בנין ציון/ב/קמט

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

בנין ציון ב קמט

סימן קמט
[יש סתירה בהש"ס אם רבא ס"ל מין במינו בטיל או ס"ל אינו בטיל]

עוד להרב הנ"ל נ"י

הקשה מר נ"י כיון דרבא ס"ל בתמורה (דף ה') דאין מערבין לקרנות א"כ לית ליה קרא דמין במינו לא בטל וקשה לרש"י דכתב בחולין (ד' ק"ט) דרבא ס"ל מין במינו לא בטל עכ"ל:

תשובה

הנה קושיא זו כבר הזכירה בספר יד דוד בשם חדושי מהר"ם ברבי והמחבר יד דוד תרצה בתירוץ שתירץ גם מעכ"ת נ"י ע"פ קושית התוספות דזבחים (ד' פ"א) דלמה הדר רבא בתמורה ולא מוקי קדש הם לאין תמורתו קריבה כיון דתנאי היא דלפ"ז י"ל דבאמת סוגיא דזבחים פליג על סוגיא דתמורה וכ' רש"י שפיר ע"פ סוגיא דזבחים. אכן לענ"ד בלא מה שדקדק מר נ"י על תירוצו זה יש מקום עיון בזה שהרי בלא"ה מוכח דרבא ס"ל כר' יונתן דאין מערבין לקרנות מדס"ל כוותיה בב"מ (ד' צ"ה) דלא משמע שניהם עד שיפרוט הכתוב יחדיו ועיין בשו"ת שער אפרים (סי' קל"ג) שהאריך בזה.

אבל הנכון ביישוב קושיא זו לענ"ד הוא מה שהעיר גם מעכ"ת דרש"י ס"ל כתירוץ התוס' במנחות (ד' כ"ב) דמ"ד אין מערבין לקרנות ס"ל דילפינן מין במינו לא בטל מדרשה דדם דם.

ומה שהקשה מר נ"י על זה שהרי בזבחים מסקינן דמאן דיליף דאין עולין מבטלין זא"ז מכי קדש הם לא דרש דם דם וכיון דלרבא אמרינן דס"ל כן ע"כ לא דרש דם דם.

לענ"ד י"ל דודאי הגמרא קאמר שפיר דמאן דיליף מכי קדש הם ע"כ לא יליף מדם דם וא"כ לא דרש אבל מכ"מ לרבא ל"ק שהרי במנחות (ד' כ"ב) מקשה למ"ד דיליף דאין עולין מזא"ז ודלמא משום דמין במינו הוא וכו' יע"ש. הרי דענין הילפותא דכל אחד יכול למילף מדם הפר ודם השעיר גם דרשה האחרת רק דמסתבר ליה לר' יהודה למילף מין במינו ולרבנן דאין עולין מבטלין. אכן אם יש לנו ב' דרשות לאין דם מבטל דם אז ודאי אמרינן לכ"ע דילפינן תרווייהו עולין ומין במינו דחד ילפינן מקרא קמא דמסתבר טפי וחד ילפינן באם אינו ענין. ולכן התוספ' בזבחים (ד' פ"א ע"א) באמת הקשו מי דחק להגמ' לומר תנאי היא לימא קרא דקדש הם אם אינו ענין למין במינו ועולין תנהו ענין לעולין לחוד ואף שהניחו בקושיא הרי פשיטא להו שיש לומר כן. ומה שהגמרא לא קאמר הכי כבר תירץ בצאן קדשים שם דדוקא לרבנן צ"ל דלא דרשי דרשה דקדש הם מדס"ל מין במינו בטל אבל לר' יהודה באמת י"ל דיליף מקדש הם באם אינו ענין דאפי' מין במינו לחוד לא בטל ע"ש וא"כ שפיר י"ל דלעולם רבא סבר דאין מערבין לקרנות וא"כ מדם הפר לא מצי למילף דמין במינו לא בטל אבל יליף מדם דם וא"ל הרי מסקינן בזבחים דהני תנאי דילפי אין עולין מבטלין מדם הפר לא דרשי דם דם זה אמרינן לרבנן אבל רבא ס"ל כר' יהודה דס"ל מין במינו לא בטיל וצריך ב' דרשות חד לעולין עם מין במינו וחד למין במינו לחוד באם אינו ענין רק דלר' יהודה הב' דרשות הם מדם הפר ומכי קדש הם או מדם הפר ומדם דם ולרבא דס"ל אין מערבין לקרנות ולא יליף מדם הפר הוי הב' דרשות מכי קדש הם ומדם דם. וא"ל דא"כ למה להו להגמרא בתמורה למימר דרבא ס"ל אין מערבין לקרנות מדדרש כי קדש הם לשנתערב דמן ולא יליף מדם הפר לימא דלעולם ס"ל מערבין ומכ"מ צריך ב' דרשות לעולין עם מין במינו ולמין במינו לחוד ודלמא דם דם לא דרש כרבנן. דזה אינו דהא לרבא לשיטתו בלא"ה צ"ל דאין מערבין לקרנות מדס"ל כר' יונתן בסוגיא דב"מ וכנ"ל:

עוד רצה מעכ"ת נ"י להוכיח דהגרסא עינבי דכרין בנזיר (ד' ל"ד) היא הנכונה ודלא כערוך ותוספ' דגרסו דכדין משום דתולעת של ענבים אילא שמו ואילא הוא דכר. הנה אם יתכן פי' מר נ"י שהוא פי' שכלי לגרסת רש"י שנראה שגרס בשבת (ד' צ') שאילא או איילא שם התולעת של ענבים עם כל זה אין כאן השגה על הערוך שהוא לא גרס בשבת אילא אלא אלה. לכן כתב ערך אלה אלה דעינבי בשבת פר"ע פירוש תולעת שמתליעין ענבים כשישנן בגפן עכ"ל. ואלה עם דכר ודאי אין לו דמיון. וכן י"ל שהיה גרסת התוס' אכן גם אם תולעת אילא שמו לענ"ד דוחק קצת לפרש עינבי דכרין ענבים שהותלעו דיהיה פירושו ענבים זכרים ואין זכר בזה שאכלום זכרים דע"כ הד' של דכרין אינו מן השם אלא הוא תחת מלת היחס שהוא בלשון הקדש של או אשר שיבא תחתיהן ש' בלה"ק ובלשון ארמי ד' ועיין בש"מ בב"מ (ד' ק"ו) שהביא בשם ראשונים שם גרסא אחרת ענבי דקרים פי' שהחמיצו ואולי גם בנזיר גרסו כן:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף