בנין ציון/ב/עה
|
< הקודם · הבא > |
ב"ה אלטאנא יום ו' כ"ח מרחשון תר"ט לפ"ק
בשמואל ב' (ה' ו-ח) וילך המלך ואנשיו ירושלים אל היבוסי יושב הארץ ויאמר לדוד לאמר לא תבא הנה כי אם הסירך העורים והפסחים לאמר לא יבא דוד הנה וגו' ויאמר דוד ביום ההוא כל מכה יבוסי ויגע בצנור ואת הפסחים ואת העורים שנואי נפש דוד על כן יאמרו עור ופסח לא יבא אל הבית:
ראיתי כל גדולי המפרשים ראשונים ואחרונים נלאו לפרש הפסוקים האלה ובפרט מה ענין העורים והפסחים עד שכבר יונתן תרגם העורים והפסחים חטאיא וחיביא והוציא הפסוק מפשוטו מפני שעל פי פשוטו לא יפורש אל נכון והנה כלם פנו אל דרשת רז"ל שעור ופסח היו ב' צלמים ובפיהם השבועה שנשבע אברהם לאבימלך שלא לשקור בנינו ונכדו והם יושבי ירושלים ומה שעשו הצלמים בדמות עור ופסח פרשו שהיו בדמות יצחק ויעקב וכן כתב גם רש"י אכן גם בזה לא מצאתי מרגוע אחר שרצו יושבי יבוס להחזיק ולהגדיל השבועה איך בזו נושאיה לדמותם בעור ופסח והרי יותר תועלת תהי' להם לדמותם באנשים אשר מראיהם כמראה מלאכים נורא מאוד גם למה נתנו השבועה בפי דמות יצחק ויעקב ולא בדמות אברהם אשר נשבע וכרתה ברית ולכן עלה ברעיוני לפרש הפסוקים על פי פשוטם בשנשים עיוננו בתחלה על הפסוק השני במה שנאמר בו שנואי נפש דוד דהנה יש חילוק בין שנאת לב לשנאת נפש דשנאת לב באה על ידי התפעלות הרצון כאשר תבא רעה לאיש מאיש אחר אזי יתמלא עליו כעס וחמה וישנאהו בלבו וברצונו ואז ברצונו תלוי ג"כ להרחיק השנאה מלבו ולכן כתיב לא תשנא את אחיך בלבבך אבל שנאת נפש תקרא הנטבעת בטבע במי אשר קצה נפשו בדבר לא מפני התפעלות הנעשה עליו כי אם מצד עצמותו ולכן לא נמצא שנאת נפש חוץ מזה רק עוד שני פעמים במקרא ושניהם אצל הקב"ה חדשיכם ומועדיכם שנאה נפשי (ישעיה א') ורשע ואוהב חמס שנאה נפשו (תהלי' י"א) מפני שאצל הקב"ה אין התפעלו' רק מצד התרוממותו מתנגדים לו כל עושי רשעה וכל שקר וחנף עד שגעלה נפשו בהם כמו דכתיב וגעלה נפשי אתכם (אכן חולק עם גנב שונא נפשו (משלי כ"ט) אין מגזרה הזאת כי שם הפירוש ששונא את עצמו) ולכן יפורש מה שנאמר שנואי נפש דוד בהיפך ממה שפירשו כל המפרשים שנשנאו לו ע"י התפעלות של מעשה היבוסי רק יפורש שהי' נטבע בטבע שלו לשנוא שהוא למאוס בעור ופסח ולהרחיקם מעליו שלא לראותם כמי שמרחיק עצמו מדבר הנמאס עליו בכל יכלתו ועל כן הי' מחוקי הבית אשר לדוד כי עור ופסח לא יבא אל הבית ואולי עי"ז הי' זה למשל בישראל לומר כן וזה מה שאמר הכתוב ואת הפסחים ואת העורים שנואי נפש דוד על כן יאמרו עור ופסח לא יבא אל הבית והנה אחרי נודע כי געלה נפש דוד בעור ופסח לבלתי הקריב עצמו אליהם העמידו היבוסי יושבי ירושלים נגדו עורים ופסחים או ע"פ דברי רז"ל צלמים של עורים ופסחים והגידו לו לאמר אל תבא הנה כי אם הסירך העורים ופסחים ומפרש מה הי' כוונת דברים האלה שהוא לאמר לא יבא דוד הנה אחרי שלא יכול לקרוב אל עור ופסח לכן רמזו לו בזה שלא יכול לבא לשם או מפני גבורת הלוחמים נגדו או ע"פ דרשת רז"ל מפני השבועה וזה מה שכפל לאמר להודיע שמה שאמרו כי אם הסירך הכוונה לומר לו בזה שלא יבא דוד הנה שהרי לא יכול להסיר העורים והפסחים אחרי געלה נפשו בהם לבל קרוב אליהם ועל כן אמר דוד כל מכה יבוסי ויגע בצנור יסיר גם העורים והפסחים משם טרם בואו ומפרש מפני שהיו שנואי נפש דוד:
ובזה יבואר ג"כ מה שנאמר (שמואל ב' ט' יג) ומפיבשת ישב בירושלים כי על שלחן המלך הוא אוכל והוא פסח שתי רגליו והנה סוף הפסוק והוא פסח אין לו המשך עם תחלתו דאם רצה לומר שלכן הי' יושב בירושלים אחר שלא יכול לילך בכל יום מעיר אחרת אל שולחן המלך הלא גם אם לא הי' פסח לא ילך ברגליו בכל יום מעיר אחרת אל ירושלים ומי יעצור לו לרכוב גם כשהוא פסח ואם להשמיענו שהי' פסח זה כבר נכתב בתחלת הפרשה שהי' נכה רגלים גם דוד שנה ושלש לומר שמפיבשת יאכל תמיד לחם על שלחנו כנראה להודיע כי דבר גדול דבר בזה בהראות לו אהבתו והלא רבים היו אוכלי שלחנו וע"פ דברינו יבואר אחרי כי קצה נפש דוד בפסחים ומטבע האדם שביותר ירצה להרחיק מעליו דבר הנמאס בעת האכילה ואעפ"כ כל כך גדלה אהבת דוד ליהונתן ששם בנו הפסח להיות תמיד מאוכלי שלחנו ולכן סיים הספור אשר תכליתו להודיע איך שמר דוד הברית והחסד ליהונתן במה שאמר כי על שלחן המלך תמיד הוא אוכל והוא פסח שתי רגליו לומר כי כל כך גדלה צדקת דוד ואהבתו קלקלה השורה שאף שהי' פסח שתי רגליו עכ"ז תמיד על שלחן המלך הוא אוכל:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |