בנין ציון החדשות/קנ

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

בנין ציון החדשות קנ

סימן קנ

ב"ה אלטאנא יום ה' ח"י אדר תרט"ו לפ"ק.

להתורני מו"ה ישכר בערוש נ"י דק"ק לעמבערג יע"א:

מה שהעיר מר נ"י על מש"כ התוספ' בכתובות (ד' מ"ז) ד"ה דמסר לה שהקשו התוס' דאיך שייך דמסר לה בשבתות וי"ט כיון דאמרינן במ"ק דאין נושאין נשים במועד ממה שכתבו התוס' בר"ה ובמגילה דלנשים גם ר"ח אסור בעשיית מלאכה:

תשובה

הנה אתוספות ודאי ל"ק דהם הקשו אמה דאמר דמסר בימים טובים וראש חדש אפילו אסור במלאכה מכ"מ ודאי לא אקרי יו"ט אכן גם אגמרא ל"ק למה קאמר דמסר בי"ט ולא קאמר דמסר בר"ח דליכא ביטול מלאכה שהרי מדין דאורייתא איירי דלא מוכח ממה דזכי ליה רחמנא לאב למימסרה לחופה דמעשה ידיה לאבי' דדלמא איירי קרא דמסר בשבתות וי"ט דליכא ביטול מלאכה וא"כ היה יכול לומר ר"ח דמה שאין נשים עושין מלאכה בר"ח אינו רק מנהג כמש"כ רש"י ותוס' ולא איסור דאורייתא ומשום דנוהגין הנשים שלא לעשות מלאכה מזה ודאי לא איירי קרא. ולכן הוצרך לומר משבתות וי"ט דבזה המלאכה איסור דאורייתא אכן לענ"ד יש ליישב מה שהקשו התוס' מאין נושאין נשים במועד. דהנה ראיתי לחקור איך הדין בר"ה ויוה"כ אם מותר מן התורה לישא נשים בהם אם נימא שאין חילוק בין י"ט לי"ט או נימא כיון דילפינן האיסור מושמחת בחגך ולא באשתך לא שייך זה רק בג' רגלים פסח שבועות סוכות שנצטוה בהם שמחה אבל לא בר"ה ויוה"כ שאין מצוה לשמוח בהם ונ"ל לפשוט זה מהירושלמי שהביאו התוס' ביומא (ד' י"ג) ד"ה ולחדא שכתבו בירושלמי משמע אשה אחרת מתקינין לו מזמנין אותה שאם תמות אשתו ביוה"כ שיקדש זאת ביוה"כ ופליג אגמרא דידן דפריך התם ויקדש מאתמול דמשמע ליה מתקינין בהזמנה בעלמא ומשני וכפר בעדו ובעד ביתו ולא בעד ב' בתים ופריך ולא נמצא כקונה קנין בשבת ומשני משום שבות התירו במקדש עכ"ל. ואי ס"ד דביוה"כ יש איסור דאורייתא לישא אשה יקשה היאך יכנוס הכה"ג ביוה"כ כיון דמה"ת אסור לישא דודאי צריך כניסה ולא קידושין לבד כדמוכח מסוגיא דגמרא דע"י קידושין לבד לא נקראת ביתו. אע"כ מוכח לכאורה דאין איסור מן התורה לכנוס ביוה"כ. אמנם על ראיה זו יש להשיב שהתוס' כתבו בכתובות דבנישואין בלא סעודה אין איסור והקשה על זה המגן אברהם (סי' תקמ"ו) שהרי בגמרא פשוט דגם בלא סעודה אסור ותירץ דתלי זה בפלוגתא דרב ושמואל דלרב שרי בלא סעודה אבל לשמואל דפסקינן כוותיה אסור גם בלא סעודה ע"ש. ולפ"ז אין ראיה מירושלמי די"ל דס"ל כרב ולכן מותר לכה"ג לישא ביוה"כ שהרי הוא נישואין בלא סעודה. ובזה היה אפשר לומר יישוב ג"כ במה דפליגי גמרא דילן וירושלמי די"ל דגמרא דילן אזלא אליביה דידן דפסקינן כשמואל ולכן לא יכול לכנוס ביוה"כ דיש איסור דאורייתא וע"כ נקט דכונס מערב יוה"כ אכן אע"פ שאין ראיה לפ"ז מהירושלמי מכ"מ הסברא נותנת דבין לרב דיליף מושמחת בחגך ולא באשתך ובין לשמואל דיליף מאין מערבין שמחה בשמחה כיון דעכ"פ הטעם משום שמחת י"ט א"כ לא שייך זה רק בג' רגלים ששמחה מצוה בהם ולא בר"ה ויוה"כ:

שוב ראיתי שגם להטורי אבן פשוט כן דבר"ה אין איסור לישא אשה מן התורה שהקשה בחגיגה (ד' ח') אהא דחשיב בביצה (פ' ה') בכלל הדברים שמשום שבות אסורים בי"ט גם דאין מייבמין תיפוק ליה דמן התורה אסור לייבם בי' ותירץ דצריך משום ר"ה דאין מצות שמחה נוהגת בו ע"ש. הרי דפשיטא ליה ג"כ דבר"ה אין איסור מן התורה. וא"כ ה"ה ביוה"כ ולפ"ז מיושבת קושית התוס' די"ל דמה דקאמר דמסר לה בימים טובים היינו ר"ה ויוה"כ דודאי נקראו ימים טובים ובהם אין איסור לישא מן התורה. ולענ"ד מדטרחו התוס' לתרץ ג' תירוצים דמסר לה בי"ט היינו סמוך לי"ט או דמסר לשלוחי הבעל או דנישואין בלא סעודה אף דאיכא שמחה מכ"מ ליכא שמחה כ"כ ולא כתבו עכ"פ גם כדברינו דמסר בר"ה ויוה"כ דודאי לא דוחק יותר מתירוצם מזה יש ראיה קצת דדעתם דגם בר"ה ויוה"כ יש איסור לישא אשה מן התורה ודלא כט"א:

ומה שהקשה עוד על מה דאמרינן בכתובות (ד' כ"א) אמר רב יהודה אמר רב שנים החתומים על השטר וכו'. דדילמא משכח ליה אינש דלא מעלי וכתב עילויה מה דבעי. וקשה לפי מה דאמרינן שם (ד' י"ח) העדים שאמרו כתב ידינו הוא זה כו' ואם כתב ידם יוצא ממקום אחר אין נאמנין וא"כ לפי זה גם אם יכתוב חתימת ידיו אחספא יש לחוש דלמא ימצאנו מלוה שהעד הזה חתום על שטרו ובאמת פסול היה העד הזה בשעה שחתם על שטרו והשתא כשר הוא נמצא אם לא יהיה לו החתימה של העד על החספא העד נאמן לומר כתב ידי הוא זה אבל קרוב הייתי או שאר פסול (כאשר היה המעשה באמת) דהפה שאסר הוא הפה שהתיר אבל עכשיו שיש לו חתימתו אחספא אין העד נאמן לפסול השטר לומר פסול הייתי בעת שחתמתי דהא הוא לא אסרו שיהיה צריכנא להתרה דיליה כיון שאנו מקיימים השטר ע"פ חתימתו אחספא ונפקא מינה שהוא גובה מהלקוחות שלא כדין. דבאמת לא הוי רק מלוה ע"פ כיון דשטרו בפסולי עדים נחתם. –

לענ"ד לק"מ הן מצד הסברא הן מצד הדין. מצד הסברא שהרי מה שהמציאו תקנה לכתוב חתימת ידיו אחספא הוא שלא להפסיד להמלוה שטרו שכשר כדין רק שמת א' מהעדים ואם לא נעשה תקנה זו יפסיד שטרו ואיך סלקא דעתך דמשום חששות רחוקים כאלה דיערע מאורעות הרבה ביחד דשמא ימצאנו מלוה שהעד חתום על שטרו והיה פסול ועתה כשר ועי"ז אפשר שיגיע הפסד ללקוחות נפסיד להמלוה בודאי שטרו שלא להתיר לכתוב העד חתימת ידו אחספא.

אכן גם מצד הדין לק"מ דמה שהתירו לקיים ע"י חתימת ידו אחספא הוא דוקא אם יחתום לפני ב"ד או לפני עדים וישלח לב"ד כמבואר בח"מ (סי' מ"ו סי"ג) באופן שידענו ודאי שחתם בהכשר אבל אם ימצא המלוה חספא בחתימת ידו ויביאנו לב"ד מזה אי אפשר לקיים חתימת ידו. וכל שכן אם אומר העד פסול הייתי דדלמא חתם גם אחספא בעת שהי' פסול ואז אין מקיימין מחתימה זו כמבואר בח"מ (שם סעיף נ"ד) אפילו אם עתה חזר להכשרו. ולכן לעולם לא יגיע הפסד לשום אדם ע"י חתימתו בחספא:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף