בנין ציון/ב/צג

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

בנין ציון ב צג

סימן צג

להרב הנ"ל נ"י:

ומה שתמה עוד על מש"כ התיו"ט מכות (פ"ג מ"ב) ד"ה ומעשר שני תימה דמאי אזהרה שייך במה שהוא עצמו אומר ומתודה עכ"ל שלא ראה גמרא דפסחים (ד' כ"ד) ופי' רש"י שם דשם אמרינן בפי' כן:

אכן לענ"ד אדרבא מפי' רש"י שם ראיה להיפך יעיין במה שכתב המהרש"א יבמות (דף ע"ג ע"ב) שרש"י יישב קושית התוספ' שם במה שכתב בפסחים דלא משום לא בערתי לוקין אלא מלא תוכל אבל באמת נעלם במכ"ה מהתוספ' י"ט שזה כבר פלוגתא קדומה בין הרמב"ם והרמב"ן דבספר המצות (שרש ח') שכתב הרמב"ם שלוקין על לא בערתי השיג עליו הרמב"ן דלא בערתי הוא רק וידוי ואין לוקין רק על לא תוכל. לאכול וכפי' רש"י דפסחים ולפ"ז מה שהקשה התיו"ט על הרמב"ם הוא מה שהקשה עליו הרמב"ן ז"ל:

עוד תמה מר נ"י על מה שכתב התוי"ט שבועות (פ"ד מ"ה) בד"ה ושאנס על פי' רש"י וז"ל ושותא דמרן לא ידענא דלא אשכחן זכותא לאבוה בכתובה עכ"ל – ועל זה כתב שלא יאומן כי יסופר שלא עלה על זכרונו משנה ערוכה דכתובות (פ"ד מ"ב) דבין לר"י בין לרבנן יש לאב זכות בכתובת בתו:

לענ"ד כוונת התוספ' יו"ט שהרי כתובה לא נחשב בשום מקום בתוך הדברים שהאב זכאי בבתו ששם (משנה ד') קחשיב כל הדברים שהאב זכאי בבתו וכתובה לא קחשיב והתוי"ט בעצמו הקשה שם למה לא חשיב כתובה ותירץ כיון דאיכא למ"ד ארוסה אין לה כתובה לא נחית לפלוגתא יע"ש וכיון דלא אשכחן בשום מקום דקחשיב זכות האב בכתובה דוחק לומר דמה שתובע פגם היינו מה שנאבד לו זכות זה ועוד איך שייך שיתבע האב זכות דעל פי רובא דרובא לא יבא לידו כלל שהרי זכות זה לא שייך רק אם תתגרש או תתאלמן בתו מן האירוסין וזה ודאי לא שכיח כלל ואיך שייך שזכות כזה יכול לתבוע ממנו:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף