכן דבריו של הסד"מ עי"ש א"כ ממילא י"ל דר' ישמעאל לשיטתו דסובר כשיטת הבה"ג דאנכי לא הוי עשה ע"כ ל"ק בסנהדרין דקאי כי דבר ד' בזה על אנכי כהנ"ל אליבא דהבה"ג אבל רבינו פסק כר"ע דאנכי הוי עשה ודו"ק:

ו

אבל לכאורה ק"ל מהירושלמי סנהדרין פ"ג הלכה ה' דאיתא שם א"ר יוסי בי ר' בון אני פי מלך שמור אני פי מלך מלכי המלכים אשמור שאמר לי בסיני אנכי ד' אלקיך ועל דברת לא יהי' לך אלקים אחרים על פני שבועת אלקים לא תשא את שם ד' אלקיך לשוא ומפ' הפ"מ וז"ל ודריש על דברת לא יהי' לך ושבועת על שום לא תשא עכ"ל ולכאורה אמאי למד ר' יוסי אנכי מאני פי מלך שמור ולא יהי' לך מואל דברת אמאי לא למד תרווייהו או מאני פי מלך שמור או מואל דברת אעכ"מ דסובר דאנכי לא הוי דיבור וע"כ למד מאני פי וגו' ולא יהי' לך כיון דהוי דיבור למד ממלת דברת ואכ"מ מר"י כשיטת הבה"ג, אבל גם במד"ר קהלת פרשה ח' איתא דרשה דירושלמי זו בשם ר' לוי וגם בפסיקתא רבתי פרשה כ"ב איתא בשם ר' לוי וממילא גם מר' לוי מוכח דסובר כשיטת הבה"ג וא"כ לכאורה לפי מה שהוכחנו במחודש ג' ממדרש ויקרא רבה פ' כ"ד סי' ה' דר' לוי סובר דאנכי הוי עשה א"כ יש סתירה בר' לוי אעכצ"ל דבויקרא רבה דרש ר' לוי לפום שיטת ר' עקיבא דאנכי הוי עשה ובקהלת רבה ובפסיקתא רבתי דרש לפום שיטת ר' ישמעאל דאנכי לא הוי עשה וא"כ ממילא י"ל דגם ר' יוסי דירושלמי הנ"ל סובר כר' ישמעאל דאנכי לא הוי עשה אבל רבינו והרמב"ם פסקו כר"ע ודו"ק:

ז

ובהתשב"ץ ז"ל ח"א סי' קל"ט ראיתי שהביא ראי' לשיטת הבה"ג מהוריות ח' ע"א דאיתא שם דבי ר' ישמעאל תנא למן היום אשר צוה ד' והלאה לדורותיכם איזו היא מצוה שהיא נאמרה בתחילה הוי אומר זו ע"ז והקשה הגמ' והא אמר מר על עשר מצות נצטוו ישראל במרה אלא מחוורתא כדשנינן מעיקרא ומדאמר ר"י איזו מצוה שהיא נאמרה בתחילה הוי אומר זו ע"ז מוכח דאנכי לא הוי עשה דאל"כ הוי אנכי מצוה הראשונה וגם בספרו זוהר הרקיע סי' הנ"ל הביא ראי' זו וא"כ קשה לכאורה מגמ' זו על רבינו והרמב"ם אבל אח"כ ראיתי בסד"מ שמתרץ שפיר דכפי הנחתו הנ"ל מחודש ה' באמת סובר ר' ישמעאל דאנכי לא הוי עשה ודפח"ח, ולי"נ בס"ד דרבינו והרמב"ם מפרשו מלת בתחילה שאמר ר' ישמעאל כמו שמפ' הבאר שבע בהוריות שם דקאי ר' ישמעאל על אדם הראשון שנצטווה בתחילה על ע"ז כיון דר' ישמעאל סובר כר' יצחק בסנהדרין נ"ו ע"ב דלמד מויצו זה ע"ז ולפי פי' זה באמת ל"ק קושית התשב"ץ דכיון דקאי ר' ישמעאל על אדה"ר ע"כ ל"ק דאנכי נאמרה בתחילה ועי' בב"ש שמפ' לפי פירושו גם את קושית הגמ' אח"כ, ולי"נ בס"ד לפ' דהגמ' הכי הקשה והא אמר מר עשר מצות נצטוו ישראל במרה והאי אמר מר הוא הברייתא שהקשה הגמ בסנהדרין שם מינה על ר' יצחק דלמד דינין מאלקים כמ"ש בתשו' הרמ"א סי' י' דקושית הגמ' דסנהדרין מברייתא זו לא קאי אלא על ר' יצחק דלמד דינין מאלקים וסובר דדיני ב"נ הן אותן דינים שנצטוו ישראל במרה וע"כ הקשה הגמ' עליו מברייתא זו שפיר אבל על ר' יוחנן דלמד דינין מויצו וסובר דב"נ לא נצטוו אלא לשמור מנהג המדינה באמת קושית הגמ' מברייתא זו ל"ק כיון די"ל דהוסיפו עליהם מצות דיני ישראל עי' בגמ' שם ותבין וממילא לפי"ז מוכח דברייתא זו דעשר מצות נצטוו במרה באמת סוברת כר' יוחנן כיון דלר"י ל"צ לומר דהברייתא זו אתיא כדתנא דבי מנשיא כמו שמשני הגמ' אליבא דר' יצחק אלא אליבא דר' יוחנן באמת אמרינן דברייתא זו סוברת כהברייתא דלעיל שם שנצטוו ב"נ על דינין וזה באמת מסתבר טפי וכיון דהברייתא זו סוברת כר' יוחנן דלמד דינין מויצו א"כ סוברת דלא ע"ז המצוה הראשונה דב"נ אלא דינין וע"כ הקשה הגמ' בהוריות שפיר והאמר מר עשר מצות כו' כלומר הלא מהברייתא זו מוכח דלא ע"ז נאמרה תחילה וא"כ ממילא ל"ק על רבינו והרמב"ם מגמ' דהוריות ודו"ק:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

· הבא >מעבר לתחילת הדף