בנין ציון החדשות/קסב
|
< הקודם · הבא > |
[יבמות (דף ל"ג) חתך אצבעו בסכין טמאה וכו' ע"ש]
ב"ה אלטאנא יום ו' י"ט מנחם תרט"ו לפ"ק.
- להרבני המופלג מו"ה מרדכי הויסדארף נ"י בק"ק ברעסלוי יע"א:
מעכ"ת נ"י הקשה למה צריך לאוקמי' ביבמות (דף ל"ג) שחתך אצבעו בסכין טמאה ה"ל לאוקמי' שתלשו לאצבע בנחת מן היד דנטמא בנגיעת האבר התלוש ולענ"ד לק"מ דמה דבעינן בכריתות שיהי' ניתז בכל כחו היינו דטבע דבר הנתלש ע"י משיכה כשפסק כח המשיכה מה שהי' נמשך לאחור חוזר לפנים ונוגע בדבר שנתלש ממנו אבל כשניתז בכח מתרחק מיד כל כך שגם כשיחזור לפנים לא יגיע עד הדבר שנתלש ממנו אבל עכ"פ אי אפשר שיגע שוב אם לא רגע א' הי' נרחק ממנו ע"י משיכה לאחור ואז ברגע שאחריו חוזר לפנים ונוגע ולכן באופן זה לא משכחת שיהי' בעל מום וטמא בבת אחת שברגע שנתלש נעשה בעל מום וברגע שאחריו שחוזר לפנים ונוגע נעשה טמא ואין זה בבת אחת משא"כ בחותך בסכין טמא שאז באין ב' האיסורים ברגע א':
ומה שהקשה עוד כיון דבעלי הדלדולין הוי בעל מום א"כ משעה שנדלדל האצבע כבר הי' ב"מ וכשנחתך בסכין טמא נעשה טמא ולא הוי בבת אחת הנה בפשיטות הי' אפשר לתרץ דמדקאמר במתניתין דבכורות (פ"ז) רא"א אף בעלי דלדולין מכלל דת"ק פליג ולא חשיב להו בעלי מומין ומה שפסק הרמב"ם כוותי' דר"א ולא כת"ק היינו דגרס ר"א בן יעקב דמשנתו קב ונקי כמו שכתב התוס' יו"ט שם וכיון דהך אוקימתא דחתך אצבעו בסכין טמאה היא אליבי' דר' יוסי כמבואר בגמרא ביבמות שם י"ל דר' יוסי כת"ק ס"ל דלא חשיב בעל דלדול מום ובפרט דיש שם עוד אוקימתא לפרש היאך משכחת בבת אחת שהביא ב' שערות כשהוא ב"מ וטמא וא"כ י"ל דהך אוקימתא היא אי ר"י ס"ל כראב"י ואוקימתא דחתך אצבעו אי ס"ל כת"ק אמנם באמת אין צריך לזה דמה שחשב ר"א בעלי דלדולין מום באדם אין זה כשנחתך בשר ועור או אבר ומדולדל אלא כשנדלדל עור או בשר כמו שומא וכן נראה מדברי הרמב"ם בפי' המשניות בבכורות שם שכתב ובעלי הדלדולין הן שמתדלדלין מגופן עורות עד שעורותיהן דומין לדוסקיא עכ"ל הרי שמפרש שהעור נתדלדל כמו נאד נפוח וכן נראה מדבריו בה' ביאת מקדש (פ"ח) מי שהיתה בעור פניו שומא כאיסר או יותר בעלי הדלדולין והוא שידלדל העור והבשר או הלחלוחית שיש בעור באיזה מקום שיהי' מכל הגוף ה"ז מום עכ"ל ומלשון זה נראה דמטעם שומא הוא המום וכן נראה מסוגית הגמרא בכורות (דף מ' ע"ב) דקאמר הרי תלתול בעלמא היא דתנן ר"א אומר כו' ע"ש בפי' רש"י הרי בפי' דמטעם תלתול שנתגדל בו הוא בעל מום אבל בחתך ממנו בשר או אפילו אבר ונדלדל בו לכ"ע אין זה מום עד שנפרד ממנו לגמרי שנעשה מחוסר אבר:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |