ברית משה/לא תעשה/מג

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

ברית משה לא תעשה מג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

שלא (א) ליתן אבן משכית כו'. ואבן משכית מפרש הדינא דחיי ז"ל וז"ל אבן מצויירת במלאכה מחוכמה וכן אבני גזית מגוררות במגירה עכ"ל נראה דסובר בדעת רבינו ז"ל דדוקא על רצפה של אבנים מצויירים או מגוררות במגירה אסור מה"ת להשתחוות אבל לא על רצפה של סתם אבנים וכן סברו ז"ל החינוך מצוה שמ"ט ודבר המלך שער ב' פי"ב ולכאו' מנא להו זה וצ"ל דסברו דפירושא דאבן משכית כן היא ובאמת בפירושא דאבן משכית כבר חלקו הראשונים ז"ל רש"י פ' בהר פרשה כ"ו פ"א כתב וז"ל ואבן משכית לשון כסוי כמו ושכותי כפי שמכסין הקרקע ברצפת אבנים עכ"ל ולפי פירושו על כל אבנים קאי לאו זה אבל הראב"ע שם כתב וז"ל משכית שם כמו מרבית וטעמו אבן מצוייר מגזרות עברו משכיות לבב שכיות החמדה עכ"ל והתוס' עה"ת שם כתב וז"ל אבן משכית אבן שיש בו צורה ובני אדם מסתכלין בה ומשתחווים עליה ודומה שמשתחוה לצורה ומשכית לשון שכיה שהכל סכין ביפיה עכ"ל וגם הרד"ק והרשב"ם שם מפרשו אבן מצוייר נמצא לפי פירושם לא קאי הלאו זה רק על אבן מצוייר וכן נראה מהרמב"ם ז"ל סה"מ מל"ת י"ב וא"כ ממ"נ ק"ל על החינוך והדד"ח ודה"מ הנ"ל אי סברו כרש"י בפירושא דאבן משכית מדוע לא כתבו דעל כל אבנים קאי לאו זה ואי סברו כהראב"ע ודכוותיה א"כ היכי כתבו דאבני גזית מגוררות במגירה בכלל איסור אבן משכית הלא להראב"ע ודכוותיה לא אסרה התורה אלא אבן מצוייר, וע"כ נ"ל דלמדו את שיטתם מהרמב"ם הל' עכו"ם פ"ו הל' ז' שכ' על הדין דאבן משכית וז"ל במד"א בשאר הארצות אבל במקדש מותר להשתחוות על האבנים שנ' בארצכם בארצכם אי אתם משתחוים על האבנים אבל אתם משתחוים על האבנים המפוצלות במקדש כו' עכ"ל ומדכ' על האבנים המפוצלות נראה דסובר דלא אסרה התורה אלא על אבנים מפוצלות ופירושא דמפוצלות כתב הכ"מ הל' בית הבחירה פ"א הל' ח' מגוררות במגירה וא"כ צ"ל דסובר הרמב"ם בחיבורו דפירושא דאבן משכית אבנים מגוררות במגירה ומסה"מ נראה דסובר כהראב"ע ודכוותיה כהנ"ל וכדי שלא יהא סתירה בדבריו עכצ"ל דאין חילוק בין אבנים מצויירים לאבנים מגוררות במגירה וא"כ שפיר למדו מהרמב"ם זה את שיטתם, ובפרשת הכסף הלכות עכו"ם הל' הנ"ל ראיתי שהקשה על החינוך והדד"ח דפירושא דאבן משכית אבן מצוייר לא נזכר לא בגמ' ולא בשום אחד מן הפוסקים וגם צוה לעי' בסה"מ מל"ת י"ב ובאמת פליאה לי עליו הלא מהראב"ע והרד"ק והרשב"ם והתוס' עה"ת מוכח בפירוש דג"כ מפרשו כן כהנ"ל וגם מהסה"מ שצוה לעי' ג"כ נראה להיפך כמו שכתבנו וא"כ שיטת החינוך ודכותי' עולים יפה. אבל לכאורה עדיין ק"ל על הדד"ח דהיכי כתב אליבא דרבינו כן בשלמא החינוך לעצמו כתב שפיר משום דסובר כהראב"ע ודכותי' אבל הדד"ח דכ' אליבא דרבינו מנ"ל דרבינו ס"כ דילמא באמת סובר בפירושא דאבן משכית כרש"י הנ"ל וגם מלשון רבינו נר' דיש להוכיח דס"כ מדכ' אבל במקדש מותר להשתחוות לשם על האבנים ול"כ על האבנים המפוצלות כמ"ש הרמב"ם נראה לכאו' דסובר כרש"י, אבל אח"כ ראיתי שרבינו בקיצור הסמ"ג שלו כתב וז"ל משכית ענין ציור שמכסין הקרקע ברצפת אבנים כו' עכ"ל מוכח בפי' דסובר בפירושא דאבן משכית כהראב"ע ודכוותי' וע"כ כתב הדד"ח שפיר כמובן:

ב

ובנר מצוה סי' י' אות ו' ראיתי שג"כ מפלפל בענין זה וכתב דסתם רצפת אבנים שאי' בגמ' פירושו מאבנים מפוצלות אבל לכאורה ק"ל עליו דלפי דבריו אמאי כתב שהרמב"ם ל"ס בפירושא דאבן משכית כרש"י הלא רש"י הנ"ל ג"כ כתב שמכסין הקרקע ברצפת אבנים וא"כ שפיר יכלינן למימר דגם רש"י סובר דלא מוזהרינן אלא על אבנים מפוצלות ואי"ל דהנ"מ ל"כ א"ז אלא לראב"ע ודכוותי' כיון דלפירושם דאבן משכית אבנים מצויירים קשה על עולא דמגילה כ"ב ע"ב דהיכי קאמר לא אסרה תורה אלא רצפה של אבנים הא התורה לא אסרה אלא רצפה של אבנים מצויירים וכדי שלא יהא קשה על עולא הוכיח הנ"מ דצ"ל דסתם רצפת אבנים פירושו אבנים מפוצלות אבל לרש"י דמוכח מהתורה דבכל אבנים אסור אדרבא כדי שלא יהא קשה על עולא עכצ"ל דפירושא דסתם רצפת אבנים לאו אבנים מפוצלות וכיון דמחדש הנ"מ אליבא דהרמב"ם דסובר דסתם רצפת אבנים פירושו מאבנים מפוצלות ע"כ כתב דל"ס כרש"י אלא כהראב"ע ודכוותי', אבל כל זה אין שוה לי כיון דסוף סוף קשה לראב"ע ודכוותי' על עולא דה"ק דעל רצפה של אבנים דפירושו אבנים מפוצלות אסרה תורה הא לא אסרה אלא על רצפה מאבנים מצויירים אעכצ"ל דהרמב"ם ל"ס כפירושם דראב"ע ודכוותי' וא"כ היכי כתב הנ"מ דסובר כוותיהו, אבל אחר עיון קצת ראיתי דלעולם י"ל דמהטעם הנ"ל כתב הנ"מ דהרמב"ם ל"ס כרש"י ועל קושיתינו י"ל דגם לראב"ע ודכותי' עכצ"ל דאבנים מפוצלות בכלל אבנים מצויירים הם דאל"כ היה קשה ל"ל דכתב רחמנא בארצכם דיליף הבריי' דמגילה דף הנ"ל עליה אי אתה משתחוה אבל אתה משתחוה על אבנים של בהמ"ק הלא גם בלא בארצכם הוה ידעינן דמותר להשתחוות על אבנים של בהמ"ק כיון דאבנים של בהמ"ק לא היו מצויירים אלא מפוצלות כמ"ש הרמב"ם הנ"ל [ומ"ש הרמב"ם הל' בית הבחירה פ"א הל' י' ומרצפין את כל העזרה באבנים יקרות ג"כ פירושו מפוצלות כמ"ש בהל' עכו"ם וכמ"ש הגמרא סוטה מ"ח ע"ב מובא בכ"מ שם] אעכ"מ דצ"ל דאבנים מפוצלות בכלל אבנים מצויירים הם וא"כ שפיר קאמר הנ"מ דהרמב"ם סובר כהראב"ע ודכוותי' ודלא כרש"י ודו"ק:

ומה מאד י"ל בס"ד בהנ"ל הקושיא שהקשה הט"א ז"ל בסוגיתינו דמגילה דהגמרא הקשה שם מ"ט רב לא נפיל על אפיה ומשני רצפה של אבנים היתה ותניא ואבן משכית לא תתנו בארצכם להשתחוות עליה עליה אי אתה משתחוה בארצכם אבל אתה משתחוה על אבנים של בהמ"ק כדעולא דא"ע לא אסרה תורה אלא רצפה של אבנים בלבד והקשה הט"א וז"ל הא דמייתי האי ברייתא אע"ג דאין בה נ"מ להא דמשני רצפה של אבנים היתה והא איסור השתחואה קרא בהדיא כתיב עי"ש מה שתירץ, אבל לפי דברינו הנ"ל י"ל כיון דהגמ' מתרץ רצפה של אבנים היתה וכפי מ"ש הנ"מ דסתם רצפה פירושה אבנים מפוצלות א"כ אכתי קשה מה הוי שהיתה רצפה של אבנים הא לראב"ע ודכוותי' לא אסרה תורה אלא על אבנים מצויירות וא"כ אמאי לא נפל רב על אפיה ואי"ל דעל אבנים מפוצלות מדרבנן אסור הא אכתי לא הוה ידעינן דרב פישוט ידים ורגלים הוה עביד וא"כ הנפילה על אבנים מצויירים ג"כ לא אסור אלא מדרבנן כמ"ש התוס' שם ד"ה ואיבעית אימא וכמ"ש רבינו וא"כ הוה על אבנים שאינם מצויירים גזירה לגזירה ואכתי קשה אמאי לא נפל על אפיה אעכצ"ל דהגמ' סובר דמה"ת אסור אפילו על אבנים מפוצלות ולמד א"ז מדכתיב בארצכם דיליף הברייתא מיניה דבמקדש מותר וכהנ"ל וכיון דלא ידעינן א"ז אלא מהבריי' זו ע"כ הביא הגמ' את הבריי' כמובן או י"ל כיון דהגמ' הביא אח"כ את הא דעולא דלא אסרה תורה אלא רצפה של אבנים בלבד וכדי שלא יהא קשה על עולא כל הקושי' הנ"ל דמנ"ל דגם על אבנים מפוצלות אסור מה"ת ע"כ הקדים הגמ' את הברייתא להורות דמברייתא זו למד ודו"ק:

ג

וגם מיושב בנ"מ הנ"ל מה דק"ל על הראב"ע ודכוותי' מפסיקתא זוטרתא פ' בהר דז"ל ואבן משכית זו רצפת אבנים מוכח בפי' דסוברת בפירושא דאבן משכית כרש"י אבל בנ"מ הנ"ל גם בפסיקתא י"ל דפירושא של רצפת אבנים אבנים מפוצלות, וא"כ ממילא י"ל דרש"י לשיטתו דל"ס כהנ"מ דפירושא של סתם רצפת אבנים מאבנים מפוצלות כהנ"ל מחודש ב' באמת י"ל שהוכיח את פירושו. מפסיקתא זו אבל הראב"ע ודכוותיה נהי דל"ק עליהם מהפסיקתא כיון די"ל הפשט בפסיקתא כמ"ש הנ"מ ברצפת אבנים של הגמ' אבל הוכחה לפירושם מהפסיקתא באמת ליכא ואף שמחמת שורש מפרשו את פירושם הלא גם לרש"י יש שורש לפירושו וא"כ לכאו' קשה עליהם. מנא להו הכרח לפירושם וצ"ל מתרגום יונתן פר' בהר דז"ל ואבן מצייר לא תתנין בארעכון למגחן עלה כו' [ומ"ש התרגום יונתן אח"כ ברם סטיו כו' והמפרש מפרש מלת סטיו רצפה זה צ"ע לפמ"ש הגמ' פסהים י"ג ע"ב סטיו לפנים מסטיו עי' רש"י שם שמפרש איצטבא וא"כ צ"ע על התרגום ויש לי דרך לפרשו בס"ד ואכתוב בקיצור די"ל דהתרגום לא דריש בארצכם כמו שדרש הגמרא מגילה הנ"ל אלא סובר דגם במקדש אם היה הרצפה מאבנים מצויירים באמת היה אסור להשתחוות כקושיות החינוך מצוה שמ"ט על הרמב"ם עי"ש משום דסובר ובארצכם לרבות מקדש אלא משום שלא הי' במקדש הרצפה מאבנים מצויירים אלא מאבנים מפוצלות ע"כ הי' משתחווים, ואף שכתבנו לעיל מחודש ב' דאבנים מפוצלות בכלל אבנים מצויירים א"ז לא כתבנו אלא אליבא דברייתא דדריש ובארצכם כהנ"ל אבל התרגום יונתן דלא דריש ובארצכם כהברייתא כמו שכתבנו באמת ליכא הוכחה ע"ז דאבנים מפוצלות בכלל אבנים מצויירים וע"כ שפיר י"ל אליבא דתרגום כמו שכתבנו כמובן וא"כ הוה יכלינן למימר דאסור לצייר במקדש גם את הסטיו דהיינו האיצטבאות ע"כ כתב התרגום שמותר אבל לא להשתחוות ועתה תחזה בתרגום ותבין] מוכח מתרגום זה דפירושא דאבן משכית אבן מצוייר וסברו הראב"ע ודכוותי' כהתרגום יונתן, ועל רש"י י"ל דסובר כפסיקתא הנ"ל וכתרגום אונקלוס שתרגם ואבן סגידא עי"ש ומדכתב ואבן סתם מוכח דסובר כהפסיקתא וא"כ יש לכל אחד מהפירושים הנ"ל אילן גדול לסמוך עליו כמובן,

וגם נ"ל בס"ד די"ל דכל אחד מפרש את פירושו באבן משכית לפי שיטתו רש"י לשיטתו דסובר הטעם דאסרה תורה אבן משכית כדי שלא יעשו בבה"כ דוגמת מקדש כמו שאסור לעשות תבנית היכל ואולם כ"כ בשמו התורה והמצוה סוף פ' בהר ונ"ל שלמד א"ז ממ"ש רש"י במגילה דף הנ"ל ד"ה לא אסרה תורה וז"ל בפסוק זה אלא שלא יעשו רצפת אבנים בבה"כ דוגמת של מקדש עכ"ל וכתב הדד"ח ע"ז וז"ל ומדברי רש"י יראה דהטעם שאסרה תורה השתחויה על האבנים בשאר מקומות מפני שלא יעשו דוגמת בהמ"ק וכן הבין הרב בעל כ"מ דברי רש"י עכ"ל וא"כ י"ל כיון דמ"ש הרמב"ם הל' בית הבחירה פ"א הל' י' ומרצפין את כל העזרה באבנים יקרות ע"כ הטעם הוא משום זה אלי ואנוהו התנאה לפניו במצות והתוס' סוכה כ"ט ע"ב ד"ה לולב כתב דבדיעבד לא מעכב הטעם של ואנוהו וגם רש"י מודה לזה כמ"ש הפנ"י שם א"כ ממילא מוכח דכשליכא אלא סתם אבנים מרצפין בהם כיון דהיכא דלא אפשר הוי כדיעבד דלא מעכב וגם נ"ל להביא ראי' לזה ממ"ש הרמב"ם הל' ח' שם כשבונין ההיכל והעזרה בונין באבנים גדולות ואם לא מצאו אבנים בונין בלבנים עכ"ל נראה דאע"ג דכתיב בקרא אבנים גדולות אבנים יקרות ליסד הבית כמ"ש הכ"מ שם אפ"ה אם ליכא אבנים אינו מעכב א"כ עכצ"ל דטעמא דאבנים גדולות ויקרות משום ואנוהו וע"כ אינו מעכב בדיעבד וממילא מוכח מזה דברצפה ג"כ הדין כן כמו שכתבנו ועי' ש"ך יו"ד סי' קמ"ב ס"ק ל"ו שכ' הטעם שאסור לעשות מנורה של שבע קנים אפילו בלא גביעים וכפתורים ופרחים כיון שהמנורה כשרה בדיעבד בלא גביעים וכפתורים, וא"כ ממילא י"ל כיון דלרש"י הטעם של אבן משכית כדי שלא יעשו בבה"כ דוגמת מקדש וכיון דבדיעבד שרי לרצפה בכל אבנים א"כ עכצ"ל דאיסור אבן משכית ג"כ בכל אבנים. ע"כ מפרש רש"י דמשכית לשון כסוי והמציא את השורש לזה ול"כ כהראב"ע ודכוותי', אבל הראב"ע ודכוותי' דסברו הטעם של איסור אבן משכית משום חק ע"ז וכיון דמנהגם של עובדי ע"ז לא היה אלא באבן מצוייר כמ"ש הרי בחיי ז"ל פ' בהר א"כ עכצ"ל דלא אסרה התורה אלא בגוונא שהן היו עושין וע"כ מפרשו משכית מלשון ציור והמציאו שורש לזה ודלא כרש"י כמובן, וממילא לפי"ז כיון שהרמב"ם בסה"מ מל"ת י"ב ובחיבורו הלכ' עכו"ם פ"ו כתב בפי' הטעם של אבן משכית משום חק ע"ז א"כ עכ"מ דג"כ סובר בפירושא דאבן משכית כהראב"ע ודכוותיה ע"כ כתב הנ"מ הנ"ל שפיר שהרמב"ם סובר דלא אסרה התורה אלא אבנים מצויירים או מפוצלות ודלא כמ"ש הפרשת הכסף הנ"ל ודו"ק:

ד

וגם נ"ל בס"ד להביא ראי' מפורשת שהרמב"ם סובר כמ"ש הנ"מ ממ"ש בהל' ח' שם כל המשתחוה לשם על האבנים המפוצלות בלא פישוט ידים ורגלים אינו לוקה אלא מכין אותו מ"מ ואי נאמר כמ"ש הפה"כ בדעת הרמב"ם דאיסור אבן משכית בכל אבנים א"כ אמאי כתב על האבנים המפוצלות דוקא אעכ"מ כמ"ש הנ"מ, ואי קשיא סוף סוף קשה אמאי כתב אבנים מפוצלות כיון שקאי שם הרמב"ם על איסור דרבנן ומדרבנן בודאי גם הרמב"ם מודה שאסור להשתחוות על כל אבנים דכמו שאסרו כל השתחוואות אפילו בלא פישוט ידים ורגלים כמ"כ בודאי אסרו כל אבנים וגדולה מזו כתב הריב"ש ז"ל סי' תי"ב וז"ל והרב ר' יצחק בן גיאת ז"ל כתב בשם רבינו שרירא ז"ל דאביי ורבא חיישו לאבן משכית אפילו לא היתה שם רצפת אבנים לפניהם שמא היתה שם וחרב המקום ונבנה עליה כשהיא שם עכ"ל מובא בב"י ורמ"א או"ח סי' קל"א, ואף שהריב"ש כתב שהרמב"ם ל"ס בזה כר' שרירא מדכ' בהלכות עכו"ם שלכך נהגו להציע מחצלאות או מיני קש בבתי כנסיות הרצופות באבנים ולר' שרירא סובר הריב"ש דלא מועיל זה, אבל בסתם אבנים נ"ל שבודאי גם הרמב"ם מודה שאסור מדרבנן ותו לפמ"ש המג"א שם ס"ק כ"ב לחלק דקרקע לא חשיב הפסק משום דארצו של בית כמוהו עד התהום אבל עשבים חשובי הפסק באמת י"ל שגם הרמב"ם סובר כר' שרירא עי"ש ותראה שכן היא עכ"פ בסתם אבנים בודאי שגם הרמב"ם סובר שאסור מדרבנן, וגם נ"ל להביא ראי' לזה ממ"ש הרמב"ם הל' תפלה פ"ה הל' י"ד וז"ל ואסור לעשות השתחויה על האבנים אלא במקדש כמו שבארנו בהל' עכו"ם ולכאורה לפי מה שבררנו שהרמב"ם לא אוסר אלא באבנים מפוצלות א"כ אמאי כתב סתם אבנים אעכצ"ל כיון דבהלכ' תפלה קאי על איסור דרבנן כמו שנראה מלשון ואסור שכ' ע"כ כתב שם סתם אבנים כמובן, וכיון שסובר דמדרבנן אסור כל אבנים א"כ אכתי קשה מדוע כתב בהל' עכו"ם הלכה ח' אבנים מפוצלות הלא גם שם לא דיבר אלא מאיסור דרבנן ע"ז י"ל כיון שהרמב"ם שם דיבר מהשתחויה בלא פישוט ידים ורגלים והשתחויה כזו לא אסור אפילו על אבנים מפוצלות אלא מדרבנן ממילא על אבנים שאינם מפוצלות שרי לגמרי כיון דהוי גזירה לגזירה ע"כ נקט אבנים מפוצלות וממילא הראי' הנ"ל להנ"מ ראי' שאין עלי' תשובה ודו"ק: ודע כיון שלוקין על לאו זה גם בזמה"ז יש נ"מ מפלוגתא הנ"ל לענין פסול לעדות מה"ת כמ"ש הש"ך יו"ד סי' ט"ז ס"ק י"ז ואם עבר והשתחוה על אבנים מצויירים לכ"ע פסול לעדות מה"ת אבל אם השתחוה על סתם אבנים תליא בשיטות הנ"ל לרש"י פסול ולראב"ע ודכוותי' לא פסול ולהרמב"ם תליא בפלוגתא דפה"כ ונ"מ הנ"ל וכפי מה שבררנו גם להרמב"ם פסול אבל בשאר פוסקים לא נראה דעתם בזה בפי' עי' סמ"ק סי' ק"פ וברא"ש וריטב"א במגילה דף הנ"ל אבל מהמאירי שם שכ' אסור להשתחוות על אבן משכית או על רצפה של אבנים נ"ל דיש להוכיח דסובר כראב"ע דמשום דרצה לאשמעינן דאבנים מפוצלות ג"כ בכלל אבנים מצויירים ע"כ נקט גם רצפה של אבנים דפירושו אבנים מפוצלות כהנ"ל דאי הוה סובר כרש"י מדוע לא נקט חדא כמובן, וגם מהיראים ז"ל סי' ס"ד נ"ל להוכיח דס"כ מדכ' וז"ל אבן משכית לא תתנו בארצכם תניא בארצכם אי אתה משתחוה אבל משתחוה על רצפת אבנים שבמקדש למדנו שעל רצפת אבנים אסור להשתחוות ולמדנו כי משעה שנתן לבו להשתחוות עובר משום נתינה דכתיב לא תתנו להשתחוות דהכי אמרינן במס' קידושין מחשבת ע"ז מצרפה למעשה כו' עכ"ל ואי נאמר דסובר כר"י אמאי כתב למדנו שעל רצפת אבנים כו' דנראה דמברייתא שהביא למד א"ז הלא מקרא מפורש הוא אבל כשסובר כהראב"ע אז י"ל שכיוון למה שכתבנו לעיל מחודש ב' דמדרשה דבארצכם ילפינן שגם אבנים מפוצלות בכלל אבנים מצויירים ומשום דסובר כהנ"מ הנ"ל דסתם רצפת אבנים פירושו אבנים מפוצלות ע"כ כתב שפיר למדנו שעל רצפת אבנים כו' כמובן, וגם ממש"כ מחשבת ע"ז כו' עכ"מ דסובר הטעם של אבן משכית כהרמב"ם משום חק ע"ז דאי סובר כרש"י הנ"ל מחודש ג' משום גזירה דוגמת מקדש מאי שייכות יש לאבן משכית עם מחשבת ע"ז וכיון שכן ממילא מוכח לפי מה שכתבנו לעיל סוף מחודש ג' דעכצ"ל דסובר כהראב"ע ודו"ק. אבל מהטוש"ע או"ח סי' קל"א ג"כ ליכא למילף את דעתם בזה דהרמ"א נקט לשון הקרא אבן משכית וגם לא דיבר אלא מאיסור דרבנן כיון דאוסר פישוט ידים ורגלים אפילו על סתם קרקע כשיטת הריב"ש הנ"ל אבל מהמג"א שם ס"ק כ' שכ' וז"ל ונ"ל דרצפת לבנים אין אסורה דאבן כתיב ולבנה לאו אבן היא כדכתיב ותהי להם הלבנה לאבן כו' נראה לכאורה דסובר כרש"י דאי סובר כראב"ע אמאי כתב דרצפת לבנים אין אסורה הלא גם סתם אבנים שאינם מצויירים ג"כ אינם אסורים ואי"ל שדיבר שם מאיסור דרבנן וכיון דסתם אבנים מדרבנן אסור ע"כ כתב לבנים אין אסורה כוונתו אפילו מדרבנן דזה באמת ליתא כיון דמדרבנן אפילו על קרקע בלא רצפה ג"כ אסור כשי' הריב"ש כמ"ש הרמ"א והמג"א שם אעכצ"ל דהמג"א קאי עמ"ש הרמ"א אבל אם נוטה קצת על צידו מותר אם אין שם אבן משכית נראה דסובר הרמ"א דעל אבן משכית אפילו נוטה קצת אסור מדרבנן ע"ז כתב המג"א דרצפת לבנים אין אסורה כוונתו דברצפת לבנים נוטה קצת שרי כמו בקרקע בלא רצפה עי"ש ותראה כי זה בס"ד פשט אמיתי במג"א וממילא לפי"ז אי נא' דהמג"א סובר כראב"ע דבסתם אבנים אפילו פישוט ידים ורגלים אין אסור אלא מדרבנן אז עכצ"ל דנוטה קצת גם בסתם אבנים שרי כיון דהוי גזירה לגזירה וא"כ אמאי קאמר המג"א דוקא בלבנים דנוטה קצת שרי אעכ"מ דסובר כשיטת רש"י אבל אחר עיון קצת ראיתי דלעולם י"ל דסובר כראב"ע אלא כוונת המג"א דאפי' בלבנים מצויירים נוטה קצת שרי כמובן, וכיון שבררנו בס"ד דראב"ע ורד"ק ורשב"ם ותוס' עה"ת והרמב"ם כפי הבנת הנ"מ בדעתו וכפי מה שבררנו שאמת אתו וגם רבינו כפי מ"ש הדד"ח' והבאתי ראי' לדבריו מקיצור הסמ"ג שלו הנ"ל סוף מחודש א' והחינוך והדה"מ כולם קיימו בחדא שיטתא וגם ביראים ומאירי והמג"א י"ל דסברו כוותייהו כהנ"ל ומהשאר פוסקי' ג"כ ליכא הוכחה להיפך נמצא לפי"ז דלרוב מנין ורוב בנין של הפוסקים אם השתחוה על רצפה של אבנים שאינם מצויירים אינו לוקה ולא הוי פסול לעדות מה"ת:

ה

ואמר (ב) עולא כו' וכ"כ רב האי גאון כו'. במגילה דף כ"ב בתר דמשני הגמ' על הא דלא נפל רב על אפיה רצפה של אבנים היתה כהנ"ל מחודש ב' הקשה הגמרא א"ה מאי איריא רב אפילו כולהו נמי ומשני ג' תירוצים עי"ש ואח"כ איתא א"ר חייא בר אבין חזינא לי' לאביי ורבא דמצלי אצלויי פי' רש"י וז"ל על צידיהן ולא נופלין על פניהם ממש לפי שאין אדם חשוב רשאי ליפול על פניו והתוס' ד"ה ואיבעית כתב דבתי' ראשון סובר הגמרא דבלא פישוט ידים ורגלים מדרבנן אסור ובתירוץ אמצעי סובר דאפי' איסור דרבנן ליכא ומתירוץ בתרא לא דיבר התוס' אבל הב"ח ז"ל או"ח סי' קל"א כתב דלתירוץ בתרא ג"כ אפי' איסור דרבנן ליכא והדין עמו כיון דמפשטות לשון הגמ' נ"כ, נמצא לפי"ז קיימו שני תירוצי בתראי בחדא שיטתא ותוספות הביא ראי' לתירוץ ראשון מהא דאביי ורבא דמצלי אצלויי כיון דתוס' ל"ס הפשט בהא דאביי ורבא כרש"י הנ"ל אלא סובר כרב האי גאון דטעמא דמצלי אצלויי שלא יהא נר' כמשתחוה עי"ש ממילא לפי"ז אי הל' כתירוץ ראשון של הגמרא או לא תליא בהשני פירושים בהא דאביי ורבא דמצלי אצלויי דלפירש"י כיון דליכא ראי' מאביי ורבא לתירוץ ראשון הלכה כתירוץ בתרא כפי הכלל שבידינו דהל' בכ"מ כלישנא בתרא ובפרט כאן דהשני תירוצי בתראי קיימו בחדא שיטתא אבל לפירוש התוס' ורב האי גאון באמת כאן הלכה כתירוץ ראשון כיון דאביי ורבא ג"כ סברו כן וע" ברא"ש שכ' להוכיח שהרי"ף סובר כרש"י ול"נ דמדלא הביא הרי"ף את התירוץ ראשון של הגמ' דמדרבנן אסור אפילו בלא פישוט ידים ורגלים ג"כ מ"כ וא"כ ק"ל על המרש"ל בביאורו כאן דהיאך כתב על פירושו של הרב האי גאון וכ"כ האלפסי הא מהרא"ש נראה בפי' דהרי"ף ל"ס אלא כרש"י וצ"ע, וממילא לפי מה שכתבנו שפיר יש להבין את רבינו דכיון דסובר כהרב האי גאון בהא דמצלי אצלויי ע"כ פסק כתירוץ ראשון של הגמ' דמדרבנן כל. צידי השתחויה אסור כמובן:

ו

וראוי (ג) להציע מחצלאות כו'. וכתב הדד"ח וז"ל וראיתי מן המדקדקים שאע"פ שיש שם מחצלאות ואין אנו עושים פישוט ידים ורגלים מטים פניהם קצת עכ"ל ולכאורה מדוע כתב מן המדקדקים כן הלא הרמ"א סי' הנ"ל פסק כן לכל העולם אבל לפמ"ש המג"א דבמקצת ספרים הגירסא ברמ"א או יציעו כו' ולפי גירסא זו כתב המג"א הפשט ברמ"א דכשיציע בעשבים מותר אפילו בלא הטייה ומהבאר היטב שם נר' דסובר לעיקר כגירסא זו ע"כ כתב הדד"ח שפיר. ובנ"מ סי' הנ"ל ראיתי שמסופק אי שרי לכתחלה לעשות רצפת אבנים בבהכ"נ והאריך בזה וע" בכנה"ג או"ח סי' קל"א שהביא פלוגתא ישנה בזה מרבני קנדיא"ה והוא הסכים להתיר ופליאה לי על הכנה"ג והנ"מ שלא הביאו שגם המאירי ז"ל בסוגיתינו דמגילה הביא שני דעות בזה ולי"נ ליתן טעם לפסקו של הכנה"ג דמש"ה לא אסרו חז"ל לעשות רצפה של אבנים בבהכ"נ כיון דכתיב ואבן משכית לא תתנו בארצכם להשתחוות עליה הרי מפורש בקרא דדוקא להשתחוות עליה אסור ליתן וכיון דבבהכ"נ לא מרצף ע"מ להשתחוות אלא לשם רצפה ע"כ לא אסרו חכז"ל כמ"ש הט"ז או"ח סס"י תקפ"ח יו"ד רס"י קי"ז וחו"מ סי' ב' דדבר המפורש בקרא לא אסרו חז"ל ועי' יד מלאכי סי' רצ"ה שהביא ראי' להט"ז מתוס' ב"מ דף ע' ע"ב ד"ה תשיך ולי"נ דגם מתוס' שם ס"ד ע"ב ד"ה ולא ישכיר יש להוכיח כן מדכ' וז"ל ולפי שהתורה התירה בהדיא לא רצו להעמיד שם חכמים דבריהם עכ"ל אלא קצת חילוק יש הט"ז כתב שאין כח ביד חכמים להחמיר דבר שפירשה התורה בפי' להתיר והתוס' כתב שלא רצו משמע דכח יש בידם ולענינינו סגיא אפילו כמ"ש התוס' ועי' חו"י סי' קמ"ב ובח"ס יו"ד סי' ק"ט ובחלק ו' סי' נ"ב מ"ש בכלל זה:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף