בנין ציון/ב/קכא

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

בנין ציון ב קכא

סימן קכא

ב"ה אלטנא יום ד' כ"ח ניסן תרי"ג לפ"ק

להרה"ג מו"ה מאיר ליב לעבוואהל נ"י בק"ק קראקא יע"א:

הקשה לי מעכ"ת נ"י וז"ל:

אציע קושיא עצומה לפענ"ד בכריתות (דף כ"ג ע"ב) הקשה הגמרא למ"ד בקדשים נמי אין איסור חל על איסור כל חלב לה' מאי עביד לי' ומתרץ מוקים לי' בולדי קדשים וכתבו התו' בד"ה בוולדות וז"ל וא"ת הא איסור חלב קדים ממעי אמו דהכי אמר ר"י וכו' וי"ל דנהי דלא בעי אוירא דולד מ"מ בעינן אוירא דחלב עכ"ל התו'.

וקשה מהא דאיתא במעילה (דף י"א) ת"ר מועלין בדמים דברי ר"מ ור"ש וחכ"א אין מועלין מ"ט וכו' אמר קרא וכו' עכ"ל הגמרא וקשה למה לי קרא איך יהי' מועלין הא אין איסור חל על איסור ואין לומר דאיצטריך קרא בולדות קדשים דהא איסור דם קדים במעי אמו ובדם לא בעינן אוירא כלל דהא משנה מפורשת היא בחולין (דף ע"ד ע"א) השוחט את הבהמה ומצא בה וכו' קורעו ומוציא את דמו ופרש"י דחלבו הוא דמותר וכו' אבל לא דמו:

עוד הקשה מעכ"ת נ"י וז"ל:

ראיתי בספר ערוך לנר ביבמות (דף קכ"א ע"ב) לתרץ קושית היערות דבש אמה דאמר רב במגילה (ד' ט"ז) ויעבור מרדכי שהעביר יום ראשון של פסח בתענית דלמה נקט עבירה זו דוקא והלא הי' עבירה גדולה מזו שבטלו מ"ע של אכילת מצה ותירץ מעכ"ת נ"י שהרי שיעור עינוי הוא בפחות מככותבות שהוא יותר מכזית ושיעור אכילת מצה הוא בכזית וי"ל דבאמת אכלו כזית מצה עכ"ל מעכ"ת נ"י.

ולפענ"ד יש להשיב על זה דאיתא ביומא (ד' פ"א) אמר ר"ל מפני מה לא נאמרה אזהרה בעינוי דהיכי נכתוב לא יאכל אכילה בכזית וא"כ הכא במגילה דצותה אסתר וצומו עלי ואל תאכלו ואכילה בכזית וא"כ אף כזית אסרה להם. ובעיקר קושית היערות דבש נ"ל דהנה כתב המשנה למלך (בפרק ה' מה' יסודי התורה) שנסתפק אם אכל מצה או בשאר מ"ע דרחמנא אמר תאכל שלא בדרך הנאתן אם יוצא ע"כ המ"ל ולפענ"ד יש להביא ראי' מהא דאיתא בפסחים (ד' ע"א) מתיב רבא ההלל וכו' א"ר הונא משמחו בשעירי הרגלים אמר רבא שתי תשובות בדבר חדא דשעירים חי נאכלין ושמחה בחי ליכא ואי נימא דאין יוצאין במ"ע שלא כדרך אכילה דלא חשיב אכילה א"כ יותר הל"ל ואכילה בחי ליכא אלא ודאי דמ"ע דאכילה איכא בחי רק שמחה ליכא וא"כ י"ל דאכלו כזית מצה שלא כדרך אכילה דלענין איסור מותר ומצוה יוצא לכן אמר רב שהעביר יום ראשון של פסח בתענית שהוא מצוה לאכול משום שמחה ושמחה בשלא כדרך אכילה ליכא ואפי' לפמ"ש הש"א (בסי' ע"ו) בעינוי דיה"כ אסור שכד"א היינו משום דלא כתיב בי' אכילה אבל הכא דכתיב אל תאכלו וכל היכא דכתיב אכילה מותר שלא כד"א וכבר הארכתי בדברי המל"מ הנ"ל בחבורי פתיחות ושערים על הלכות פסח עכ"ל:

אשיב בקצרה על קושיתו הראשונה כבר הקשו התו' בזבחים (ד' מ"ה) כעין קושיא זו למ"ד בקדשים אין איסור חל על איסור ל"ל קרא בדם למעוטי מנותר וטמא ותרצו דאיצטריך להביא ב' שערות אח"כ דהוי בת אחת ע"ש ובזה מתורץ גם לענין מעילה:

ועל קושיתו השני' לענ"ד אין סברא שקבלו תענית לאסור יותר מענוי ובפרט לבטל מצות מצה שלא לצורך ואף דכתיב לשון אכילה לא אמרינן רק סתם אכילה שבתורה, אינו אלא כזית דכן הל"מ לענין שיעורין כדאמרינן סוכה (דף ו') אבל מאן לימא לן דגם בכתובים סתם אכילה כזית דוקא והרי בלא"ה כבר כתבו התוס' בקדושין (ד' ל"ז) לענין ממחרת הפסח לשון תורה לחוד ולשון נביאים לחוד ע"ש וא"כ ה"ה לענין לשון אכילה:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף