ברית משה/לא תעשה/ריד
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
א[עריכה]
הרשעים (א) פסולין לעדות מה"ת כו'. וכן מנאו ז"ל הסה"מ מל"ת רפ"ו הסמ"ק סי' רל"ו החינוך האה"מ המצה"ש ומהר"ש מצ' ע"ה העי"מ מצ' ע"ו הזוה"ר מל"ת פ"א אות ל"ג הפוע"צ מל"ת מ"ד המעיי"ח דף ל' ע"ב אות ז' עי' בכל המקומות שרשמתי ותראה דכולם כתבו כרבינו ז"ל דאזהרה זו קאי על הדיין שלא לקבל עדות בעל עבירה, ומ"ש רבינו ובפשוטו אפי' עד כשר שיודע בחבירו שהוא רשע ואין הדיינין מכירין רשעו אסור להעיד עמו כו' שנ' אל תשת ידך כי' כ"כ גם הרמב"ם הל' עדות פ"י הל"א אבל הגמ' שבועות דף ל"ב ע"ב יליף את זה מדבר שקר תרחק וכבר תמה הכ"מ על הרמב"ם שם והניחו בצ"ע וגם בב"י חו"מ סי' ל"ד הניח בצ"ע על הטור שלמד ג"כ כן ובמרכבת המשנה על המכילתא פ' משפטים פרק כ' אות ה' ראיתי שתירץ דכיון דהמכילתא שם למדה את זה מאל תשת ידך ע"כ נקטו הם כהדרשה דהמכילתא, אבל עדיין לא נח לי בזה כיון דסוף סוף קשה היאך שבקו את הדרשה דגמ' משום הדרשה דהמכילתא ואפי' נאמר דהיכא דליכא נפ"מ לדינא שם שרי למישבק את הגמ' ולמינקט כהמכילתא עדיין אליבא דרבינו תירוצו של המרכבת אינו עולה יפה כיון דלכאורה על הגמ' גופא קשה מדוע לא למדה כהמכילתא מאל תשת ידך וגם על המכילתא קשה להיפוך מדוע לא למדה כהגמ' ממדבר שקר תרחק אעכצ"ל דמחמת איזה הכרח לא יכלה הגמ' ללמוד כהמכילתא והמכילתא כהגמ' וכיון דרבינו בריש עשין ק"ז הביא גם את הדרשה דגמ' א"כ עדיין קשה עליו היכי נקט כאן כהדרשה דהמכילתא אעכצ"ל אליבא דרבינו כמו שתירץ הב"ח סי' הנ"ל או כמו שתירצו הנר מצוה סי' י"א אות קי"א והמעיי"ח סי' הנ"ל עי"ש ותראה שתירוצם עולה יפה גם אליבא דרבינו, ועי' בסמ"ק סי' הנ"ל דעל מ"ש בשם רבינו דעד כשר שיודע בחבירו שהוא רשע שאסור להעיד עמו כתב הרבינו פרץ בהגהותיו שם וז"ל וקשה והיאך יכבוש עדותו ונראה שאינו אסור אלא שלא יאמר הכשר אני ופלוני ראינו כך אלא י"ל כך ראיתי עכ"ל ובאמת הלשון אסור לו להעיד עמו שכתבו רבינו והרמב"ם והטור מורה כפשטו של ר' פרץ דדוקא עמו אסור אבל בפ"ע שרי וא"כ גם בהש"ע והלבוש שם ג"כ י"ל הפשט כן כיון דג"כ כתבו בלשון זה וממילא ל"ק קושיית הש"ך שם ס"ק ג' עי"ש ותבין.
והפרטי דינים שכ' רבינו רובם מהרמב"ם הל' עדות פ"י ולהלכה עי' טוש"ע סי' הנ"ל ולענין מלקות כתב החינוך שאין לוקין לפי שאין בו מעשה ואפי' עשה בו מעשה כיון דבכל דבר שבממון אין לוקין לפי שניתן להשבון והקשה עליו המל"מ בהגהותיו שם וז"ל לפי שיטתו שכל לאו שאפשר לעבור עליו בלי מעשה שאין לוקין עליו במעשה אין צורך לטעם שניתן להשבון ועי' במהר"ם שיק סי' הנ"ל מה שתירץ ע"ז, אבל בנר מצוה סי' הנ"ל ראיתי שכ' כלל חדש בזה וז"ל דכלל זה לא אמר הרב החינוך רק היכא דעיקר קרא קא מזהיר על דבר שאין בו מעשה אז אמר הרב אפי' עשה בו מעשה אין לוקין עליו כיון דלאו שאין בו מעשה מיקרי אולם היכא דעיקר קרא קא מזהר שלא יעשה מעשה בידים אז גם הרב החינוך סובר שאם עשה בו מעשה לוקה ואם לא עשה בו מעשה אינו לוקה והכי נמי בנידן דידן דקרא קפיד על המעשה שלא יעשנה בידים שנא' אל תשת ידך עם רשע אי לאו טעמא דניתן להשבון ה"א דהיכא שעשה מעשה בידים ע"פ עדותו של זה כגון שנשא ונתן ביד לוקה משו"ה איצטריך לטעם שניתן להשבון לפטרו מן המלקות אפי' כשעשה מעשה עכ"ל ודפח"ח ולי"נ בס"ד לתרץ בפשיטות דכיון דיש פוסקים דלא סברו את כללו של החינוך שכ' המל"מ כמ"ש הלח"מ הל' חו"מ פ"א ע"כ כתב החינוך את הטעם דניתן להשבון לאשמועינן דלכ"ע אין לוקין כמובן:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |