בנין ציון החדשות/קנה
|
< הקודם · הבא > |
[יישוב פסקי הרמב"ם היכא דצירוף שתיה ברביעית והיכא דהוא בכדי אכילת פרס]
ב"ה אלטאנא יום ה' ד' אב תרט"ו לפ"ק.
- להרה"ג וכו' מו"ה משה שיק נ"י הגאב"ד דק"ק יערגן יע"א:
כתב מעכ"ת נ"י ראיתי בספר תוס' י"כ שהקשה על הרמב"ן שפסק דצירוף שיעור שתיי' הוא ברביעית ממה שנאמר בפסחים (מ"ג) וכן פסק הרמב"ם (בפ"א מחמץ) דשכר המדי לית בי' כזית בכא"פ והקשה הא במידי דשתי' אין. השיעור בכא"פ ולענ"ד ל"ק דמצינו לענין ב' דברים שיעור אכ"פ אחד באוכל איסור מעט מעט וע"ז סובר הרמב"ם דמשקין שיעור שהי' בכדי שתיית רביעית ויותר מזה אינו מצרף ואינו דרך הנאה כמו שכתב הר"י קורקוס אמנם מצינו עוד שיעור אכ"פ לענין טעם כעיקר וטעמו וממשו דמפלפל הש"ס פסחים (מ"ג) אי כזית בא"פ דאוריי' וכמ"ש התוס' נזיר (ל"ו ע"ב) ד"ה וכזית וניהו דאפי' אי בעין כזית בכא"פ דאורייתא מ"מ בתערובת איכ"ל שהוא מדרבנן דההיתר מבטלו מ"מ לבתר דגלי קרא כזית בכא"פ בתערובת דאורייתא והיינו להרמב"ם טעמו וממשו איכ"ל דעדיף מבעין דאם הוא בעין ושהה בנתים אין כאן הנאת גרונו כמ"ש הר"י קורקוס ואינו כדרך שתי' אבל כאן שגם ההיתר קיבל הטעם וטעם כעיקר דאורייתא בטעמו וממשו להרמב"ם ולא הי' שם דבר ביני ביני שלא הי' לו טעם האיסור לכך מצטרף תוך אכ"פ כל זמן שלא נתבטל וכן פסק הרמב"ם (בפ"ה מנזירות דין ה') גבי שרה פתו ביין רביעית דילפי ממשרת דטעם כעיקר כה"ג מה"ת ומצטרף ואם לא הי' אמרינן טעם כעיקר הי' אכילת היתר בנתיים מפסיק דמשקה אינו מצרף תוך אכ"פ אלא בכדי שתיית רביעית קמ"ל דמצטרף דטעם כעיקר לענין זה והיינו כרבנן דר"ע ומיושב שם קו' הלח"מ וכן לענין שכר המדי ואין חילוק אלא בנזיר שיעורו ברביעית ובחמץ שיעורו בכזית ולעולם בעינן שלא יהי' הפסקת זמן ביניהם עכ"ד:
על זה אשיב:
הכסף משנה (ה' חמץ פ"א) הביאו גם התוס' י"ט פסחים (פ"ג) כתב בדעת הרמב"ם איפכא מזה דבעין בלא תערובת חייב כרת בצירוף אכילת פרס אבל ע"י תערובת בכדי אכילת פרס ליכא כרת רק לאו הרי שחמור בהפסק מע"י תערובת ומזה דחיתי בספרי ערוך לנר בכריתות (דף י"ג) ראית תוס' י"כ לענין שתיית משקה שדרך הנאתה יותר מכא"פ שהוכיח מהא דכותח הבבלי ושכר המדי דבעינן אכ"פ דוקא וכתבתי דשאני התם דע"י תערובת דקיל.
אכן הקושיא שהקשה התוס' י"כ על הרמב"ם משכר המדי שנאמר בפסחים (דף מ"ד) דשיעור צירופו בכדי אכילת פרס ושכן כתב הרמב"ם לענ"ד לק"מ שמהגמרא אין ראי' כלל שבגמרא לא הוזכר רק מכותח הבבלי שהוא מידי דאכילה ולא הוזכר שכר המדי כלל רק רש"י הזכיר שם שיעור אכ"פ גם על שכר המדי והרי רש"י י"ל דס"ל כהראב"ד דבשאר משקים ג"כ הצירוף בכדי אכילת פרס ואולם גם מהרמב"ם אין קושיא שנראה שיטתו שמחלק בין המחה החמץ שכתב (ריש ה' חו"מ) שחייב כרת ובין שכר המדי דהוא תערובת חמץ שכתב שם (פ"א ה"ו) דליכא כרת רק לאו ולענין המחה חמץ כתב ה' מאכלות אסורות (פי"ד) השיעור של רביעית ולענין שכר המדי כתב השיעור של אכילת פרס ומזה נראה ששיטתו כיון דמרבינן מהנפש דכתיב גבי כרת גם חיוב השותה וסתם שתיי' ברביעית ולא שייך שתיי' רק בהמחה לכן אם המחה ושתה כזית חמץ עם כביצה מים מקרי שותה חמץ וחייב כרת ומכ"מ בעינן שהמחה כזית חמץ כמו שכתבתי במקום אחר וכן הוא בפי' בתוספתא פסחים (פ"א) כשם שהאכילה בכזית כך שתיי' ע"ש אבל כשיש יותר תערובת מים מרביעית לא נקרא עוד שותה חמץ רק שותה מים בתערובת חמץ ולא חייב כרת אבל חייב משום לאו דתערובת חמץ כל שיש כזית בכדי אכ"פ אבל כל היכי שהחיוב משום שותה איסור ולא תערובת איסור שיעור הצירוף ברביעית אכן כבר העלתי בספרי ע"ל בכריתות שם שלפענ"ד גם הרמב"ם ס"ל דדוקא היכי שהשיעור של האיסור הוא פחות מרביעית כגון חמץ וחלב ששיעורן בכזית בזה הצירוף ברביעית אבל היכא שהשיעור ברביעית אז הצירוף בכדי אכילת פרס גם להרמב"ם ולכן לענין ברכה אחרונה גם להרמב"ם הצירוף בכדי אכ"פ:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |